הטיוטה החדשה של מפת הדרכים
8 ינואר 2003 גליון 1
================
www.bitterlemons.org
================
כדי להירשם למנוי בגירסת הדואל של bitterlemons.org,
שלח/י בקשה ל-subscribehebrew@bitterlemons.org.
המאמרים הבאים ניתנים לפרסום תוך אזכור הולם של
המחברים ו-bitterlemons.org.
ניתן לראות גליון זה, גליונות קודמים, מסמכים רלבנטיים
ומידע "מי אנחנו" באתר האינטרנט שלנו, www.bitterlemons.org.
בגליון זה
=============================
><
לא זאת הדרך
-
מאת יוסי אלפר
אי-שם בבית הלבן יושב
מישהו וצוחק על כולם לנוכח
התבשיל שרקחו.
><
מרחק ללא סוף
-
מאת ע'סאן חטיב
מפת הדרכים איבדה
מתנופתה.
><
הבחירות והמערכה בעיראק
יותר חשובות
-
ראיון עם זלמן שובל
אי-אזכורו של אש"ף מהווה
אישור לכך שאוסלו מת.
><
מצב מעורר דכדוך
-
ראיון עם חיידר עבד א-שאפי
ישראל לא זנחה אף לא
אחת מתביעותיה מהקונגרס
הציוני הראשון.
=============================
השקפה ישראלית
לא זאת הדרך
מאת יוסי אלפר
הגרסה החדשה של מפת הדרכים מכילה מרכיבים חיוביים רבים. אבל איננה מעשית במיוחד.
באוקטובר אשתקד, כאשר דן bitterlemons בגרסה הקודמת של מפת הדרכים (גליון 39, 30 אוקטובר 2002) , ציינתי שההיבט החיובי ביותר במסמך הזה, שהוא ברובו חסר תועלת, הוא הכרתו שהחלטת מועצת הביטחון 242 אינה מספקת יסוד רחב די הצורך ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ע"י אזכורן של החלטה 1397 (המאשרת את היעד של הקמת מדינה פלסטינית) והיוזמה הסעודית המציעה "הסכמת מדינות ערב ליחסים נורמאליים עם ישראל ולביטחון לכל מדינות האזור", הוסיפה מפת הדרכים וסיפקה מרכיבים חשובים של מאמצי השלום בעתיד. חיזוק לתובנה זו מצאתי מאז בשיחות עם מעצבי מדיניות ערבים בכירים, שהסבירו שחשיבותה של מפת הדרכים בעיניהם מונחת במיסודם של שני עקרונות מפתח החסרים ב-242, וששובצו בקונסנזוס הבינלאומי ע"י נשיא ארצות הברית בוש בנאומו מ-24 ביוני 2002: הקמת מדינה פלסטינית, וקביעת לוח זמנים לכך.
הטיוטה החדשה של מפת הדרכים, שגובשה בדצמבר 2002 בפגישת הרביעייה בוושינגטון, משמרת הישג חשוב זה. היא גם קריאה יותר: מה שהתחיל כראשי פרקים הפך לנייר שוטף, ותוקנו שגיאות טיפשיות שנגעו בלוח הזמנים. ראש הממשלה שרון ירווה נחת מההצגה המורחבת של צרכי הביטחון המוצדקים של ישראל בשלב הראשון של המפה, וכן מהדילול – הפחות מוצדק – של תפקיד הבקרה שלקחה על עצמה הרביעייה. הפלסטינים יכולים להצביע על הדרישות המוגברות בסוגיית ההתנחלויות ועל הקביעה, המופיעה לא פעם אלא פעמיים, לפיה המדינה פלסטינית "תשים קץ לכיבוש שהחל ב-1967". כן יכולים הפלסטינים לציין בסיפוק שאין קריאה מפורשת לסילוקו של יאסר ערפאת.
ואולם, אין בכך מרשם מעשי לעריכת תהליך שלום. להיפך, מדובר במעין תבשיל גולש שלתוכו עודדו כל אחת מחברות הרביעייה, ובעקבותיהן גם ישראל והפלסטינים, להטיל את המאחל האהוב עליה. אמנם, חלק ממרכיבים אלה חשובים, כפי שצוין לעיל. אלא שמי שקורא בעיון את מפת הדרכים החדשה אינו יכול להשתחרר מהרושם שאי-שם בבית הלבן יושב מישהו וצוחק על כולם לנוכח התבשיל שרקחו: הוא חיובי במידה מספקת בכדי שאף צד לא ידחה אותו על הסף, פגום די הצורך כדי להצדיק עוד ועוד דיון ושיפור, מפתה מספיק כדי להוסיף לעניין ולשלב את האירופים והערבים עד אחרי מלחמת המפרץ הבאה, ובעיקר: לא בדיוק רלבנטי לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שממילא אינו מעניין באמת את הממשל.
לא רלבנטי, כיוון שהוא משקף מציאות בה לאף אחד משלושת השחקנים הראשיים – בוש, שרון וערפאת – אין אסטרטגית שלום אמיתית. לא רלבנטי, כיוון שאחרי הבחירות בישראל והמלחמה במפרץ תשתנה המציאות האסטרטגית עד כד כך שיהיה צורך להתחיל מחדש ממילא. לא רלבנטי, כיוון שמנהיגים ישראלים ופלסטינים המעוניינים באמת לנהל מו"מ והנתפסים כאמינים זה בעיני זה, אינם זקוקים לסדר יום עקלקל כזה של שלבים, מדינות ארעיות וועידות בינלאומיות. ולא רלבנטי, כיוון שבהיעדר מנהיגים כאלה המהלכים המעשיים היחידים להשכנת שלום הם צעדים חד-צדדיים, על אף ולמרות מגבלותיהם.
תמיכתה של מפלגת העבודה בפינוי חד-צדדי ובפירוק התנחלויות, והמאמץ המצרי הנוכחי לארגן הפסקת אש פלסטינית חד-צדדית, הינם מהלכים רלבנטיים יותר מאשר מפת הדרכים. אמנם, סביר שאף לא אחת מיוזמות אלו תצליח בעתיד הקרוב, אבל גם למפת הדרכים אין סיכויי הצלחה רבים. והרעיונות החד-צדדיים הם יותר הגיוניים, יותר מעשיים, ומכמה מובנים יותר כנים ממפת הדרכים.
אם לרביעייה גישה רצינית, היא תניח הצידה את מפת הדרכים ותיתן גיבוי ליוזמות החד-צדדיות המציאותיות יותר. - יצא לאור 8 ינואר 2003 © bitterlemons.org.
יוסי אלפר הוא מחבר הספר "וגר זאב עם זאב: המתנחלים והפלסטינים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום). בעבר היה מנהל מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים.
=============================
השקפה פלסטינית
מרחק ללא סוף
מאת ע'סאן חטיב
טיוטא חדשה זו של מפת הדרכים אינה שונה בהרבה מקודמתה. מציאות זו משקפת כנראה את יחסי הכוחות הנוכחיים (האמריקנים הציגו את הטיוטות ונציגי האירופים, הרוסים והאו"מ ניסו - בהצלחה מועטה - להכניס שינויים). תוך כדי מהלך ניסוח מפת הדרכים, לפלסטינים נוצר הרושם שהשפעת החברים האחרים ברביעייה על האמריקנים מוגבלת, הגם שהיא חיובית. דבר זה כשלעצמו מאכזב מעט, מן הסתם מכיוון שהפלסטינים היו בתחילה מרוצים מהמעבר ממונופול אמריקני על תהליך השלום לחסות קולקטיבית מטעם הרביעייה.
לראיה, העובדה שארצות הברית הצליחה ל"שכנע" את יתר החברים ברביעייה להשעות את פעילותה עד לאחר הבחירות בישראל, משמע דחייה אוטומטית עד לאחר השבעת הממשלה החדשה, ואולי אפילו לאחר המלחמה המאיימת בעיראק. במילים אחרות, מפת הדרכים איבדה מתנופתה.
באשר לתוכן המסמך, נראה שיעדה של מפת הדרכים מתיישב במידה מסוימת עם דרישות החוק הבינלאומי: בפרט, סיום הכיבוש הישראלי מ-1967 ומתן אפשרות הן להקמת מדינה פלסטינית רציפה ובת קיימא, והן לפתרון מוסכם על שני הצדדים לבעיית הפליטים. ברם, הדרך להשגת יעד זה עודנה רצופה בבעיות.
הבעיה הראשונה היא שלפני כניסה מחודשת כלשהי למשא ומתן על סוגיות ממשיות צריכים להתקיים, לפי מפת הדרכים, שני תנאים מוקדמים בלתי מעשיים: הצלחה של הפלסטינים לבצע משימות בטחון והצלחתם לבצע רפורמות. בעוד הפלסטינים עצמם רוצים להצליח בשתי משימות אלה, הצלחתם נעשתה במכוון קשה (אם לא בלתי אפשרית) בשל אופיין של פעולותיה המתמשכות של ישראל שנועדו במיוחד לעודד אלימות פלסטינית מחודשת ולמנוע כל התקדמות בתהליך הרפורמות. הרביעייה החמיצה את הנקודה המכרעת והיא ששלב ראשון מאוזן היה יכול לטפל במקביל באלימות שמבצעים שני הצדדים, תוך דרישה בעת ובעונה אחת לנסיגה צבאית ישראלית מהשטחים הפלסטינים שנכבשו מאז ספטמבר 2001 ולרפורמות בקרב הפלסטינים.
הבעיה המרכזית השנייה במפת הדרכים החדשה היא השלב השני, הקורא למשא ומתן על מדינה בגבולות ארעיים. שלב זה אינו מחויב המציאות לחלוטין ונראה שנועד אך ורק כדי לאפשר למנהיג הישראלי אריאל שרון לנווט שיחות ללא סוף ולהטביע את שני הצדדים במחלוקות. כוונת השלבים האחרים ברורה: מטרת השלב הראשון להעביר את שני הצדדים ממצב של עימות לרגיעה, והשלב השלישי נחוץ כדי להגיע להסדר סופי. אבל השלב השני, הקורא למשא ומתן על גבולות ארעיים ולהקמת מדינה לשנה אחת בעלת "מאפיינים של עצמאות", הוא חסר תכלית. מדוע לא לגשת ישר לעניין של גבולות הקבע? ניתן בביטחון לראות כיצד ישראל תנצל שלב זה כדי לעכב את התהליך ולמנוע הגעה לשלב הממשי ביותר של המשא ומתן. - יצא לאור 8 ינואר 2003 ©bitterlemons.org .
ע'סאן חטיב הוא שר העבודה בקבינט הרשות הפלסטינית. שנים רבות היה פרשן פוליטי וניהל משרד לקישור עיתונאי.
=============================
השקפה ישראלית
הבחירות והמערכה בעיראק יותר חשובות
ראיון עם זלמן שובל
bitterlemons: מה לדעתך המשמעות האסטרטגית של מפת הדרכים בגרסתה החדשה?
שובל: אני לא בטוח באיזו מידה הגרסה החדשה או הקודמת או הבאה באמת תהיה רלבנטית לגבי התהליך, וזאת מכמה סיבות. ראשית, אני מניח שהגישה האמריקנית תעבור שינויים מסוימים אחרי המערכה בעיראק. ממשל בוש כבר אמר שהדרך לירושלים עוברת בבגדד. שנית, הרבה מאד תלוי במערכת הבחירות בישראל. לא זו בלבד ש"כל הפוליטיקה היא מקומית", אלא, קונקרטית, אם שרון יקים ממשלת ימין או ממשלה עם השמאל יהיו לדבר השלכות שונות על הגישה הישראלית למפה.
במישור אחר, כותרת המפה לא השתנתה מגרסה לגרסה ["מפת דרכים לקראת פתרון קבע של שתי מדינות. . . "], אבל יש עדיין הרבה מאד סימני שאלה אם המטרה הסופית, שתי מדינות, תהווה באמת פתרון קבע. מדובר במדינה פלסטינית "עצמאית, דמוקרטית, ובת קיימא המתקיימת בשלום ובביטחון לצד ישראל", אך איזו ערובה יש לעולם שדווקא היא תהיה שונה מכל מדינה אחרת בעולם הערבי כאשר גם לפי מזכיר המדינה פאואל אין במרחב אף מדינה כזו? אני מעריך שהנושאים הללו יועלו לדיון, אבל אחרי המערכה בעיראק. מכל מקום, שום תכנית לא תהיה בת קיימא בלי הסכמת ממשלת ישראל.
bitterlemons: אולי האמריקנים לא מתכוונים כל כך ברצינות. . .
שובל: האמריקני בפירוש היו רוצים לראות, אם לא שלום אידיאלי אזי לפחות מיתונה של אכזריות הסכסוך, ולו מטעמי בניית הקואליציה. אבל הגישה הגיאו-פוליטית המובילה בממשל הנוכחי קובעת שהסכסוך הפלסטיני אינו הגורם העיקרי לאי-היציבות במזרח התיכון, וגישה זו רק התחזקה אחרי אירועי ה-11 בספטמבר.
bitterlemons: איזה היבטים של מפת הדרכים החדשה נראים לך בעיתיים במיוחד?
שובל: ראשית, הדגשים על לוחות זמנים קבועים, והעובדה שהרבה מהלכים של שני הצדדים מתבצעים לכאורה במקביל. אמנם הכותרת מציגה את המפה כ"מותנית בביצועים", אבל מבחני הביצוע אינם מספיק חזקים, וביטויי ה"לא יאוחר מ. . . " מפריעים. לא רצוי, למשל, שהמעבר משלב א' לשלב ב' ייקבע ע"י הרביעייה. שנית, התכנית מתעלמת מבעיית הפליטים, שהיוותה הסיבה העיקרית לכשלון קמפ דייוויד/טאבה. אמנם לא מטפלים כאן בסוגיות הקבע, אבל צריך לומר במפורש שהבעיה תיפתר רק ע"י יישוב הפליטים בעולם הערבי.
גם הקביעה שמדובר בשלב השני במדינה פלסטינית "עם גבולות ארעיים ומאפייני ריבונות" מהווה הרעה לעומת קריאתו של הנשיא בוש מ-24 ביוני 2002 ל"מדינה ארעית". גם הקפאת הגידול הטבעי בהתנחלויות בשלב כה מוקדם היא בעייתית; לכמה זמן? נניח שהתהליך מתארך ואפילו מוקפא. מכאן שצריך להיות התניה להקפאה.
bitterlemons: אגב, איך אתה מבין את הקריאה בשלב השני, שלב המדינה בגבולות ארעיים, ל"מימוש הסכמים קודמים להגברת הרצף הטריטוריאלי המרבי, כולל פעילות נוספת בעניין ההתנחלויות"?
שובל: הם מתכוונים להסרת התנחלויות שמפריעות לרציפות.
bitterlemons: עוד נקודות לחיוב ולשלילה בתכנית?
שובל: לחיוב, אין ספק שיש שיפור בדרישות הביטחוניות מהפלסטינים. אך הנסיגה שלנו לקווי ה-28 בספטמבר צריכה להיות מותנית מפורשות בקץ האלימות. אני תוהה גם אם זה נבון להציע "הכרה בינלאומית של מדינה פלסטינית, כולל חברות אפשרית באו"מ" כבר בשלב השני. ולבסוף, אין דרישה מפורשת לסילוקו של ערפאת, מצב המשקף את תפיסת האו"מ והאיחוד האירופי ולא התפיסה האמריקנית, וחבל.
bitterlemons: במסמך יש התחייבות ל"סיום הכיבוש שהחל ב-1967". איך אתה מפרש זאת?
שובל: לצערי גם הנשיא בוש התבטא כך בנאומו מ-24 ביוני.
ישראל, כולל מפלגת העבודה, אינה רואה כך את סיום הסכסוך, ואינה מפרשת את 242 כחזרה לקו הירוק. אני לא שקט מזה. זהו "מדרון תלול". ואולם בסופו של דבר אפילו ממשלה לאומית של המרכז/ימין תצטרך להתייחס להתנחלויות עפ"י העדיפויות שלנו. אפילו הסדר מודוס ויוונדי עם הצד השני, לא שלום, יצדיק זאת.
bitterlemons: מדוע לדעתך אש"ף אינו מוזכר במסמך כשותף להסכמי העתיד עם ישראל? הרי הסכמי אוסלו נחתמו עם אש"ף, ולא עם הרשות הפלסטינית.
שובל: יש בכך אישור שאוסלו בעצם מת. - יצא לאור 8 ינואר 2003 © bitterlemons.org.
זלמן שובל היה פעמיים שגריר ישראל בארצות הברית. הוא חבר במוסדות הבכירים של הליכוד.
=============================
השקפה פלסטינית
מצב מעורר דכדוך
ראיון עם חיידר עבד א-שאפי
bitterlemons: מהן הערותיך על מסמך מפת הדרכים המתוקנת?
עבד א-שאפי: המסמך שראיתי הוא לדעתי כללי. אין התייחסות לפרטים בסוגיות רבות והדבר מאפשר לישראל להימנע ממחויבות למה שחשוב לדעתי להשגת השלום הנחוץ.
bitterlemons: אם כך, האם משמעות הדבר היא שאינך בוטח בישראל?
עבד א-שאפי: ישראל לא זנחה עד לרגע זה אף לא אחת מתביעותיה שהושמעו בקונגרס הציוני הראשון. תקנו אותי אם אני טועה. היכן מיתנה ישראל בדרך כלשהי או זנחה אחת מתביעותיה שהוצגו מזה זמן רב? למיטב הבנתי, כל מה שאירע מתיישב עם דרישות אלה מצד ישראל. כל הנכונות שלנו להתאים עצמנו בדרך זו או אחרת לא הניאה את ישראל מלהמשיך בדרכה.
למשל, ישראל מבצעת פעילות התנחלות שהחלה ב-1967 וזכתה לגינוי בהחלטות אין ספור של האו"מ, ללא הועיל. ישראל מילאה את השטחים הכבושים בהתנחלויות, וכיום הן מהוות עובדות בשטח עליהן ישראל אינה מוכנה לוותר. אנו מצויים באמת במצב קשה.
bitterlemons: אם כך לדעתך, הדרך לשלום מצויה בכך שישראל תוותר באופן מעשי על דרישות אלה?
עבד א-שאפי: עמדתנו המוצהרת – לפיה אנו מקבלים מדינה בגבולות 1967 על כל הדרוש למדינה פלסטינית אמיתית וריבונית – מהווה ויתור גדול מצדנו. ברם, ישראל לאחר הכיבוש ב-1967 עשתה כל מאמץ כדי להכשיל השגת הדבר. מה עוד נוכל לומר?
אני סבור שעמדתנו המוצהרת היא המינימום שאנו יכולים להסכים לו. באמת, אנו מלאים רצון ומקריבים קורבן כדי להגיע לשלום הנחוץ ואנו כנים מאד בכך. אני מצטער מאד שישראל מציבה מכשולים.
:bitterlemons בעבר מתחת ביקורת קשה על הרשות הפלסטינית. לאן לדעתך צועד העניין הלאומי הפלסטיני?
עבד א-שאפי: אינני מרוצה כלל מהתנהלות הרשות שלנו. בעיקר, אנו מנהלים מאבק בלתי מאורגן ולכן אנו מפסידים. אני חש צער רב על האבדות הרבות שאנו סובלים. ללא ספק, [ראש ממשלת ישראל אריאל] שרון מנצל את מצב הבלבול אצלנו כדי להסב נזק חסר תקדים. אני אף מותח ביקורת על העולם הדמוקרטי העומד מנגד ואינו אומר דבר על מה ששרון עושה לנו.
:bitterlemons מניסיונך כמנהל משא ומתן, האם אתה סבור שהפלסטינים יכולים וצריכים להשיג תמיכה אמריקנית? האם ניתן להשיג זאת לבד?
עבד א-שאפי: אנו זקוקים לתמיכה של כולם, לא רק של האמריקנים. לבטח קשה לעשות זאת לבד, למרות שאני מאמין שאם נתעשת ונתארגן בצורה נכונה, הרי שהדבר יגרום לישראל לנטוש את עמדתה הנוכחית, המנצלת את היעדר הארגון שלנו.
:bitterlemons אם אתה מגלה אכזבה מהמאבק הפלסטיני ומהניסיונות הנוכחיים להשכין שלום, מאין אם כן אתה שואב את התקווה?
עבד א-שאפי: העניין הוא להתארגן בצורה נכונה, ואני סבור שאם לא נתארגן, הרי שגורלנו נגזר. אני אומר זאת בכנות. אולם ברגע שנתחיל להתארגן, יהיה הפוטנציאל שלנו קטן ככל שיהיה, הדבר יגרום לישראל לנטוש את עמדתה התוקפנית.
bitterlemons: אם כך, מנקודת מבטך מפת הדרכים לא תוביל לשום מקום?
עבד א-שאפי: הניחוש שלי הוא שמפת הדרכים הזו לא תתקבל על ידי שרון ושהוא יעשה כל שלאיל ידו להיפטר ממנה, אפילו יקבלו אותה הפלסטינים. אני מצטער שאני מותיר בפניכם רושם כה שלילי, אבל אני מדבר בכנות כאשר אני אומר שאני מייחל לראות סימנים חיוביים מהצד הישראלי על כך שהם באמת מוכנים לוותר ביחס לעמדתנו שמותנה כה רבות.
כעת, לאור כל מה שישראל בנתה בשטח, נדרשים מחשבה ושיח רבים אודות השאלה מה הוא הישג בר קיימא עבורנו הפלסטינים. האם אנו באמת סבורים שההנהגה הישראלית, לאור מה שקרה בשטח, תסכים לתת לפלסטינים משהו בר קיימא? - יצא לאור 8 ינואר 2003 © bitterlemons.org.
חיידר עבד א-שאפי עמד בראש צוות המשא ומתן הפלסטיני במדריד ובוושינגטון בשנים 1993-1991. לאחר מכן נבחר למועצה המחוקקת הפלסטינית, והתפטר לאחר שנה במחאה על עמדות הרשות הפלסטינית.
=============================
לביטול מנוי ב-bitterlemons.org, יש לכתוב ל-
unsubscribehebrew@bitterlemons.org ולכתוב
unsubscribehebrew בשורת הנושא. ניתן לכתוב
לעורכים ע'סאן חטיב ויוסי אלפר ב-ghassan@bitterlemons.org
ו-yossi@bitterlemons.org, בהתאמה.
bitterlemons.org הינה איגרת אנטרנט המציגה דעות ישראליות
ופלסטיניות ביחס לסוגיות בעלי עניין משותף. כל גליון מנתח
סוגיה מוגדרת המעוררת מחלוקת. bitterlemons.org
מקיים סימטריה ארגונית ומוסדית מוחלטת בין מרכיביו
הישראלים והפלסטינים.
><><><><><><><><><><><><><><><><