bitterlemons.org – אש צולבת ישראלית-פלסטינית
><><><><><><><><><><><><><><><><><><><

מדיניות המזרח התיכון של ארה"ב

28 אוגוסט 2002, גליון 32

================
www.bitterlemons.org
================

כדי להירשם למנוי בגירסת הדואל של bitterlemons.org,
שלח/י בקשה ל-subscribehebrew@bitterlemons.org.
המאמרים הבאים ניתנים לפרסום תוך אזכור הולם של
המחברים ו-bitterlemons.org.

ניתן לראות גליון זה, גליונות קודמים, מסמכים רלבנטיים
ומידע "מי אנחנו" באתר האינטרנט שלנו, www.bitterlemons.org.

בגליון זה
=============================
>< מעט מאוד מרווח לטעויות - מאת יוסי אלפר
לא נעים להרהר באפשרות שהתכניות האמריקניות לאזור אינן מחושבות היטב.

>< חיים, חירות והחיפוש אחר אושר - מאת ע'סאן חטיב
מדיניות הממשל מהווה מהפך של ממש, שאינו עולה בקנה אחד עם הערכים של העם האמריקני.

>< גישה מאד פשטנית אבל אולי זו האמת - ראיון עם דן מרידור
עדיין ההחלטה היא לא של האמריקנים אלא של הפלסטינים, האם לסיים את הסכסוך בצורה מכובדת.

>< מחפשים אויבים, מוצאים מעט ידידים - ראיון עם סאם בהור
מדיניות ארה"ב כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני נחלה כישלון. למרבה הצער, אף אחד לא נטל אחריות על כך.

=============================

השקפה ישראלית
מעט מאוד מרווח לטעויות
מאת יוסי אלפר

המערכה הצפויה של ארצות הברית לסילוקם של צדאם חוסיין ומשטרו בעיראק, משרתת בעליל אינטרס ישראלי. צדאם מציב איום כלפי האינטרסים של ישראל ואף כלפי היציבות של המרחב כולו. אבל באותה המידה, אם תיכשל המערכה ייווצרו סכנות לישראל, בייחוד בהקשר של הזירה הירדנית-פלסטינית.

באורח מקביל, מדיניותו של הנשיא בוש האמריקני ביחס לדמוקרטיזציה ברשות הפלסטינית –יעד נעלה לפי כל אמת מידה, ישראלית או פלסטינית – מהווה הימור מרחיק לכת מבחינה ישראלית.

לא נעים, אם כן, להרהר באפשרות שהתכניות האמריקניות לאזור אינן מחושבות היטב.

כן נעים להזדהות עם תכנית העל של ממשל בוש לחיסול ההשפעה המוסלמית הקיצונית ולסילוקם של מנהיגים מושחתים כמו צדאם חוסיין ויאסר ערפאת. אלא שהתכנית עלולה להיכשל. לחילופין, אפשר שהיא "תצליח" כמו באפגניסטן, שם אל-קאעדה ובן-לאדן ממשיכים כנראה להתקיים והמשטר, תוצרת ארה"ב, כה מעורער עד שחיילים אמריקנים צריכים לאבטח את המנהיג, קרזאי. יש אפוא משהו מטריד מאד במה שמכונה בפי יוסף איברהים מהמועצה ליחסי חוץ בניו יורק גישת ה"דיבור הפשטני" (simple speak) של הממשל כלפי המרחב שלנו. וכמובן אין זה מועיל שראש הממשלה אריאל שרון חש לגמרי בנוח עם מדיניות זו.

ניגש לפרטים. בזירה הפלסטינית ממשל בוש קושר בין תהליך שלום חדש לבין תכנית "רפורמות" המיועדת להביא לסילוקו מהשלטון של יאסר ערפאת ולדמוקרטיזציה של החברה הפלסטינית. אם תיכשל תכנית זו יביא הדבר לכאורה להקפאתה של תהליך השלום ולקשירת ידיה של ישראל, עד להודעה החדשה – אלא אם כן יודו בוש ושרון, במרומז או באופן מוצהר, שגישתם אינה תקינה. אבל אפילו תצליח התכנית, אנו מסתכנים בתסמונת אלג'יריה, שם לחץ אמריקני לערוך בחירות דמוקרטיות הניב ניצחון של האסלאם הרדיקאלי והצית מלחמת אזרחים שאין לו קץ. מאז, מזהירים מנהיגים ערבים מתונים כמו מובארכ של מצרים את ארה"ב שכדאי לה לרדת מעניין הדמוקרטיזציה במזה"ת.

אולי יותר מדאיגים הם ההגיגים המטמטמים של דונאלד רמספלד. כאשר מתייחס שר ההגנה האמריקני בנדיבות לב כה מופלגת לכיבוש הגדה המערבית ע"י ישראל ולמפעל הקמת ההתנחלויות, יתכן – ואפשר כמובן להתווכח על כך – שהוא רושם לעצמו נקודות זכות כמי שלמד בדייקנות את תולדות הסכסוך ואת סוגיית הזכויות לאדמה באזור. אבל דבר אחד וודאי. הוא דן את ישראל לגורלה של דרום אפריקה: מעוט יהודי המשורבב טריטוריאלית ללא תקנה עם רוב ערבי עליו הוא שולט, תוך הישענות גוברת על אמצעי שליטה נוסח האפרטהייד. שעה שיותר ויותר ישראלים מהימין והשמאל מתמקדים באיום הדמוגראפי לזהותה ולביטחונה ארוכי התווך של ישראל, מאכזב ומדכא לציין שדאגה זו אינה מוצאת ביטוי אצל אף לא דמות בכירה אחת בממשל האמריקני, המוקיר לכאורה את ישראל כמדינה דמוקרטית ויהודית.

בזירה האמריקנית-עיראקית קיימת סכנה גדולה לאינטרס של ישראל לקיים יחסים יציבים לאורך זמן עם העם הפלסטיני, והיא קשורה בירדן. במלחמת המפרץ של 1991 הצליח המלך חוסיין לתמרן בין שלושה אילוצים אסטרטגיים – אהדתה של אוכלוסיית הרוב הפלסטינית בירדן לעיראק, האיום העיראקי המרומז לחתור תחת אשיותיה של ירדן, ולחצים אמריקנים וערבים להצטרף לקואליציה. חוסיין חילץ את ירדן מהמשבר, הגם במחיר של כעס אמריקני לא מוצדק. במקרה של מלחמה אמריקנית-עיראקית חדשה (ואולי יותר ארוכה ומבולגנת), יתכן שיופעלו על ירדן של המלך עבדאללה פחות לחצים ערביים – לא סביר שתקום קואליציה אמריקנית-ערבית הפעם – אבל יותר לחצים מצד ארה"ב, למען תעמיד את שטחה לרשות הפולש האמריקני, וכן יותר לחץ מה"רחוב" הפלסטיני, החשוף להשפעת העימות הישראלי-פלסטיני. אין אפוא תמה שהמשטר ההאשמי יותר ויותר לחוץ ביחס לסכנות ליציבותו הפנימית כתוצאה מגלישתו של עימות כפול, ביוזמה אמריקנית, הן ממערב והן ממזרח.

כמו רובנו גם ההאשמים יפיקו תועלת מסילוקו של צדאם חוסיין. אפשר שאפילו חלום כינונו מחדש של משטר האשמי בבגדד איננו יותר בבחינת משאלת לב בעיני כמה דמויות מפתח בעמאן. אבל מעסיקים את הירדנים גם תרחישים אפלים יותר: הטרנספר בכוח של מאות אלפי פלסטינים מהגדה המערבית, שיטפון של פליטים מעיראק, ומהומות המוניות בחוצות הערים של ירדן, הכול תחת כיסוי המלחמה.

עבור ישראל וארה"ב, תוצאת הלוואי הגרועה ביותר של אי-שקט חדש במזרח התיכון תהיה הפלסטיניזציה של ירדן. מנהיגי ישראל וארה"ב חייבים אפוא למצוא דרכים, פומביות ושקטות כאחת, להשקיט את דאגותיה של ירדן. – יצא לאור 28 אוגוסט 2002 © bitterlemons.org.

יוסי אלפר הוא פרשן מדיני. בעבר כיהן כמנהל מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב.

=============================

השקפה פלסטינית
חיים, חרות והחיפוש אחר אושר
מאת ע'סאן חטיב

לפני כמעט שנה, האירועים הטראגיים של ה-11 בספטמבר הניעו שינויים רבי משמעות במדיניותה של ארצות הברית במזרח התיכון - שינויים שהשפיעו לשלילה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. שיאו של השינוי התבטא בנאומו הידוע לשמצה של נשיא ארה"ב ג'ורג' וו. בוש מחודש יוני בו הוא כמעט הגדיר מחדש את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כחלק מה"מלחמה בטרור".

הייתה זו נסיגה דרמטית מהתפיסה לפיה פתרון הסכסוך מתבסס על החלטת מועצת הבטחון של האו"מ 242, הקוראת לשים קץ לכיבוש הישראלי הבלתי חוקי, לתפיסה בה הפכו המאמצים הפלסטינים נגד כיבוש זה לבלתי חוקיים.

מהפך דרמטי נוסף היה השינוי שחל בעמדת הממשל כלפי הארגון לשחרור פלסטין ויושב הראש שלו יאסר ערפאת. הם הפכו משותפים בתהליך שלום המונהג ע"י ארה"ב, ליעדים לשינוי משטר.

ניתן להעלות שלושה גורמים לשינויים דרמטיים אלה. האחד הוא רגישות היתר הקיימת כעת בארה"ב לאלימות נגד אזרחים כתוצאה מהטרגדיה של ה-11 בספטמבר. הגורם השני הוא מסע התעמולה התקשורתי המתוזמר בהצלחה רבה שניהלו הישראלים ובני בריתם האמריקנים, מסע שהחל מספר ימים לאחר ה-11 בספטמבר ומטרתו לעמעם את ההכרה שיתכן והתמיכה האמריקנית במטרות בלתי צודקות ובמשטרים של דיכוי, ובכללם ישראל, היא היא האחראית לעוינות מבחוץ. הסיבה השלישית לשינוי זה הייתה שרשרת פעולות ההתאבדות שביצעה חמאס כמה שבועות בלבד לאחר ה-11 בספטמבר, אשר רק סייעו למאמץ הישראלי הרשמי ליצור זיקה בין המאבק הפלסטיני להתקפות של אוסאמה בן לאדן.

ברם, המדיניות האמריקנית כלפי הפלסטינים והישראלים תמיד נפלה קורבן להתפתחויות אחרות – המלחמה באפגניסטן היא דוגמא אחת. הפלסטינים מביעים כעת דאגה רבה לבל יהיה המקרה הבא ההשלכות של מלחמה אמריקנית נגד עיראק. קיימות שתי סיבות עיקריות לחשש זה. הראשונה היא שישראל עשויה לנצל את הסחת הדעת כדי לבצע דברים נוראים באמת נגד פלסטינים – יותר ממה שכבר אירע להם. הסיבה השנייה לחשש היא הקישור האפשרי בין הפלסטינים והעיראקים, או בין ההנהגה הפלסטינית ועיראק. בשני המקרים יוגבר חוסר האמון כלפי העניין הפלסטיני בעיני הציבור האמריקני.

למעשה, פלסטינים רבים הביעו תקווה שההתנסות האחרונה של האמריקנים בסכסוך שלנו כאן תביא להארה ותדחוף להסקת מסקנות מציאותיות – למשל, שכוח לעולם אינו פותר בעיות. הם קיוו שהאמריקנים יבינו שמה שקורה כאן אינו סתם תוצאה של אלימות שמבצעת חבורה של טרוריסטים ואשר ניתן לדכאה באמצעות הרג או מעצר, אלא מקרה קלאסי של דה קולוניזציה. אדרבא, מה שמניע את הציבור הפלסטיני הוא השאיפה לחרות, לחופש ולהגדרה עצמית – ערכים שצריכים להיות מוכרים היטב לעם האמריקני ולמנהיגיו.

במקום זאת, הפלסטינים הופתעו לאחרונה לשמוע שלאחר שהממשל האמריקני קידם בחירות ככלי מרכזי לביצוע רפורמות פלסטיניות ולבסוף להקמת מדינה, הוא שינה את דעתו. למעשה, פקידים אמריקנים דוחפים כעת לדחייה, אם לא לביטול מוחלט, של הבחירות הפלסטיניות שנקבעו לשנה הבאה. הנימוק שלהם נראה חסר עקרונות; כאשר פקידים אמריקנים רצו לשנות את ההנהגה הפלסטינית, הם סברו שקיום בחירות יהיה רעיון טוב. אך כאשר התברר שהפלסטינים יבחרו ככל הנראה באותה הנהגה, אותם פקידים עצמם הגיעו למסקנה שהבחירות אינן תואמות את שאיפותיהם הפוליטיות.

על כן, נראה שלא תהא זו טעות לקבוע שהממשל האמריקני, מעצמת העל היחידה בעולם, נוקט מדיניות שאינה עולה בקנה אחד עם דרישות החוק הבינלאומי ועם הערכים של העם האמריקני. - יצא לאור 28 אוגוסט 2002 ©bitterlemons.org .

ע'סאן חטיב הוא שר העבודה בקבינט החדש של הרשות הפלסטינית. שנים רבות היה פרשן פוליטי וניהל משרד לקישור עיתונאי.

=============================

השקפה ישראלית
גישה מאד פשטנית אבל אולי זו האמת
ראיון עם דן מרידור

bitterlemons: האם מדיניות ארה"ב באזורנו – בענייני עיראק, הסכסוך הישראלי-פלסטיני ודמוקרטיזציה - נראית לך עקבית ומועילה מבחינתה של ישראל?

מרידור: כל היבט של המדיניות עומד בפני עצמו, אך בסופו של דבר יש קשרים ביניהם. נתחיל בעיראק. כאן ישראל איננה צד פעיל. אמנם יש לנו אינטרסים רלבנטיים, והרי עיראק הפכה את עצמה בהתנהגותה לאויב מושבע של ישראל. אבל לנו אין שום ריב עם עיראק – טריטוריאלי, למשל – ואנחנו לא מכתיבים לאמריקנים אם לתקוף את עיראק או לא. המלחמה הזו אינה מלחמה ישראלית ואינני יודע איך ארה"ב תנהל אותה או מתי. כמובן שאם ישראל חס וחלילה תותקף, היא צריכה להתגונן. אבל זו לא מלחמה שלנו. גם אין הפעם קואליציה אמריקנית-ערבית שצדאם ירצה לפרק אותה ע"י התקפה נגדנו כמו ב-1991.

זה יהיה גם מאבק על יכולתה של אמריקה למנוע מבעוד מועד התפתחויות שליליות במזרח התיכון. אם צדאם נשאר על כיסאו אחרי המלחמה הרי שנתמודד עם סדר יום חדש שיקבע את גבולות הכוח האמריקנים והעולם יוכנס למצב מסוכן ביותר. ואולם במקרה של ניצחון אמריקני מדינות האזור יצטרכו להתחשב בה יותר.

bitterlemons: איך ישפיעו התוצאות של מלחמה בין ארה"ב לעיראק על הסכסוך הישראלי-פלסטיני?

מרידור: ההיבט העיראקי הוא היבט די אומלל מצד הפלסטינים. ב-1991 הם חשבו שהנה מגיע צלאח א-דין שמביא את הישועה. מאז רק ישראל מתחזקת והעולם הערבי מתפרק. גם היום צדאם מתערב בסכסוך שלנו בדרכים נלוזות והעם הפלסטיני משלם מחיר עבור התמיכה העיראקית. אני מקווה שאם צדאם יסולק, תתבטל אז עוד אשליה פלסטינית. אך זה עדיין לא מבטל את הסכסוך. עדיין ההחלטה היא לא של האמריקנים אלא של הפלסטינים, האם לסיים את הסכסוך בצורה מכובדת. אולם בשנים האחרונות אנו רואים בריחה מאחריות של ההנהגה הפלסטינית, בלי קשר לעניין העיראקי.

bitterlemons: נעבור ברשותך למדיניות ארה"ב בסכסוך הישראלי-פלסטיני. עקבית? מועילה?

מרידור: כל הנשיאים האמריקנים הקודמים השקיעו מאמץ רב והרבה משאבים בניסיון לפתור את הסכסוך. לנשיא הנוכחי כנראה יכולת מיוחדת לראות בסכסוכים מורכבים בעיות פשוטות. הוא זיהה את ערפאת כמוקד הבעיה לפתרון הסכסוך. זו גישה מאד פשטנית אבל אולי זו אמת. גם הגנרל זיני הבין מהר מאד שאי אפשר לסמוך על אף מילה שערפאת אומר. גם רוב ההנהגה הפלסטינית בדעה שערפאת הוא הבעיה. לכן, אם תתקיימנה הרפורמות שאמריקה דורשת, יווצר שינוי משמעותי. המדיניות האמריקנית, בתוספת פעילות ה"רביעייה" והלחצים של מצרים, סעודיה וירדן, הפעילות הפנים-פלסטינית ופעילות נבונה מצד ישראל – יכולים ליצור סיכוי לרפורמה משמעותית.

bitterlemons: והמדיניות ביחס לדמוקרטיזציה באזור הערבי?

מרידור: ככל דמוקרט בנשמתו, שאפילו שינה חלק מעמדותיו בעניין הסכסוך עקב הציווי הדמוקרטי העליון שאני לא יכול לחיות בלעדיו, של זכויות אדם, שלטון הרוב וכד', אני רוצה שגם מדינות ערב תהיינה דמוקרטיות. אך אין כמעט מדינות ערביות כאלו, וזו תופעה די מדאיגה. היעד האמריקני הזה הוא יפה וחיוני וחיובי אך אסור להתנות הכול בדמוקרטיזציה. אם מחר יבוא הנשיא אסד ויציע שלום "בגבולות שאתם רוצים", אני לא מציע להגיד לו "לא ולא, עד שתהיה דמוקרט". הרי מדובר במאבק בין תרבויות. – יצא לאור 28 אוגוסט 2002 © bitterlemons.org.

דן מרידור, מנהיג מפלגת המרכז, הוא שר בקבינט. בממשלות קודמות כיהן כשר האוצר ושר המשפטים.

=============================

השקפה פלסטינית
מחפשים אויבים, מוצאים מעט חברים
ראיון עם סאם בהור

bitterlemons: לאן לדעתך פונה כעת מדיניות ארצות הברית כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני?

בהור: אני סבור שהממשל עודנו במבוכה רבה לאחר הבחירות, מינוי נשיא ארה"ב ג'ורג' וו. בוש בידי בית המשפט, והאירועים של ה-11 בספטמבר. המסר של תהליך הבחירות שהביא את בוש לנשיאות היה שעליו לפייס את הלובי הפרו-ישראלי בארה"ב כדי להבטיח ניצחון בסיבוב הבחירות הבא ואני סבור שהדבר מכתיב את מדיניות הממשל שלו מהיום הראשון.

נוסף לכך, לאחר ה-11 בספטמבר, הממשל לא היה מסוגל להגדיר מיהו ומהו ה"אויב" של ארצות הברית. פעם, הוא מה שמכונה "ציר הרשע" ופעם אלו הפלסטינים ופעם אחרת העיראקים והקוריאנים. אני סבור ששתי הסוגיות האלה גרמו מבוכה בקביעת מדיניות החוץ של הממשל.

bitterlemons: מה הם לדעתך האינטרסים העסקיים של ארה"ב באזור והאם מקדמים אותם?

בהור: אני סבור שארה"ב עדיין זקוקה לאויב "מקרו"; מבחינה כלכלית היא לא התקדמה מעבר לדפוס החשיבה של המלחמה הקרה. בשנות ה-80' התרחשה מהפכת הטלקומוניקציה. הדבר הבטיח גדולות ונצורות לכלכלה האמריקנית, אבל הנה הבועה התפוצצה. הביטו על שנות ה-90' עם שוק האינטרנט המנופח: בועה נוספת שהתפוצצה. במאה החדשה אנו עומדים בפני בועה חדשה בתעשיית הביוטכנולוגיה.

כל הניסיונות הכושלים האלה לעצב מחדש את כלכלת ארה"ב, לדעתי, מצביעים על העובדה שארה"ב עדיין לכודה בדפוס חשיבה של מערכת צבאית-תעשייתית. כדי שמערכת צבאית-תעשייתית זו תתפקד, היא זקוקה לאויב זר. אם תביטו על ממשל בוש כשלעצמו, הוא והקבינט שלו והאינטרסים שלהם בפרוייקטים עסקיים גדולים הקשורים בצבא, מתברר עוד יותר שקיימת עדיין כלכלה מהסוג הישן בארה"ב, המחפשת מישהו לטרוף בחו"ל.

איני סבור שמדיניות ארה"ב משרתת את האמריקני הממוצע, או אפילו את התאגיד האמריקני הממוצע – לא העסקים הגדולים, אלא אמריקה העסקית. האינטרס של האמריקני או בעל העסק הממוצע הוא שתהיה יציבות מדינית וכלכלית ודבר זה ניתן להשיג אך ורק ע"י פתרון פלסטיני-ישראלי.

bitterlemons: האם אתה רואה הצלחה כלשהי במדיניות ארה"ב במזרח התיכון בשנתיים האחרונות?

בהור: בכנות, אני סבור שמדיניות ארה"ב כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני נחלה כישלון. למרבה הצער, אף אחד לא נטל אחריות על כך. אנו רואים את הממשל מנסה להשיג הישג כלשהו והוא עושה עבודה גרועה מאד.

bitterlemons: מה היא עמדת הפלסטינים כלפי התקפה אמריקנית נגד עיראק ?

בהור: אנשים חוששים שהתקפה אמריקנית על עיראק תיתן אור ירוק לממשלת שרון להמשיך בתכניתה בת השנתיים להרוס כל דבר שהפלסטינים השיגו, בין אם זו הרשות הפלסטינית או כל דבר הקשור בתהליך בניית המדינה שאנו עוברים מזה 10 שנים. התקפה כזו, לדעתי, תסיט את תשומת לב העולם מסוגיות ישראל-פלסטינים – שהן סוגיות הליבה – לעבר עיראק. דבר זה יכול להיות הרסני לאזור שלנו.

bitterlemons: יש לך תחזית לגבי מה שעלול להתפתח?

בהור: כל מה שמדברים עליו ברחוב, ומה שהתקשורת חשפה לאחרונה, הוא שממשלת שרון עלולה לנסות לבצע גירוש המוני של פלסטינים לירדן. זהו דבר ששרון חולם, כותב ומדבר עליו לכל אורך חייו הפוליטיים.

אישית, אני סבור שהדבר לא יתרחש – זוהי אפשרות קיצונית. אני סבור שהשלכות אפשריות אחרות עלולות להיות פשוט תהליך הרס איטי ומתמשך. לעזה עוד לא נכנסו [הכוחות הישראלים] כפי שעשו בגדה המערבית. מתקפה על עיראק עלולה להיות אמתלה מצוינת. - יצא לאור 28 אוגוסט 2002 ©bitterlemons.org .

סאם בהור הוא פלסטיני-אמריקני שחזר לפלסטין מארצות הברית ב-1995 כדי לסייע בהקמת חברת הטלקומוניקציה הפלסטינית. בהור הקים אתAIM , חברה למחקר ויעוץ בתחום התקשורת ואת חברת ההשקעות של הפזורה הפלסטינית (PDIC).

=============================

לביטול מנוי ב-bitterlemons.org, יש לכתוב ל-
unsubscribehebrew@bitterlemons.org ולכתוב
unsubscribehebrew בשורת הנושא. ניתן לכתוב
לעורכים ע'סאן חטיב ויוסי אלפר ב-ghassan@bitterlemons.org
ו-yossi@bitterlemons.org, בהתאמה.

bitterlemons.org הינה איגרת אנטרנט המציגה דעות ישראליות
ופלסטיניות ביחס לסוגיות בעלי עניין משותף. כל גליון מנתח
סוגיה מוגדרת המעוררת מחלוקת. bitterlemons.org
מקיים סימטריה ארגונית ומוסדית מוחלטת בין מרכיביו
הישראלים והפלסטינים.
><><><><><><><><><><><><><><><><