bitterlemons.org – אש צולבת ישראלית-פלסטינית
><><><><><><><><><><><><><><><><><><><

הפלסטינים אזרחי ישראל והבחירות

22 ינואר 2003 גליון 3

================
www.bitterlemons.org
================

כדי להירשם למנוי בגירסת הדואל של bitterlemons.org,
שלח/י בקשה ל-subscribehebrew@bitterlemons.org.
המאמרים הבאים ניתנים לפרסום תוך אזכור הולם של
המחברים ו-bitterlemons.org.

ניתן לראות גליון זה, גליונות קודמים, מסמכים רלבנטיים
ומידע "מי אנחנו" באתר האינטרנט שלנו, www.bitterlemons.org.

בגליון זה
=============================
>< זכויות שוות והמדינה היהודית - מאת ע'סאן חטיב
דומה שהפלסטינים בישראל מאבדים את הלגיטימיות שלהם בעיני הרוב היהודי.

>< כנראה פגיעה ביחסי יהודים-ערבים - מאת יוסי אלפר
אפילו יצביעו הבוחרים הערבים לפי דפוסים "מסורתיים", בחירות אלו משקפות תחושת חירום ביחסים.

>< מדינת כל אזרחיה? - מאת עאזם בשארה
כאשר ח"כים ערבים מצליחים, הצלחתם מושגת למרות עמדת הרוב היהודי, בפרט הימין.

>< השתתפות מול הימנעות בהצבעה בבחירות - מאת אסעד גאנם
המאפיין הבולט של המערך המפלגתי הערבי בישראל הינו הפילוג.

=============================

השקפה פלסטינית
זכויות שוות והמדינה היהודית
מאת ע'סאן חטיב

סוגיית האוכלוסייה הפלסטינית בישראל היא בעייתית מאד מסיבות שונות, ורגישותה גוברת בעת בחירות. לעיתים קרובות מתמקדים בדרך בה המיעוט הערבי מצביע כמדד לדברים רבים, ביניהם יכולתן של ממשלות ישראל לשלב מיעוט זה בחברה הישראלית ובמערכת הפוליטית. ה"אתגר" העומד בפני הישראלים בהקשר זה הוא הסתירה הפנימית בין שילוב הפלסטינים מ-1948 בתוך ישראל לבין קיומו של מה שאחדים מכנים "טוהר יהודי", ואחרים מכנים "האופי היהודי" של המדינה.

בבחירות הנוכחיות בישראל, הבעיה מתעצמת בשל המתח שנוצר בין הממשלה הישראלית והמערכת המשפטית שלה מחד, ובין כמה ערבים ישראלים, מאידך. גורמים רשמיים ישראלים קראו תגר על עצם החוקיות שבהצגת מועמדותם של פלסטינים ישראלים. בעוד בעיה משפטית זו נפתרה כאשר בית המשפט העליון התיר למועמדים להשתתף בבחירות, הדיון עצמו הטיל אור על הבעיה האסטרטגית של העדר השילוב של מיעוט זה במרקם החברה ובמערכת הפוליטית. בעיה זו אף מתבטאת בדרכים נוספות: בהיקף ההצבעה של פלסטינים בישראל עבור מפלגות לא ערביות, בכלל זה מפלגות בעלות היסטוריה ארוכה של שותפות ישראלית-פלסטינית בתוך ישראל, ובנטיות אסלאמיות גוברות שבהקשרים מסוימים דוחות ניסיונות לשילוב.

האזרחים הפלסטינים בישראל עסוקים יותר מאשר בעבר בסכסוך הישראלי-פלסטיני ואין כל ספק שהעמקת המשבר בישראל בשנים האחרונות משקפת לפחות בחלקה את התדרדרות היחסים בין ישראלים לפלסטינים ואת הבעיות העומדות בפני תהליך השלום.

בעוד הסוגיות הספציפיות של המיעוט הפלסטיני בישראל מחמירות והולכות, נראה שחלקם במערכת הפוליטית הישראלית מתמעט. דומה שהפלסטינים בישראל מאבדים את הלגיטימיות שלהם בעיני הרוב היהודי כחלק מקורי באוכלוסייה ובמערכת הפוליטית הישראלית. אפילו מפלגות השמאל אינן יכולות להוסיף מושבים ערבים בפרלמנט כאשר הן טרודות בהשגת הרוב הדרוש להרכבת ממשלה; הציבור הישראלי אינו רואה בהכללת מועמדים ערבים דבר לגיטימי.

נקודת מבט אחרת דרכה רואה הרוב היהודי סוגיה זו היא זו של הדמוגרפיה. בשל העדר השילוב של המיעוט הערבי, הוא נתפס כבעיה דמוגרפית או כאיום. דבר זה מתקשר לסכסוך הפלסטיני-ישראלי הכללי מכיוון שלאור העדר ההתקדמות לעבר פתרון של שתי מדינות, גבולות 1948 והשטחים שנכבשו על ידי ישראל מצטרפים יחדיו לסיוט דמוגרפי גובר והולך עבור הישראלים השואפים להישאר הקבוצה המובילה.

על כן, רק באווירה של שלום ופיוס, בפרט כאלה שיאפשרו סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית לאורך גבולות 1967 החיה בשלום לצד מדינת ישראל, ניתן יהיה ליצור מצב שיוביל לשינוי מגמת ההתדרדרות ביחסים בין יהודים לפלסטינים בתוך ישראל. כמובן, מגמה זו חייבת להיות מלווה ביחסים הדמוקרטיים הנדרשים בין הרוב והמיעוט, ולפיהם אזרחותו של כל פרט ופרט אינה שונה מאזרחותם של אחרים. - יצא לאור 22 בינואר 2003 ©bitterlemons.org .

ע'סאן חטיב הוא שר העבודה בקבינט הרשות הפלסטינית. שנים רבות היה פרשן פוליטי וניהל משרד לקישור עיתונאי.

=============================

השקפה ישראלית
כנראה פגיעה ביחסי יהודים-ערבים
מאת יוסי אלפר

בחירות בישראל הן במובנים רבים נייר לקמוס לבדיקת מצב היחסים בין יהודים לערבים בארץ.

אחת התגובות של האזרחים הפלסטינים בישראל לאירועים הטראגיים של אוקטובר 2000, כאשר נהרגו 12 מקרבם ועוד פלסטיני מהגדה המערבית במהלך הפגנות אלימות המוניות בארץ, הייתה החרמת בחירות פברואר 2001 לראשות הממשלה. הדבר שיקף נזק קשה ליחסי יהודים-ערבים.

בתחילת חודש זה פסק בית המשפט העליון שאחמד טיבי, עזמי בשארה ומפלגתו של בשארה, בל"ד, רשאים להציג מועמדות בבחירות הנוכחיות. למעשה קבע בית המשפט שמדינת ישראל יכולה וצריכה להרשות השתתפות בבחירותיה גם של כאלה הקוראים תגר, לכאורה, על אופייה החוקתי כמדינה יהודית ודמוקרטית. בסופו של חשבון היה זה ניצחון ליחסי יהודים-ערבים, שכן האלטרנטיבה – פסילתם של טיבי ובשארה – עלולה הייתה להניב השלכות שליליות קשות. יחד עם זאת, הישג משמעותי לבל"ד בבחירות ייחשב כנראה כפגיעה ביחסי יהודים-ערבים מנקודת ראות ישראלית יהודית.

בחירות אלה מציבות אתגר כפול. ראשית, האם שוב יחרים אחוז משמעותי של אזרחי ישראל הפלסטינים את הבחירות, אולי תוך כדי הפגנת תמיכה בהקמתם הפרובוקטיבית של מוסדות ערבים ישראלים מקבילים וחלופיים כגון פרלמנט ערבי אוטונומי? ושנית, בהנחה שכן יצביעו, האם האזרחים הפלסטינים בישראל יבחרו בגורמים רדיקאלים כמו בשארה הטוענים בבוטות וברהיטות שרק כשתיהפך ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" יוכלו אזרחיה הפלסטינים ליהנות משוויון אמיתי?

בעיני הרוב היהודי בישראל, וכותב שורות אלה ביניהם, אם אכן יירשמו מחאות אלו בהיקף משמעותי, ניתן יהיה לומר שמספר הולך וגדל של פלסטינים אזרחי ישראל מזדהים עם אותם סעיפים במצע אש"ף לתהליך השלום הסותרים את הגדרתה החוקתית של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ואינם מעוניינים להמשיך ולחתור לשיפור מעמדם כמיעוט במדינה יהודית. תהיה זו התפתחות חמורה, בעלת השלכות אסטרטגיות. רק נס ימנע זאת הפעם, אבל אפילו יצביעו הבוחרים הערבים בכל זאת לפי דפוסים "מסורתיים" יחסית, בחירות אלו משקפות תחושת חירום ביחסים.

אין ספק שהממסד הישראלי נושא בחלק ניכר של האחריות למצב זה. לא זו בלבד שהזניח את צרכיהם החומריים של האזרחים הערבים תוך נקיטת אפליה פלילית במשך עשרות שנים. הממסד גם התעלם לפני כעשור מההשלכות על ערביי ישראל של יצירת תהליך מדיני שנועד להקים מדינה פלסטינית מעבר לקו הירוק – כאילו שניתן לנצח לבודד ולחסן את ערביי ישראל מפני רוחות הלאומיות הפלסטינית. זאת ועוד, כישלון הממסד ליזום תהליך ציבורי להגדרת מקומם של האזרחים הערבים בישראל בולט שבעתיים על רקע הכישלון להגדיר אפילו את התכנים וההקשרים היהודיים של המונח "יהודית דמוקרטית".

אבל גם הקהילה הערבית הישראלית נושאת באחריות. היא מפוצלת באופן קיצוני בין חמולות וגופים אידיאולוגים ודתיים. רוב חברי הכנסת שלה מתאפיינים בבינוניות (הגם שאין להתפאר ברמתם הממוצעת של חברי הכנסת היהודים), ואינם משקיעים עבודה פרלמנטארית ראויה לשיפור מצבם של בוחריהם. קיצורו של דבר, הקהילה הערבית לא השכילה לנצל את הקול שהוענק לה במסגרת המערכת הדמוקרטית הישראלית.

כיוון שדרישותיהם של חלק מהפלסטינים אזרחי ישראל נתפסות יותר ויותר ע"י היהודים כמנוגדות לציונות ולכוונה המקורית של הקהילה הבינלאומית (החלטת האו"מ 181 מ-1947) להקים מדינה ערבית וגם מדינה יהודית בפלסטין המנדטורית, גובר חוסר הסובלנות כלפיהם בישראל. ואולם, מועמדותו של מנהיג מפלגת העבודה עמרם מצנע, שהצליח כראש עיר מעורבת, משקפת גם נכונות מעשית אצל מגזרים ישראלים רבים לשתף פלסטינים אזרחי ישראל בדו-שיח פוליטי ולשלבם ישירות בשלטון. יש אפילו סובלנות גוברת בחוגים יהודיים מסוימים כלפי חלק מסדר היום הערבי הרדיקאלי, למשל ביחס לאוטונומיה תרבותית לפלסטינים בישראל.

ללא ספק, הרבה תלוי עדיין ביחס היהודי הישראלי. אבל כדי להתקדם, חיוני גם שהקהילה הערבית הישראלית תשלים עם מעמד של מיעוט במדינה יהודית, ותדרוש מנקודת מוצא זו הגדרה הוגנת של מעמד זה, לצד שוויון אמיתי בחלוקת המשאבים.

זה לא קורה, ומכאן שלא צפוי שההיבט הערבי של בחירות אלו יקדם את היחסים בכיוון חיובי. - יצא לאור 22 ינואר 2003 © bitterlemons.org.

יוסי אלפר היה מנהל מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב. הוא מחבר הספר "וגר זאב עם זאב: המתנחלים והפלסטינים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום).

=============================

השקפה של פלסטיני אזרח ישראל
מדינת כל אזרחיה?
מאת עאזם בשארה

הבחירות הקרובות בישראל הן בעלות משמעות עבור אזרחי ישראל הפלסטינים בראש ובראשונה בשל הויכוח שנתגלע לאחרונה כאשר ועדת הבחירות המרכזית הצביעה בעד פסילת חברי הכנסת עזמי בשארה ואחמד טיבי, וכן מפלגת הברית הלאומית הדמוקרטית (בל"ד). המדינה, שיוצגה על ידי היועץ המשפטי, טענה בבית המשפט שכאשר בל"ד קוראת ל"מדינת כל אזרחיה" הדבר סותר את אופייה של ישראל כ"מדינה יהודית". כאשר בית המשפט העליון דחה טענה זו ופסק שבל"ד יכולה לרוץ לבחירות, הובלטה התביעה הדמוקרטית לשוויון עבור הפלסטינים בתוך ישראל.

יחד עם זאת, דומה שניסיון הפסילה אף הוכיח שהרוב בכנסת ובציבור הישראלי רוצה להגביל את זכויות הפלסטינים בתוך ישראל. יודגש שבהצבעה בבית המשפט העליון הצביעו שבעה נגד ארבעה בתמיכה להשיב על כנה את הזכות של פרטים ומפלגה להיבחר.

הניצחון בבית המשפט העליון היה בעל חשיבות גדולה במערכה למען השוויון: בית המשפט עצמו פסק שתפיסת ישראל כמדינת כל אזרחיה אינה סותרת את אופייה היהודי. אף על פי כן, נציגים ערבים רבים ומפלגות פוליטיות ערביות עשויים להתווכח עם פסיקה זו, בטענה שהסתירה נותרה בעינה מכיוון שכאשר מדינה מגדירה את עצמה כמדינה יהודית, מוקמים מוסדות יהודיים מכוח חוק שאינם פועלים למען האינטרסים של כל אזרחי המדינה אלא עבור האזרחים היהודים בלבד. חשוב אפוא למיעוט הערבי להדגיש את זכויותיו האזרחיות והפוליטיות באמצעות השתתפות בבחירות. בדרך כלל, שבעים אחוזים מהאזרחים הפלסטינים בישראל מנצלים זכות ההצבעה ותוצאות החלטת בית המשפט העליון יכולות להביא לעליה רבת משמעות. סקרים הראו שאילו נפסלה בל"ד, אזי כחמישים אחוזים מהפלסטינים לא היו מצביעים.

בתוך כך, מכונת התעמולה הישראלית עובדת קשה כדי להניא את המיעוט הפלסטיני מלהצביע לרשימות הערביות. שוב ושוב נתקלים בעיתונות במשפט החוזר ואומר: "מדוע שתצביעו למפלגות הערביות? הם לא עשו דבר עבורכם".

תשעים אחוזים מזמנם של חברי הכנסת הערבים מוקדשים לטיפול בבעיות היום יום של המיעוט הפלסטיני בישראל. אנו בוחרים אותם כדי שיסייעו לנו בפתרון בעיותינו, וכדי שיציגו את תביעותינו כמיעוט לאומי וכחלק מהעם הפלסטיני. נכון שלא הושגה התקדמות רבה, אולם אין הדבר נובע מהזנחה אלא מכיוון שהערבים מהווים מיעוט קטן בכנסת. כל אימת שהם מצליחים, הצלחתם מושגת למרות עמדת הרוב היהודי, בפרט הימין, וכאשר הם נכשלים, הכישלון נגרם בגלל הרוב היהודי, בפרט הימין.

אמנם קיימת ללא ספק תביעה להקמת גוף לאומי שייצג את הפלסטינים בישראל, אולם נראה שהדבר נועד לעתיד הרחוק. זה כבר קיימת ועדת המעקב העליונה של הפלסטינים בתוך ישראל, אך היא אינה מתפקדת כהלכה ויש צורך לבצע בה כמה שינויים. אין זה שהמפלגות הערביות אינן מעונינות בוועדה, אלא שעדיף להקים מוסדות המתנהלים בתוקף חוק והסכמים הדדיים ושאינם משרתים את האינטרסים של מפלגה אחת. לאור זאת, חשוב להדגיש שכאשר הפלסטינים בתוך ישראל תובעים שוויון, אין הם יכולים לתבוע גם הפרדה. התביעה היא לשוויון עבור המיעוט הפלסטיני במדינת ישראל המיוצג על ידי גוף פוליטי אחד.

מטען נוסף שנושא איתו המיעוט הערבי בישראל לקלפי הוא הדאגה למה שמתרחש בשטחים הכבושים. ככלל, אנו חשים תחושה של נקמה מצד הציבור הישראלי – השאיפה לגרום למישהו לשלם מחיר על האבדות והמצב הכלכלי הירוד. הראשונים החשים בנקמה זו הם הפלסטינים בתוך ישראל, כיוון שהמדינה היהודית רואה בהם "אחר". מסיבה זו, המיעוט הערבי אף הוא סובל מכיבוש, על אף שהוא בלתי ישיר. כאשר יושגו התקדמות בתהליך השלום ופתרון לבעיה הפלסטינית, יהא זה קל הרבה יותר עבור הפלסטינים בתוך ישראל להתפתח ולתבוע את זכויותיהם. - יצא לאור 22 ינואר 2003 © bitterlemons.org.

עאזם בשארה הוא עורך דין ופעיל פוליטי. שימש בעבר כסגן יושב ראש אחוד הסטודנטים הערבים באוניברסיטה העברית.

=============================

השקפה של פלסטיני אזרח ישראל
השתתפות מול הימנעות בהצבעה בבחירות
מאת אסעד גאנם

סקרים שפורסמו בחודש האחרון הראו כי ישנה נטייה עולה אצל המיעוט הערבי הפלסטיני בישראל להימנע מהצבעה באחוזים יותר גדולים מאשר בעבר. תופעה זו הינה חדשה בשלושת העשורים האחרונים שבהם הייתה עליה הדרגתית באחוזי ההצבעה של הערבים. הדבר נשען על הסתכלות חוזרת על אותם גורמים שעיצבו את רמת ההשתתפות בהצבעה ואת אופי חלוקת הקולות אצל המיעוט הערבי.

קידום פתרון הוגן לסכסוך: המיעוט הפלסטיני בישראל, כחלק מהעם הפלסטיני, אימץ במרוצת השנים את הקו של אש"ף בקשר לפתרון הבעיה הפלסטינית. ציבור זה תומך בעקרונות של הקמת מדינה פלסטינית בגדה וברצועה לצידה של ישראל, תומך בפינוי ההתנחלויות, חלוקת ירושלים, חזרת הפליטים הפלסטינים למולדתם וכו'. במשך השנים תמך הציבור הפלסטיני בישראל במפלגות או כוחות פוליטיים שרצו לקדם פתרון ע"י מו"מ עם אש"ף. תמיכה זו קיבלה ביטוי בהצבעה ישירה או בתמיכה בקואליציה הממשלתית על ידי המפלגות הערביות.

הכישלון של שתי ממשלות העבודה בעשור האחרון להביא לסופו של הסכסוך מעלה סימני שאלה בקשר לאפשרויות הפתרון ולמידת המחויבות של העבודה לפתרון הוגן, ובעצם מוריד את אחוזם של הפלסטינים בישראל שמוכנים להירתם להצלחת ממשלת שמאל בישראל.

מעורבות כוחות מחוץ לישראל: כהמשך לגורם הראשון, המנהיגות הפלסטינית של אש"ף גילתה במהלך שני העשורים האחרונים מעורבות גוברת באופי הצבעת המיעוט הערבי. היא תמכה באחוזי הצבעה גבוהים אצל הערבים ואף עודדה הצבעה למחנה השלום וגם שילמה כספים לחלק מהמפלגות הערביות ולחצה למען יצירת קואליציות כדי למנוע איבוד קולות ערביים. ירידת מעמדו של יאסר ערפאת בשנתיים האחרונות והעדר התקווה לפתרון מיידי הרפתה את ידה של המנהיגות הפלסטינית ממעורבות כזו וגם צמצמה את מידת ההיענות בקרב הציבור הפלסטיני בישראל לקריאות או רמזים מצידו של אש"ף.

בשבועיים האחרונים, ובאופן מפתיע, מפרסמת תחנת הטלוויזיה הלבנונית הפרו-סורית, "טלוויזיה אל-מסתקבל", קריאות המופנות לציבור הערבי בישראל לצאת ולהצביע. סביר להניח שקריאה תמוהה זו לא תיענה כמעט בכלל, במיוחד לאור העובדה השקופה שהמשטר הסורי (השנוא על הפלסטינים בכלל והמיעוט הפלסטיני בישראל כחלק ממנו בגלל היסטוריה ארוכה של איבה מצדו לתנועת השחרור הפלסטינית) וזרועותיו בלבנון, כולל קהיליית המודיעין שלו, מעורבים בדבר כחלק ממאמץ לקדם מועמדים ערביים המקורבים למשטר זה.

הפילוג במפה הפוליטית הערבית: המאפיין הבולט של המערך המפלגתי הערבי בישראל הינו הפילוג. בעצם אנו מדברים על מערכת שהעמיק בה הפילוג עד כדי כך שלרובם של חברי הכנסת הערבים יש מפלגה לכל חבר כנסת, המשתמש במנדט שלו בלי כל קשר להלכי רוח או העדפות בציבור אלא לפי מה שעולה על רוחו. הציבור הערבי תומך ברובו המכריע באחדות השורות ומתוסכל מרמת הפילוג והנזק שנגרם לקידום מטרות הערבים, ובוודאי שאינו שש לתמוך בגורמי הפילוג.

היעדר השפעה של חברי הכנסת הערביים: לאחר הבחירות חברי הכנסת הערבים היו תמיד במעמד של "אופוזיציה קבועה". היסטורית לא הייתה להם שום אופציה להיות שותפים בגוף שמקבל החלטות במדינת ישראל. זאת, הודות לשני גורמים: האחד, אסטרטגי, ששולל שיתופם של "לא יהודים" בגוף הביצועי הבכיר במדינת היהודים, והשני טקטי שנותן משקל לרחשי ליבו של הציבור היהודי שמתנגד לשיתופם של הערבים ומטיל וטו או מאיים בהתנגדות בקלפי לכל ראש ממשלה שינקוט צעד של הכנסת הערבים כמפלגות פוליטיות לממשלה. מעמד קבוע זה מתחיל לחזק תפיסה שגורסת שאין הבדל בין שליחת נציגים לכנסת והימנעות מהצבעה.

אופי המשטר הישראלי: בעיני חלק ממחרימי ההצבעה בישראל השתתפות הערבים בהצבעה אפשרה את קיומה של תפיסה הגורסת כי בישראל שורר "משטר דמוקרטי". בעיניהם המשטר בישראל הוא משטר לא-דמוקרטי שמשרת את היהודים על חשבון הערבים.

תפקוד המנהיגות הערבית: הצבעת הערבים ובחירת חברי כנסת מטעמם הזינה אשליה בדבר קיומה של מנהיגות ערבית קבוצתית בישראל שמטפלת בבעיות הציבור באופן אפקטיבי. טענה זו אינה נסמכת על אף עובדה אחת. המנהיגות הערבית סובלת מפיצול רב והיעדר יכולת לקיים פורום מנהיגותי משותף ואפקטיבי, פרסונליזציה קיצונית, והיעדר קשר לשטח ויכולת לגייס את הציבור לפעולות מחאה או למהלכים פוליטיים משמעותיים (להוציא את התנועה האסלאמית). מצבה של המנהיגות הארצית של הערבים הינו עוד גורם המעודד אי-הצבעה ואינו מהווה מניע להתגייסות למען הצלחת הרשימות הערביות.

כלל הגורמים שמניתי יכולים לספק הסבר טוב להצבעתם של הערבים ולהתפלגות הצבעה זו, אבל הם בוודאי הבסיס להסבר התופעה החדשה של עזיבת הפוליטיקה, והצגת עמדה המצדדת בהימנעות בבחירות ובנטישת הפוליטיקה הפרלמנטארית לטובת ייסוד גופים פוליטיים אלטרנטיביים לערבים מחוץ למבנה הכוח שהכנסת עומדת במרכזו. - יצא לאור 22 ינואר 2003 © bitterlemons.org.

ד"ר אסעד גאנם הוא מנהל שותף של סיכוי, העמותה לקידום שוויון הזדמנויות, ומרצה במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.

=============================

לביטול מנוי ב-bitterlemons.org, יש לכתוב ל-
unsubscribehebrew@bitterlemons.org ולכתוב
unsubscribehebrew בשורת הנושא. ניתן לכתוב
לעורכים ע'סאן חטיב ויוסי אלפר ב-ghassan@bitterlemons.org
ו-yossi@bitterlemons.org, בהתאמה.

bitterlemons.org הינה איגרת אנטרנט המציגה דעות ישראליות
ופלסטיניות ביחס לסוגיות בעלי עניין משותף. כל גליון מנתח
סוגיה מוגדרת המעוררת מחלוקת. bitterlemons.org
מקיים סימטריה ארגונית ומוסדית מוחלטת בין מרכיביו
הישראלים והפלסטינים.
><><><><><><><><><><><><><><><><