bitterlemons.org – אש צולבת ישראלית-פלסטינית
><><><><><><><><><><><><><><><><><><><

כוחות בינלאומיים

9 אפריל 2003 גליון 14

================
www.bitterlemons.org
================

כדי להירשם למנוי בגירסת הדואל של bitterlemons.org,
שלח/י בקשה ל-subscribehebrew@bitterlemons.org.
המאמרים הבאים ניתנים לפרסום תוך אזכור הולם של
המחברים ו-bitterlemons.org.

ניתן לראות גליון זה, גליונות קודמים, מסמכים רלבנטיים
ומידע "מי אנחנו" באתר האינטרנט שלנו, www.bitterlemons.org.

בגליון זה
=============================
>< כמה כללי אצבע - מאת יוסי אלפר
צריך לשאוף לכך שהגורם הבינלאומי יהווה לא יותר מאשר "הקרם על העוגה".

>< להשתחרר מלפיתת הברזל של ישראל - מאת ע'סאן חטיב
כל דבר המסיר את לפיתת הכיבוש הישראלי על השטחים נחשב צעד קדימה.

>< בלי התערבות חיצונית אין התקדמות - ראיון עם יוסי שריד
בפועל הנאמנות תחליף את הרשות, שכוחה דל, ואת הכיבוש.

>< לשבור את מעגל הכישלון - מאת יאסר מ. דג'אני
בשל עוצמתו של הסכסוך, משקיפים רק ישמרו את הסטאטוס קוו ולא ישנו אותו.

=============================

השקפה ישראלית
כמה כללי אצבע
מאת יוסי אלפר

האמון בין ישראלים לפלסטינים התמוטט לחלוטין במהלך 30 חדשי אינתיפאדה. אף לפני כן, שעה שהמו"מ לשלום היה בשיאו, הסכימו ביניהם שני הצדדים שאופי הבעיות והמתחים שיטופלו ע"י הסכם הקבע המיוחל יחייב איזושהי בקרה בינלאומית, למשל בגבולותיה של פלסטין עם העולם הערבי, בבקעת הירדן, ולפיקוח על סוגיות ביטחוניות נוספות.

הן פלסטינים והן ישראלים הבינו כבר אז שהשלום ביניהם לא ידמה לשלום הישראלי-ירדני, שבו אין מעורבות כלל של כוחות בינלאומיים, ואף לא לשלום הישראלי-מצרי, שבו כוח צבאי בהנהגה אמריקנית מפטרל במדבר גדול וריק יחסית המפריד בין הצבאות של שני הצדדים. אדרבא, אילו רק היה חוצץ מדבר כזה בין ישראלים לפלסטינים, היו לנו הרבה פחות בעיות.

מכאן שכאשר שני הצדדים אכן ישובו למלאכת השכנת השלום, או אם ארה"ב תתחיל לקחת ברצינות את מפת הדרכים אחרי המלחמה בעיראק, אזי סביר שמורשת האלימות והנתק בתקשורת בין שני הצדדים יחייבו את הכנסתם של כוחות בינלאומיים בהיקף אף יותר רחב מאשר העריכו בקמפ דייויד ב-2000 ובטאבא ב-2001. הרי זה כבר אנו עדים להצעות בהקשר זה מצד שחקנים פנימיים וחיצוניים כאחד – החל בצוות בקרה בראשות ה-CIA לשלב א' של מפת הדרכים וכלה בנאמנות "בניית מדינה" מטעם האו"מ לגדה ולרצועה.

בעיניים ישראליות, הופקו כמה לקחים מ-55 שנות פעילותנו מול כוחות בינלאומיים של האו"מ ואחרים, אותם יהיה כדאי לנו ליישם לקראת התפקיד הבינלאומי הממשמש ובא.

ראשית, יש להכניס כוח בינלאומי אך ורק כאשר שני הניצים מסכימים למנדט שלו. המנדט של אונדו"ף הוסכם בין ישראל וסוריה ב-1974, בעוד המנדט של יוניפי"ל בדרום לבנון תואם עם לבנון בלבד, ולא עם ישראל. זו אחת הסיבות העיקריות להצלחתו היחסית של אונדו"ף לעומת יוניפי"ל.

שנית, צריך לשאוף לכך שהגורם הבינלאומי יהווה לא יותר מאשר "הקרם על העוגה", היינו, ישלים ויחזק את רצונם של שני הגורמים המקומיים לחיות בשלום ולכבד את הסכמיהם. משמע, אם בשלב כלשהו יסולק הכוח הבינלאומי הרי שהשלום לא בהכרח יתמוטט. ה-MFO בסיני מהווה דוגמא מוצלחת ליישום עיקרון זה. לעומת זאת כאשר הכוח שקדם לו, UNEF, סולק ע"י מזכ"ל האו"מ או טנט במאי 1967 מבלי שהתייעץ עם ישראל, הדבר תרם להידרדרות שהביאה למלחמת ששת הימים.

שלישית, סיכויי ההצלחה של הצבת כוחות בינלאומיים בהקשר הישראלי-ערבי גברו כאשר הם באמת הפרידו בין ישראלים לערבים. כאן, שוב, ה-MFO ואונדו"ף הצליחו יחסית, בעוד שיוניפי"ל – שעד 2000 נקלע שוב ושוב לאש הצולבת שבין ישראל לחזבאללה – נכשל בדרך כלל. זאת ועוד, הניסיון המר של ישראל מול יוניפי"ל גרם למתחים קשים ביחסיה (הטובים עד אז) עם מדינות כמו הולנד ונורבגיה שתרמו חיילים לכוח.

רביעית, אם לשפוט לפחות לפי המקרה הבודד של כוח שאינו מהאו"מ, ה-MFO, הרי שלישראל סיכוי טוב יותר לקיים יחסים חיוביים עם כוח בהנהגה אמריקנית מאשר עם כוח של האו"מ, שהנהגתו וניהולו בהכרח משקפים את ההטיה האנטי-ישראלית הקשה המובנית ברוב מוסדותיו.

כשמיישמים לקחים אלה בתרחיש של מעורבות בינלאומית בתהליך שלום ישראלי-פלסטיני, מגיעים ל"כללי האצבע" הבאים:

אין בדברים אלה כדי למנוע הצבתם של צוותי בקרה קטנים וזמניים מטעם ארה"ב או גורם אחר, למשימה של פיקוח על הסדרי בטחון הכלולים, למשל, בשלב א' של מפת הדרכים. מזה שנתיים מגלה ישראל שביעות רצון מתפקודו של צוות כזה של האיחוד האירופי.

אולם קיימים טעמים היסטוריים מובנים המכתיבים גישה ישראלית זהירה מאד כלפי הצעות מרחיבות יותר להצבת כוחות בינלאומיים. לא תמיד הם מצליחים לשפר את הביטחון, ובנסיבות מסוימות הך עלולים לעולל יותר נזק מאשר תועלת. - יצא לאור 9 אפריל 2003 © bitterlemons.org.

יוסי אלפר היה מנהל מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב. הוא מחבר הספר "וגר זאב עם זאב: המתנחלים והפלסטינים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספריית קו אדום).

=============================

השקפה פלסטינית
להשתחרר מלפיתת הברזל של ישראל
מאת ע'סאן חטיב

הסכסוך הפלסטיני-ישראלי היה מאז ומתמיד בעל אופי בינלאומי במידה רבה. הדבר קיבל ביטוי בתחילת המאה שעברה כאשר המעצמות בריטניה וצרפת (במעורבות של איטליה ורוסיה) הסכימו על חלוקת השליטה על חלקים שונים של המזרח התיכון ובכלל זה פלסטין. הדבר עוגן בהסכם סייקס-פיקו. לאחר מכן, הבריטים החליטו לתמוך בהקמת מדינה יהודית באמצעות הצהרת בלפור הידועה לשמצה.

במחצית המאה שלאחר מכן, שכללה מעורבות בינלאומית רבה ומספר רב של החלטות או"מ, לא ניכרה למעשה השפעה רבה על מה אירע בשטח. תקופת תהליך השלום, בפרט העשור האחרון של שנות התשעים, הושפע מקביעות החוק הבינלאומי ובצורך לתיווך בינלאומי, דבר שישראל ניסתה מאז ומתמיד למנוע.

קיימות שתי סיבות להתחמקותה של ישראל. ראשית, ישראל היא ללא ספק הצד החזק יותר בסכסוך, משמע שכל עוד היא יכולה למנוע מעורבות בינלאומית, יש לה את האפשרות לנצל את היתרון היחסי שלה כדי לשנות את העניינים לפי ראות עיניה. שנית, החוק הבינלאומי מתנגד ברובו באופן מוחלט לניסיונותיה המתמשכים של ישראל להרחיב את שליטתה בשטח.

עם כשלון תהליך השלום בסוף המאה, פוליטיקאים ופרשנים רבים החלו להעלות גישות חלופיות אשר כללו מעורבות פעילה יותר של הקהילה הבינלאומית. תוצאה אחת הייתה הקמת הרביעייה (קבוצת עבודה בהשתתפות רוסיה, האו"מ, ארצות הברית והאיחוד האירופי). דיוני הרביעייה הביאו מאז להצגת מסמך מפת הדרכים, הדורש שלקהילה הבינלאומית יהיה תפקיד של פיקוח על שני הצדדים – הפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית בה הקהילה הבינלאומית הסכימה למעורבות מעשית.

באופן בלתי רשמי, הועלו כמה הצעות אחרות. אלה מציעות לתת לגופים בינלאומיים דוגמת האומות המאוחדות תפקיד יותר משמעותי, אולי אפילו לשים את השטחים הפלסטינים הכבושים תחת שליטת מנדט. בשורה התחתונה, רעיונות אלה משקפים את כישלונו של האופי הבילטראלי של הסכמי אוסלו בין הישראלים והפלסטינים. עניין גובר והולך במעורבות של צד שלישי, פיקוח או אפילו ניהול העניינים בשטח הוא בבחינת יציאה מדפוס המחשבה הקונבנציונאלי, בפרט בישראל ובקרב המדינות התומכות בישראל, מעצמות ויחידים, הרואים ביחסים הפלסטינים ובמשא ומתן הבילטראלי את הדרך היחידה להתקדם. הפלסטינים מצדם, עודדו מאז ומתמיד סוג זה של מעורבות מהסיבה הפשוטה שכל דבר המסיר, מחליף או מקל את לפיתת הכיבוש הישראלי על השטחים הפלסטינים נחשב צעד קדימה, לא רק משום שהוא טומן בחובו תנועה לעבר סיום הכיבוש, אלא שהוא אף רומז על שיפור בחיי היומיום הקשים של הפלסטינים. אין דבר גרוע יותר מכיבוש.

כל הלקחים שנלמדו מההיסטוריה המודרנית מובילים אותנו לאמונה שעזיבתם של הפלסטינים והישראלים לנפשם רק תחמיר את המצב. דבר כזה יאפשר לישראל לנצל את עליונותה הצבאית כאמצעי לדיכוי הצד השני ובאותו זמן יביא לעלייה ברגשות הייאוש של הפלסטינים ובנטיית הציבור לעבר התנגדות, קיצוניות וחוסר גמישות. זו הסיבה שהגישה המשכנעת ביותר בעת הזו היא להתיר מעורבות צד שלישי רחבה עד כמה שניתן, עם החוק הבינלאומי כמנחה, וערבויות שיבטיחו את הזכויות הלגיטימיות של כל צד. - יצא לאור 9 אפריל 2003 ©bitterlemons.org .

ע'סאן חטיב הוא שר העבודה בקבינט הרשות הפלסטינית. שנים רבות היה פרשן פוליטי וניהל משרד לקישור עיתונאי.

=============================

השקפה ישראלית
בלי התערבות חיצונית אין התקדמות
ראיון עם יוסי שריד

bitterlemons: מהי תכנית הנאמנות שלכם לטיפול בסכסוך?

שריד: במצע של מרצ מופיע הביטוי "נאמנות בינלאומית". הרעיון אינו כל כך רחוק מהמנגנון המוצע , למפת הדרכים היינו פיקוח, בקרה, שיפוט ומעורבות הרביעייה, אבל בהיקף שונה.

לתכנית שני ממדים, אזרחי וביטחוני, כשבעינינו האזרחי יותר חשוב. הכול נהרס בשטחים, 60% נזקקים לסיוע במזון, התשתיות היו ואינן, וצריך שיקום מאסיבי כדי לתת סיכוי לשיפור המצב הביטחוני. ישראל לא תשקם וגם לא יכולה. הפלסטינים אולי רוצים אך לא יכולים. לכן הקהילה הבינלאומית צריכה להיות נוכחת כדי לבצע את השיקום.

bitterlemons: מהם ממדי הכוח שאתה חוזה?

שריד: מדובר בכוח של אלפי אזרחים וחיילים, בדגש על הממד האזרחי. שאלו אותנו אם אנו מאמינים שמישהו יסכן את אנשיו, נגיד, ברמאללה. ובכן, אם שולחים כוחות לבגדד, רמאללה היא בוודאי מקום פחות מסוכן.

bitterlemons: האם הכוח יתבסס על הסכמה מוקדמת?

שריד: אינני מאמין בתהליך של הסכמיות, כי יש בעיה של הפרות ואי אפשר לשפוט מי אשם. לכן לא מוכרחים לעשות זאת מתוך הסכמיות שיתרונותיה מפוקפקים.

bitterlemons: מנקודת ראות ישראלית אינך חושש מהסתבכויות כמו שהיו עם יוניפי"ל בלבנון? יהיו פיגועים, צה"ל יגיב, הכוח הבינלאומי יאשים את ישראל, יהיו התנגשויות בין ישראל לכוח, וכד'.

שריד: אין לי תשובה ברורה. ההנחה היא שבמשך הזמן יהיו פחות פיגועים, ישראל שמאחורי הגדר תהיה מוגנת יותר, לרשות הפלסטינית תהיה יותר מוטיבציה, ויהיה יותר פיקוח. מכל מקום ישראל תצטרך להמשיך להגיב באופן ממוקד לפי הצורך. אגב, הסכנה הזאת היא נימוק בעד החיוניות שבהסכמה מוקדמת בינינו לבין הנאמנות הצבאית הבינלאומית.

bitterlemons: האם הנאמנות תהיה טריטוריאלית או וירטואלית? עם או בלי פינוי ישראלי? מרטין אינדיק למשל מציע לשלב הצבתו של כוח נאמנות בפינוי חד-צדדי ישראלי.

שריד: בפועל הנאמנות תחליף את הרשות, שכוחה דל, ואת הכיבוש. באופן רשמי הנאמנות תעבוד עם הרשות. כתוצאה מזה ישראל וודאי חוזרת בשלב הראשון לקווי ה-28 בספטמבר 2000 ובשלב השני לקווי 67'. הצעת אינדיק היא אותה ההצעה פחות או יותר.

bitterlemons: הבה נעבור לדון בכוחות בינלאומיים מסוג אחר. איך אתה מתייחס לרעיון הגלום במפת הדרכים של מעין כוח פיקוח או בקרה?

שריד: התכנית הזאת היא תכנית פתוחה, ובכך היתרון והחיסרון שלה. אני בעד שלכוח תהיה סמכות פסיקה לגבי מילוי החובות של שני הצדדים. אני בעד כוח ארבעה-צדדי - לא רק אמריקני אבל במנהיגות אמריקנית. ככלל, מדובר בגורמים [הרביעייה] אחראים שהם לא נגד ישראל באופן אוטומטי. אינני פראנוי בעניין הזה.

bitterlemons: וכוח הפרדה במסגרת הסכם קבע?

שריד: זו תוספת חשובה. הכוח יפטרל בגבולות בינינו, ויעמיד עצמו לרשות מנגנוני הפיקוח והבקרה הדו-צדדיים.

bitterlemons: ולבסוף, האם הניסיון הקשה של השנתיים וחצי האחרונות, ולפני כן התמוטטות תהליך השלום, מצביע על הצורך ביותר או פחות מעורבות בינלאומית?

שריד: יותר. בלי התערבות חיצונית לוחצת אני לא מאמין בהתקדמות. - יצא לאור 9 אפריל 2003 © bitterlemons.org.

חבר הכנסת יוסי שריד הוא היו"ר היוצא של מרצ.

=============================

השקפה פלסטינית
לשבור את מעגל הכישלון
מאת יאסר מ. דג'אני

אין כל ספק שהפלסטינים וישראל זקוקים באופן דחוף למעורבות משמעותית של צד שלישי כזו שתהא חזקה מספיק לבצע שינויים נראים לעין בשטח. הפתרון של שתי מדינות מאוים באופן מתמשך בידי בניית ההתנחלויות המתמדת של ישראל ומה שמכונה "גדר הביטחון" שנועדה לכלוא את האוכלוסייה הפלסטינית כולה. באותו זמן, האלימות שמטרתה לפגוע בישראלים ממשיכה ללא ספק לאיים על ההגשמה הפלסטינית של חרות ועצמאות. בעוד שסיום האלימות נגד אזרחים ישראלים והבטחת חרות ועצמאות לפלסטינים הן שתי מטרות שונות זו מזו, הרי שהן קשורות זו בזו עד כדי כך שהאמצעי להשגתן הוא אחד. במהלך השנתיים האחרונות, רבים קראו ל"משימת משקיפים" או ל"כוח הגנה", בעוד שאחרים הציעו להקים "משטר חסות" או "נאמנות", ולעיתים השתמשו במונחים שונים לחילופין וזאת מבלי להבין אל נכון את השלכותיהם.

משקיפים יכולים לעשות דבר אחד בלבד: להשקיף. אין להם את היכולת לכפות הסכמים מדיניים. משימתם היחידה היא לדווח על הפרות. הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון היא דוגמה מושלמת לכך, אולם בבירור אינה המודל המושלם. לאחר טבח 29 פלסטינים בחברון, TIPH הציבה משקיפים בינלאומיים במקומות מסוימים בחברון על מנת לפקח על האירועים ולדווח למדינות החברות על תקריות המהוות הפרה של ההסכמים בין הפלסטינים והישראלים. דוחות סודיים נשלחים למדינות המשתתפות – רחוק מהזירה – ובסופו של דבר נכנסים לחור שחור, ולא מביאים לכל תוצאה. בשל עוצמתו של הסכסוך והעדר האמון המאפיין אותו, משקיפים רק ישמרו את הסטאטוס קוו ולא ישנו אותו.

מאידך, פריסת כוחות מזוינים כחלק מ"נאמנות" או "משטר חסות" כפי שהציעו כמה, אינה הצעה המהווה בסיס לדיון. מודלים אלה יוצאים מתוך הנחה שתחול התמוטטות טוטאלית של כל המוסדות הפלסטינים, בכלל זה הארגון לשחרור פלסטין. בעוד שהנאמנות עשויה לנסות להקים ממשלת מעבר ולפעול לפרק מנשקם את הפעילים הפלסטינים החמושים, ההתערבות לא תזכה לתמיכת ההמונים ורבים עשויים להתנגד לה. לכן, מסיחי דעת רואים בחזונם שוב ושוב את סומליה, מקום בו התפיסות והגישות של אלה שנשלחו אינן משקפות בהכרח את דאגות האוכלוסייה המקומית. התוצאות היו הרות אסון אז, ואם ייושמו כאן יהיו הרות אסון באותה המידה.

אם המנדט למעורבות אינו מדויק או אינו מטפל בסיבות השורשיות ובדאגות של שני הצדדים, כל סוג של פריסת כוחות – צבאית או אחרת – ייחשב כחסר תועלת ויביא לתוצאה שלילית. כשלעצמה, מעורבות בהקשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני מצריכה קיומם של שלושה אלמנטים חשובים: יוזמה מדינית הנתמכת על ידי מאמץ מדיני בינלאומי מתמשך, רצון פוליטי ברמה המקומית ומנגנון פיקוח חזק היכול לאמת את היישום ולפתור חילוקי דעות במהירות. כיום, ברור שהאלמנט הראשון הובטח, לפחות בינתיים. עם הפרסום הקרוב של מפת הדרכים, שוררת תקווה שנוכחותו של מנגנון פיקוח חזק דיו כדי להבטיח יישום אפקטיבי יעודד ויטפח רצון פוליטי ברמה המקומית.

למדנו שהעימותים הקשים ביותר בין הצדדים נסבו על הכישלון לבצע הסכמים שנחתמו. אדרבא, העדר מנגנון פיקוח וביצוע בינלאומי במהלך תקופת אוסלו הביא בבירור לחילוקי דעות. ניתן היה לעקוף חילוקי דעות אלה אילו היה מנגנון פיקוח וביצוע אפקטיבי. ברור ששני הצדדים יזדקקו למעורבות של הקהילה הבינלאומית על מנת לטפל באופן אפקטיבי בדאגותיהם. בלי מנגנון אכיפה חזק, מפת הדרכים תחשב בקרוב לבלתי רלוונטית והעדר האיזון הקיים ביחסי הכוחות יונצח. ברור שמעורבות בינלאומית צריכה בסופו של דבר להביא להגשמתן של שתי מטרות: הראשונה היא להבטיח שלישראל יהיה הביטחון שהיא דורשת והשנייה, הקמת מדינה פלסטינית בת קיימא ומשגשגת בגדה המערבית ובעזה, בכלל זה מזרח ירושלים, החיה בשלום לצד ישראל.

הפלסטינים והישראלים גם יחד מודאגים במיוחד מכך שאם תהליך זה ייתקע או אם סכסוך פעוט יהפוך לסכסוך מרכזי, הדבר יביא לפגיעה אנושה במפת הדרכים עצמה, או בכל ניסיון עתידי לפתור את הסכסוך. הפלסטינים כעת הלכו כברת דרך ארוכה ביישום של כמעט כל הדרישות של "השלב הראשון" במפת הדרכים, אפילו לפני פרסומו הסופי של המסמך. על הקהילה הבינלאומית לעשות מאמץ מדיני מקסימאלי כדי להכריח את ישראל ולעודדה להתחיל ליישם אף היא את התחייבויותיה.

מנגנון הפיקוח שיוקם צריך להיות מפורט וברור על מנת להקל על היישום. עמימות רק תדחה אותו, ואם דחייה זו תהיה ארוכה, מפת הדרכים תהפוך לבלתי רלוונטית. למרות שלממשלת ישראל חסר כעת הרצון הפוליטי להקפיא בניית התנחלויות, מנגנון פיקוח יבטיח שמפת הדרכים תנוע קדימה. בסופו של דבר, התועלת שבמנגנון פיקוח ואכיפה חזק תביא לשבירת מעגל הכישלון ותבטיח שהשלום בין הפלסטינים וישראל יושג ויישמר. - יצא לאור 9 אפריל 2003 ©bitterlemons.org.

יאסר מ. דג'אני הוא יועץ מדיניות בענייני ביטחון ליחידת התמיכה במשא ומתן, מחלקת ענייני המשא ומתן, הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). הדעות המוצגות כאן הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את העמדה או המדיניות הרשמית של אש"ף.

=============================

לביטול מנוי ב-bitterlemons.org, יש לכתוב ל-
unsubscribehebrew@bitterlemons.org ולכתוב
unsubscribehebrew בשורת הנושא. ניתן לכתוב
לעורכים ע'סאן חטיב ויוסי אלפר ב-ghassan@bitterlemons.org
ו-yossi@bitterlemons.org, בהתאמה.

bitterlemons.org הינה איגרת אנטרנט המציגה דעות ישראליות
ופלסטיניות ביחס לסוגיות בעלי עניין משותף. כל גליון מנתח
סוגיה מוגדרת המעוררת מחלוקת. bitterlemons.org
מקיים סימטריה ארגונית ומוסדית מוחלטת בין מרכיביו
הישראלים והפלסטינים.
><><><><><><><><><><><><><><><><