bitterlemons.org – אש צולבת ישראלית-פלסטינית
><><><><><><><><><><><><><><><><><><><

מפת דרכים אישית:
החזון והדרך אליו

5 מרס 2003 גליון 9

================
www.bitterlemons.org
================

כדי להירשם למנוי בגירסת הדואל של bitterlemons.org,
שלח/י בקשה ל-subscribehebrew@bitterlemons.org.
המאמרים הבאים ניתנים לפרסום תוך אזכור הולם של
המחברים ו-bitterlemons.org.

ניתן לראות גליון זה, גליונות קודמים, מסמכים רלבנטיים
ומידע "מי אנחנו" באתר האינטרנט שלנו, www.bitterlemons.org.

בגליון זה
=============================
>< שוויון ופשרה - מאת ע'סאן חטיב
שימור עיקרון ההדדיות והפשרה המקבילה הוא הצעד הראשון לשלום המתבקש.

>< להתחיל בשתי מפות דרכים נפרדות - מאת יוסי אלפר
לכשייוצב המצב, יתאחדו שתי מפות הדרכים וייפתח מו"מ על הסר הקבע.

>< המוצא מהמבוי הסתום - מאת קדורה פארס
כל חזון שאינו נותן לשני העמים תחושה של תקווה שניתן להשיג שלום וביטחון, לא יזכה לתמיכה הדרושה.

>< מצפן ל"מפת הדרכים" - מאת אפרים ענבר
היעד השני הוא חתימה על הסכם ביניים ארוך טווח (20-15 שנה).

=============================

השקפה פלסטינית
שוויון ופשרה
מאת ע'סאן חטיב

מסמך מפת הדרכים שהוצג על ידי ממשלת ארצות הברית הוא בבחינת היוזמה המרכזית אשר נדונה בדיפלומטיה המזרח תיכונית. בעוד שניתן היה בקלות להביא לתהליך שלום דרמטי ומשמעותי הרבה יותר, הרי שתכנית זו נבדלת בכך שהיא מגדירה את מטרתה הסופית כסיום הכיבוש הישראלי והקמת מדינה פלסטינית עצמאית ובת קיימא. לאור זאת, אבחן להלן דרכים נוספות להפוך מפת דרכים זו לתכנית בת קיימא לשלום.

שימור עיקרון ההדדיות והפשרה המקבילה הוא הצעד הראשון לשלום המתבקש. מפת הדרכים כיום כוללת צעדים נוספים רבים מדי התלויים זה בזה, לפני יישום פשרה בעלת משמעות מצד ישראל. במסמך בר ביצוע, על כל שלב להוביל לשיפור בתנאי המחייה והכלכלה של שני העמים ובכך להבליט רוח של שיתוף, ולא כזו המתבססת על כוח ושליטה.

אין זה מספק להגדיר את תפקיד הפלסטינים כ"סיום האלימות והטרור", ואת תפקידה של ישראל כ"לעשות כל הדרוש להקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית", כפי שעושה מפת הדרכים הנוכחית. הכרזות בלתי מאוזנות אלה מטילות את כובד האחריות על הפלסטינים (כאילו הם כובשים את ישראל) ומכפיפים את יתר ביצוע מפת הדרכים לרעיון שישראל יכולה לנוח על זרי הדפנה.

על שני הצדדים לצאת לתהליך של מפת הדרכים (שלב ראשון) באמצעות הסכמה להפסיק את השימוש באלימות, לסיים את הכיבוש הישראלי בשטחי A ו-B (שטחים שנקבעו בהסכמי שלום קודמים) ולשים קץ לכל הצעדים הישראלים הפוגעים בחופש התנועה ובחיי היומיום של הפלסטינים. על שני הצדדים להימנע מכל פעולות שהן שישפיעו לרעה על הסיכום הסופי של השיחות, ובכלל זה פעולות ההתנחלות מצד ישראל. המטרות בשלב זה כוללות שיפור מצב הכלכלה הפלסטינית ומתן אפשרות להמשך תכנית הרפורמה בקרב הפלסטינים.

על מנת להציב את מפת הדרכים במסגרת חוקית בינלאומית שתהא כפופה פחות לחוסר האיזון ביחסי הכוחות באזור, יש לכנס ועידה בינלאומית כדי להשיג תנופה עולמית, ועל מועצת הביטחון של האו"ם לקבל החלטה המאמצת את תכנית השלום של מפת הדרכים.

על שתי ההנהגות לפרסם הצהרות המגנות אלימות והמתחייבות ברצינות למנוע אלימות ולפעול לפי תכנית השלום. ההנהגה הפלסטינית תחדש את הכרתה במדינת ישראל, אשר בתמורה תאשר את הכרתה בזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולהקמת מדינה עצמאית ריבונית. בנוסף, וכדי להעניק למפת הדרכים חוט שידרה חוקי, כל צד בנפרד יביע את מחויבותו לפעול לפי החוק ההומניטרי הבינלאומי.

כאשר החוק ההומניטרי הבינלאומי והוראות החוק ישלטו על הציפיות הן של הפעילים הפלסטינים המזוינים והן של ענפי הביטחון של הרשות הפלסטינית, אזי יהא קל הרבה יותר מבחינה פוליטית "לבנות מחדש מנגנוני ביטחון פלסטינים תחת פיקוח וסיוע של הרביעייה ולחזור למחויבות להסכמים שנחתמו, כולל הפסקת כל סוגי הפעילות הצבאית שמחוץ לחוק והפסקה מוחלטת של האלימות".

בנוסף, נוסחה זו דורשת לא פחות מישראל מאשר מהפלסטינים.

כאן, על הרביעייה לנסח תכנית מפורטת לפעולות שיינקטו בעת ובעונה אחת כדי לשים קץ לנוכחות הביטחונית הישראלית בשטחי הרשות הפלסטינית ולהגבלות שמטילה ישראל על תנועת פלסטינים (אשר אף פוגעות בתנועת כוחות הביטחון), ולאפשר לביטחון הפלסטיני לקבל מחדש אחריות ביטחונית באזורים אלה. על מנגנון זה לקדם את הפסקתן הן של האלימות הפלסטינית והן של המתקפות הצבאיות של ישראל, ובכלל זה חיסולים, מעצרים והריסות בתים.

קיים כעת קונצנזוס גורף בקרב הפלסטינים לפיו לא יתקיים משא ומתן מהותי כל עוד ישראל ממשיכה לנקוט צעדים חד צדדיים המשפיעים על תוצאתן של שיחות אלה. בשלב זה ישראל חייבת לנקוט צעדים הנחוצים להקפאה מלאה של ההתנחלויות, אשר יפוקחו על ידי הרביעייה או ע"י צד אחר המורשה מטעם הרביעייה.

צעד זה, יחד עם יישום חבילה של מתן החייאה לכלכלה הפלסטינית, ישמשו תמריץ לציבור לתמוך במפת הדרכים. אף יוזמה דיפלומטית אינה יכולה לפתח תנופה כל עוד היקף האבטלה בקרב הפלסטינים הוא 60 אחוזים.

מפת הדרכים המקורית כוללת סעיפי משנה רבים מספור המפרטים את תהליך הרפורמות בקרב הפלסטינים, כולל מינוי ראש ממשלה, בחירות, ניסוח חוקה – את כולם יש לבצע לפני כל תזוזה בעלת משמעות מצד ישראל. בעיני הפלסטינים התערבות זו בפרטים מעליבה ואף מציבה מכשולים רבים מספור בפני מפת הדרכים ככלל. כל סעיף יכול להיות מוגדר בידי ישראל כך שיתאפשר לה להשתמט מלבצע את התחייבויותיה שלה.

אין זה אומר שהפלסטינים אינם יכולים להפיק תועלת מתמיכה טכנית, מיומנות ותמיכה כספית כדי לפתח את מערכות הממשל והחוק שלנו. ברם, כל זה יכול לקרות באמצעות התמיכה, הפיתוח והמשך המאמצים לסיוע מטעם כוח המשימה הבינלאומי, ויבוצע על ידי המחלקות השונות, המשרדים וחברות המגזר הפרטי הפלסטיניים.

בעוד שמפת הדרכים אכן קובעת פתיחה מחדש של המוסדות הפלסטיניים בירושלים שנסגרו בידי ישראל, היא אינה מזכירה את אלפי האסירים הפלסטינים בבתי הכלא הישראליים. כמו בכל סכסוך, תום לב והכרה שהסכסוך מגיע לקצו יצריכו שחרור אסירים הדרגתי. המספר הגדול של אסירים מהווה גורם שמתעלמים ממנו רבות כמקור לאנטגוניזם בין שני הצדדים ושחרורם יתרום רבות כדי להקל על המעבר מסכסוך לשלום.

כצעד האחרון בשלב הראשון של מפת הדרכים, יש לערוך בחירות בקרב הפלסטינים תחת פיקוח בינלאומי. מיד לאחר מכן, השלב השני צריך להיפתח בוועידה בינלאומית נוספת כדי לחדש את מחויבויות הצדדים. כל המאמצים להשליט רגיעה יימשכו באמצעות מתן סמכות לביטחון הפלסטיני ושיפור תנאי המחייה של הפלסטינים.

בשלב האחרון, "הפלסטינים והישראלים יפתחו במשא ומתן החל בוועידה הבינלאומית ובחסות הרביעייה, ויעצבו הסכם קבע כולל ובר קיימא שישים קץ לסכסוך הפלסטיני-ישראלי בשנת 2005 באמצעות הסדר מוסכם שינוהל עליו משא ומתן בין הצדדים בהתבסס על החלטות מועצת הביטחון: 242 ,338, 1397 וסיום הכיבוש שהחל ב-1967. סוגיית הפליטים תיפתר באופן צודק וסופי על בסיס החלטה 194, וסוגיית ירושלים תיפתר באופן שייקח בחשבון את הלגיטימיות הבינלאומית, את העניין הפוליטי והדתי של הצדדים ואת האינטרסים הדתיים של היהודים, הנוצרים והמוסלמים בעולם". - יצא לאור 5 מרץ 2003 ©bitterlemons.org .

ע'סאן חטיב הוא שר העבודה בקבינט הרשות הפלסטינית. שנים רבות היה פרשן פוליטי וניהל משרד לקישור עיתונאי.

=============================

השקפה ישראלית
להתחיל בשתי מפות דרכים נפרדות
מאת יוסי אלפר

גישה חדשה לרעיון "מפת הדרכים" חייבת לשקף הערכה צלולה של כשלי תהליך השלום עד כה:

• החלטת מועצת הביטחון 242, עליה התבססו דיוני הסדר הקבע במסגרת הצהרת העקרונות של אוסלו, אינה מתייחסת לסוגיות ייחודיות במסגרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני כגון הפליטים וירושלים, ומציגה עמדה דו-משמעית בסוגיית השטחים. מכאן ש-242 איננו מספק יסוד איתן די הצורך לתהליך.
• תפיסת הפתרון בשלבים נכשלה. השלביות סיפקה יותר מדי הזדמנויות התערבות לקיצוניים משני הצדדים. וודאי שיש להגדיר מראש את היעד הסופי של התהליך על מנת למקד את התהליך ולהציג תמריץ להתקדמות.
• כשלה גם ההנחה ששיתוף פעולה כלכלי הדוק יוצר אמון הדדי ושגשוג פלסטיני. אדרבא, בתחום הביטחון הושגה תוצאה הפוכה.
• השותפים לתהליך זקוקים לסיוע חיצוני, ובכלל זה לבוררות חובה, אך לא לכפיית הסדר.
• לאחר שדחו שוב ושוב את הטיפול בבעיות הקשות ביותר – האלימות הפלסטינית וההתנחלויות הישראליות – הצדדים הגיעו לנקודה קריטית ועליהם לטפל בסוגיות אלו לאלתר. שני החוליים הללו מאיימים לכרסם ואף להרוס מבפנים את הנפש של שתי החברות.
• האמון ההדדי כרס עד כדי כך שאסור לפתוח במשא ומתן כבר בראשית תהליך מפת הדרכים. שיחות מניבות ומועילות חייבות להמתין לתהליך מחודש של בניית אמון.
• מפת הדרכים הנוכחית מתעלמת כמעט מכל היבטי המציאות הר"מ, ועל כן אינה ניתנת כמעט לביצוע.

עלינו להתחיל בשתי מפות דרכים נפרדות, בהתבסס על צעדים חד-צדדיים מקבילים שיינקטו ע"י שני הצדדים. רק בהמשך התהליך יתאחדו שתי מפות הדרכים.

הנזק שנגרם ע"י מדיניות ההתנחלות של ישראל, בשילוב עם היתרון הדמוגראפי הפלסטיני ההולך וגדל, מחייבים החלטה ישראלית לנקוט פינוי חד-צדדי וסילוק התנחלויות, באם ברצונה "להציל את נפשה" כמדינה יהודית ודמוקרטית. יתרונות הפינוי ללא תמורה מדינית מרצועת עזה, על 17 ההתנחלויות שלה, ומגב ההר בגדה (כ-40-30 התנחלויות), הם יותר משקולים לעומת החסרונות. ישראל תמשיך להחזיק בבקעת הירדן, בירושלים רבתי ובגושי ההתנחלויות שבקרבת הקו הירוק עד למו"מ על הסדר הקבע, ותשלים את הקמתה של הגדר לאורך הקו הירוק בסיוע בינלאומי.

במקביל חייבים הפלסטינים להכריז ולבצע הפסקת אש חד-צדדית. גם כאן היתרונות עבור הפלסטינים של סיום האלימות ללא תמורה מישראל הם יותר משקולים לעומת המגרעות של צעד כזה. פינוי חד-צדדי ישראלי מריכוזי אוכלוסייה פלסטינים אמור לסייע בכיוון זה. רשויות הביטחון הפלסטיניות יצטרכו לגלות ערנות מיוחדת כדי לוודא שקיצונים פלסטינים לא יטעו ויפרשו את הפינוי הישראלי כסימן חולשה, שאם לא כן יקרוס התהליך כולו.

שתי התפתחויות עשויות לצמוח מכך. האחת היא ייצוב המצב וצמצום ניכר בהיקף האלימות. בכך יתאפשר, לצרכי חירום, חידושם של יחסים כלכליים מינימאליים, ובכלל זה עבודת יוממים פלסטינים בישראל.

מהלך אפשרי שני הוא ייזום תכנית חסות בינלאומית בהנהגת ארצות הברית בגדה המערבית וברצועת עזה, במגמה להוביל תהליך שיקום כלכלי ולקדם צעדים לבניית מדינה פלסטינית. אחת המשימות של חסות כזו תהיה לפתח תשתית כלכלית פלסטינית הנשענת פחות על תשתית המטבע והמסים הישראלית והמשולב יותר בכלכלה הערבית המרחבית. גם משימה זו תוקל בעקבות הפרדת הכוחות ופינוי המתנחלים שתיזום ישראל באופן חד-צדדי. למעשה, לאחר הפינוי החלקי הישראלי תוכל ההנהגה הפלסטינית להכריז על מדינה ריבונית ולהזמין גם את כוח החסות באופן חד-צדדי.

לכשייוצב המצב באמצעות מהלכים חד-צדדיים אלה, יתאחדו וישתלבו מפות הדרכים. ייפתח מו"מ על הסדר הקבע, בהתבסס על 242 יחד עם היוזמה הסעודית ועקרונות קלינטון. מלכתחילה תסכים ישראל לגבולות 1967, בתוספת חילופי שטחים מאוזנים, כנקודת המוצא להסדר הטריטוריאלי; אש"ף תאשר שלא תהיה "זכות שיבה" לישראל עצמה ותכיר בכך שלישראל תביעה היסטורית לגיטימית לנוכחות, הגם נוכחות סמלית, על הר הבית (תחת שליטה פלסטינית).

לדאבון הלב, סביר שאפילו המהלכים הראשוניים והחד-צדדיים המתחייבים על פי תכנית זו לא יתבצעו כל עוד אף לא אחד משלושת מנהיגי המפתח – ערפאת, ראש הממשלה שרון והנשיא בוש – אינו מציג אסטרטגית שלום מציאותית. - יצא לאור 5 מרס 2003 © bitterlemons.org.

יוסי אלפר היה מנהל מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב. הוא מחבר הספר "וגר זאב עם זאב: המתנחלים והפלסטינים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום).

=============================

השקפה פלסטינית
המוצא מהמבוי הסתום
מאת קדורה פארס

הסכסוך הנוכחי בין העם הפלסטיני החי תחת כיבוש ובין מדינת ישראל הכובשת הוא כזה שלא ניתן לסיימו בפתרון שבו רק אחד מהצדדים מנצח. על כן, רבים הן בחברה הפלסטינית והן בחברה הישראלית משוכנעים שסכסוך זה אינו יכול להגיע לסיומו באמצעות כוח גרידא. למרבה הצער, קיים זרם בישראל אשר התחזק בשנתיים האחרונות, המתנהג ובונה את המדיניות שלו על האמונה שניתן לשים קץ לסכסוך באמצעות שימוש בכוח צבאי ובעקבות ניצחון זה להביא לפתרון שיגשים את שאיפותיו של מחנה זה לשמר את הכיבוש מחד, ולספק ביטחון לישראל מאידך. על כן בתיאוריה, המוצא ממעגל דמים אכזרי זה ברור, למרות היעדרו של המרכיב המרכזי בצד הישראלי בעל הרצון והיכולת לצאת ממעגל זה.

המחשבה שמלחמה נגד עיראק תהייה פעולה מכאנית, שתתחיל ותסתיים במסגרת לוח זמנים שניתן לחזותן כעת, אינה הערכה חותכת. יתכן שארצות הברית תהיה עסוקה לתקופה ארוכה מאד בתוצאות המלחמה נגד עיראק, ועל כן לא יהא זמן בידה להקדיש לסכסוך הערבי-ישראלי מייד לאחר המלחמה. משמעות הדבר שהסכסוך עלול להסלים, ויהיה רווי דמים וטראגי יותר ויותר.

מאידך, אם נניח שהקהילה הבינלאומית, בהנהגת ארצות הברית, אכן רוצה ליצור את האווירה המתאימה לפתרון כולל לסכסוך הפלסטיני-ישראלי, אזי אני סבור שהפתרון חייב להיות עסקת חבילה שלמה. הדבר אינו סותר את הצורך ביישום הדרגתי, שבסופו של דבר יוביל לסיום הכיבוש ולמתן אפשרות לעם הפלסטיני לקיים הגדרה עצמית ולכונן את מדינתם.

יש להבין מטרה זו מלכתחילה. שני העמים, הפלסטיני והישראלי, חיים במצב של תסכול חמור בכל הקשור לאפשרות מציאת פתרון. על כן, כל חזון או רעיון שאינו נותן לשני העמים תחושה של תקווה שניתן להשיג שלום וביטחון, לא יזכה לתמיכה ולהתחשבות הדרושות בקרב הציבור הפלסטיני והישראלי. קרוב לוודאי שהצעד החשוב ביותר בשלב הראשון הוא לעצור את ההתדרדרות ביחסים באמצעות תכנית שתקבע לוח זמנים של לא יותר משלושה חודשים, במהלכם שני הצדדים יישמו במלואן את התחייבויותיהם כדלקמן:

• הן הצד הישראלי והן הצד הפלסטיני יפסיקו את כל הפעולות הצבאיות מכל סוג שהוא, ובכל מקום שהוא, למשך שבועיים.
• ישראל תיסוג מהערים הפלסטיניות בתוך שלושה שבועות ומנגנוני הרשות הפלסטינית יקבלו אחריות מלאה על הביטחון באזורים אלה.
• ישראל תפסיק את יישום החיסולים והמרדף אחר מבוקשים חברי הזרוע הצבאית של הפלגים הפלסטינים. ניתן לנסח נספח מיוחד הכולל את שמותיהם, כפי שנעשה ב-1994 עם שמות הפלסטינים המבוקשים מהאינתיפאדה הראשונה כדי לתת לאלמנטים אלה תחושה שיש להם תרומה לאומית ואישית ביישום מצב של רגיעה.
• תינתן למוסדות הביטחוניים והאזרחיים הפלסטיניים האפשרות למלא את משימותיהם, לנקוט צעדים שיחזקו את נוכחותה של הרשות, וליישם את הרפורמות שהוסכם עליהן (או אלה המיועדות להתבצע במוסדות הפלסטינים, ובראשן קיום בחירות לנשיאות, לפרלמנט ולרשויות המקומיות).
• ישראל תפסיק את כל צעדיה, בכלל זה הטלת עוצר וסגר, ותתיר לאזרחים פלסטינים חופש תנועה לנהל את חייהם כשיגרה. ישראל תפסיק להפקיע אדמות ולבנות מה שהיא מכנה "גדר המגן". ישראל תשחרר את כל הכספים הפלסטינים.

עם יישום הצעדים לעיל יחזור המצב לזה שקדם ל-28 בספטמבר 2000, ובכך יושלם השלב הראשון. לאחר מכן, ישראל והארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) יפקידו שני מסמכים בידי הרביעייה, בהם אש"ף יתחייב להגיע לפתרון קבע כולל תוך תקופה שלא תעלה על שנה אחת על בסיס החלטות מועצת הביטחון של האו"ם 242, 338 והחלטת האסיפה הכללית של האו"ם 194 המתייחסת לבעיית הפליטים. ישראל תתחייב לפעול באופן הדדי ותפסיק כל פעילות התנחלויות והפקעות אדמות. מצב הרגיעה המוחלטת יימשך במהלך תקופה זו. לאחר מכן יחל משא ומתן אינטנסיבי תחת חסות הרביעייה, במטרה להגיע להסדר קבע שיביא למצב כדלקמן:

• סיום הכיבוש באמצעות נסיגה ישראלית מלאה מכל ההתנחלויות, הפסקת פעולות צבאיות בשטחים שנכבשו ב-1967 והקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים המזרחית.
• השגת בטחון הן לעם הפלסטיני והן לעם הישראלי.
• פתרון צודק לסוגיית הפליטים הפלסטינים, בהתאם להחלטות החוק הבינלאומי.

במהלך המשא ומתן, ישראל תנקוט יוזמה לשחרר את האסירים באופן הדרגתי. העצירים המנהליים, הצעירים והחולים ישוחררו ראשונים במסגרת תהליך מתמשך. לאחר מכן על סוגיית האסירים להיות מוכרעת במסגרת הסכם סופי שיוביל לשחרור כל האסירים.

אני מבין היטב שהרעיונות שהועלו כאן אינם תואמים את האווירה באזור ובזירה הבינלאומית. תפיסות אלה אף סותרות באופן בוטה את האידיאולוגיה השלטת בהתנהגות הימין הקיצוני השולט בישראל כיום. ברם, בטוחני שכל מודל אחר, כזה שיוכתב על ידי משקלה העדיף של ישראל ביחסי הכוחות, לא יוביל לפתרון כולל לסכסוך. קיימת אפשרות שתכניות ארעיות המבוססות על האווירה העגומה ייושמו, אולם הן לא יובילו לחזרה אמיתית לשולחן המשא ומתן, ולא ישיגו חרות וביטחון לפלסטינים וביטחון ושלום לישראלים. - יצא לאור 5 מרץ 2003 ©bitterlemons.org.

קדורה פארס הוא נציג הפת"ח מרמאללה במועצה המחוקקת הפלסטינית.

=============================

השקפה ישראלית
מצפן ל"מפת הדרכים"
מאת אפרים ענבר

הפלסטינים החמיצו בתהליך אוסלו הזדמנות לשנות את דפוסי היחסים ההדדיים כאשר הפרו באופן בסיסי את ההסכמים שחתמו עם ישראל, בעיקר על ידי השימוש בכוח נגד ישראלים. הנחות היסוד לשיפור ביחסים בין הצדדים הן:

א. יש להניע תהליך מדיני בשלבים, כיון שהניסיון להגיע להסדר כולל נכשל ואין סיכוי להחיותו, בוודאי לא על פי מתווה קלינטון. הציבור הישראלי אינו מוכן היום ליטול סיכונים ולעשות ויתורים שאולי היה מוכן להם בקיץ 2000. אי-לכך, מושג "מפת דרכים" אשר מקפל בתוכו גישה מצרפית שתכליתה ללכת צעד אחר צעד לאורך זמן רב במסלול שנקבע מראש, הוא נכון.

ב. תנאי מוקדם לכל התקדמות הוא סילוקו או נטרולו של יאסר ערפאת. מנהיגותו המיטה אסון על עמו ועוררה אי-אמון מוחלט בצד הישראלי, האמריקני ואצל גורמים בינלאומיים רבים. נוכחותו תפריע לצמיחת מנהיגות פלסטינית חלופית - תהליך מסובך ורב-שנתי.

ג. המבחן העיקרי של המנהיגות החדשה הוא האומץ לפעול ליצירת מונופול על השימוש בכוח ברשות הפלסטינית אף במחיר של מלחמת אזרחים. הלקח המרכזי של כשלון תהליך אוסלו הוא שהרשות הפלסטינית לא מסוגלת להוות פרטנר לתהליך שלום ללא ריכוזיות במנגנונים המזוינים.

ד. לקח נוסף מתהליך אוסלו הוא החובה לבחון בצוע כל ההתחייבויות בקפידה לפני המעבר לשלב הבא במפת הדרכים.

ה. לוח הזמנים של מפת הדרכים ייגזר בעיקר מיכולתם של הפלסטינים לפעול ביעילות נגד קבוצות חמושות אשר אינן מקבלות את עמדת המנהיגות.

ו. בצד הישראלי צריכה להיות נכונות ברורה ומופגנת לפשרה טריטוריאלית הכוללת פרוק מספר התנחלויות. ראש הממשלה אריאל שרון, גורמים רבים בליכוד, והממשלה החדשה עומדים בברור בתנאי זה.

ל"מפת הדרכים" יש שני יעדים אופרטיביים. היעד הראשון הוא חזרה הדרגתית למצב שהיה לפני פרוץ גל הטרור בספטמבר 2000 (שלטון הפלסטינים על הערים שלהם). היעד השני הוא חתימה על הסכם ביניים ארוך טווח (20-15 שנה) אשר קרוב לסיומו יחל המשא ומתן על סוגיות אשר נשארו במחלוקת.

השגת היעד הראשון תלויה באימוץ המודל שקיים ביריחו. העיר הזאת היא בשלטון פלסטיני כיוון שאינה מהווה תשתית ובסיס לפעולות טרור נגד יעדים ישראלים. כבר היו ניסיונות בעבר להעברת אחריות על בית לחם וחברון לרשות הפלסטינית, אך הפלסטינים לא הצליחו לשמור על השקט. תקדים יריחו מראה שיש בכוחם של הפלסטינים למנוע טרור. העברת שטח נוסף מחייב תוצאות דומות. במקביל להעברת שטח לרשות, ישראל צריכה לאפשר גישה לשוק העבודה הישראלי ונקיטת צעדים כלכליים נוספים לשיפור המצב הכלכלי של הפלסטינים, במיוחד באזורים שהוחזרו לשליטה פלסטינית. השתלטות יעילה של הרשות על שטח שנמסר לה במובן הביטחוני והאזרחי למשך מספר חדשים היא תנאי מוקדם להעברת שטח נוסף. יתכן שאפשר לסיים את השלב הזה בתוך שנתיים מאז תחילתו.

שנה לאחר שהרשות הפלסטינית הוכיחה ריכוזיות במנגנוני הביטחון ויעילות במניעת טרור, כלומר שינוי מהותי באפיה, אפשר לעבור למשא ומתן על הסדר הביניים. המטרה של הסדר הביניים היא ליצור מציאות שיש בה חיכוך מינימאלי בין האוכלוסייה הפלסטינית והישראלית תוך כדי שמירת שוליים טריטוריאליים שימסרו לפלסטינים במסגרת הסכם הקבע. במסגרת הסכם הביניים, ישראל תעביר שטח נוסף לרשות הפלסטינית ותוריד מספר התנחלויות מבודדות זמן קצר לאחר חתימת הסכם הביניים. בתקופת הסכם הביניים אפשר להעניק לרשות הפלסטינים סממני ריבונות כמו מטבע לאומי, ו/או חברות מלאה בארגונים בינלאומיים. בפועל הריבונות תוגבל על ידי שליטה ישראלית במעברי הגבול והסדרי בקרת נשק קפדניים. יש אולי מקום לערב את ירדן בהסדרים בגדה ואת מצרים בעזה. בתקופת הסדר הביניים הרשות הפלסטינית חייבת לשנות את ספרי הלימוד ולחנך בין היתר לדמוקרטיה ולכיבוד הזכויות ההיסטוריות והדתיות של היהודים בארץ ישראל.

המתאר הגיאוגרפי של הסכם הקבע המוצע הוא בהתאם לתכנית אלון השומרת ברשות ישראל על בקעת הירדן, הריקה מערבים, ועל הגישה אליה מירושלים רבתי בואך מעלה אדומים. הוויתורים הטריטוריאליים בהסדר הביניים נגזרים כמובן ממפת תכנית אלון. - יצא לאור 5 מרס 2003 © bitterlemons.org.

אפרים ענבר הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן ומנהל מרכז בגין-סדאת למחקרים אסטרטגיים.

=============================

לביטול מנוי ב-bitterlemons.org, יש לכתוב ל-
unsubscribehebrew@bitterlemons.org ולכתוב
unsubscribehebrew בשורת הנושא. ניתן לכתוב
לעורכים ע'סאן חטיב ויוסי אלפר ב-ghassan@bitterlemons.org
ו-yossi@bitterlemons.org, בהתאמה.

bitterlemons.org הינה איגרת אנטרנט המציגה דעות ישראליות
ופלסטיניות ביחס לסוגיות בעלי עניין משותף. כל גליון מנתח
סוגיה מוגדרת המעוררת מחלוקת. bitterlemons.org
מקיים סימטריה ארגונית ומוסדית מוחלטת בין מרכיביו
הישראלים והפלסטינים.
><><><><><><><><><><><><><><><><