bitterlemons.org – אש צולבת ישראלית-פלסטינית
><><><><><><><><><><><><><><><><><><><

מלחמה בעיראק, המשבר הבינלאומי והסכסוך

26 מרס 2003 גליון 12

================
www.bitterlemons.org
================

כדי להירשם למנוי בגירסת הדואל של bitterlemons.org,
שלח/י בקשה ל-subscribehebrew@bitterlemons.org.
המאמרים הבאים ניתנים לפרסום תוך אזכור הולם של
המחברים ו-bitterlemons.org.

ניתן לראות גליון זה, גליונות קודמים, מסמכים רלבנטיים
ומידע "מי אנחנו" באתר האינטרנט שלנו, www.bitterlemons.org.

בגליון זה
=============================
>< קהילה בינלאומית חלשה יותר - מאת יוסי אלפר
בטווח הקרוב אנו עלולים להיווכח בפיחות במאמצים הבינלאומיים לטפל בסכסוך.

>< הבעיה עם "לאחר המלחמה" - מאת ע'סאן חטיב
אותה מדינה המפקחת על תהליך השלום הפנתה עורף לקהילה הבינלאומית.

>< סחורה פגומה - מאת דוד קמחי
בדלנות אמריקנית תותיר חלל מסוכן בזירה הבינלאומית.

>< לא לחגוג מוקדם מדי - מאת מועין רבאני
האתגרים העומדים לפנינו יהיו רבים, קשים ורווי אלימות – אולי אף קיומיים.

=============================

השקפה ישראלית
קהילה בינלאומית חלשה יותר
מאת יוסי אלפר

עד שפתחה ארצות הברית במתקפה נגד עיראק בשבוע שעבר, היא הותירה מאחוריה הרס בינלאומי לא מבוטל: באו"מ, בברית האטלנטית, ובתוך האיחוד האירופי. קשה לפי שעה לחזות את מצבה של ארה"ב בתום המלחמה. קל יותר להבין שסה"כ הנזק הדיפלומטי שנגרם למערכת הבינלאומית פירושו, לפחות בטווח הקרוב, פיחות במאמצים הבינלאומיים לטפל בסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בעוד המלחמה משתוללת והשלכותיה הבינלאומיות המלאות טרם התבהרו, ניתן רק להעלות השערות – ספקולציות - אודות ההשפעות על ישראלים ופלסטינים. אולם בשל חשיבות העניין, חובה עלינו להעלות השערות כאלו, הגם בזהירות המתבקשת.

ברור שגם האו"מ וגם האיחוד האירופי נחלשו כתוצאה מהספירה לאחור לקראת המלחמה. מה שכונה בזמנו מדיניות החוץ והביטחון המשותפת של האיחוד נופצה לכל עבר, כאשר צרפת, גרמניה ובלגיה מתייצבות מול שאר המדינות החברות והמועמדות סביב העניין העיראקי. אמנם האיחוד האירופי ממשיכה לכאורה לטפח מדיניות מוסכמת לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני – אדרבא, מזה 20 שנה קיים קונסנזוס באשר לפתרון של שתי מדינות ומעורבות אש"ף – אולם אי-היכולת לקיים הסכמה לגבי עיראק עלולה לגלוש גם לתחום הישראלי-ערבי.

באו"מ כורסמה קשות סמכותה של מועצת הביטחון. אין לדעת כיצד תתפקד המועצה בעתיד, כיצד תקבל החלטות ביחס לישראל/פלסטין, וכיצד ישפיעו החלטות אלו. סביר לנבא למועצת הביטחון תקופה קרובה של השפעה מופחתת.

באשר לשחקן המרכזי, ארצות הברית, התרחישים לעידן הבתר-עיראקי מורכבים, מגוונים, ורומזים על אפשרויות רבות. ראשית, וושינגטון נכנסת למלחמה בעיראק כשהיא מבודדת יחסית בזירה הבינלאומית, לאחר שהפעילה שיקול דעת דיפלומטית רדודה במאמציה לקדם את סדר היום הגלובאלי שלה – החל בדחיית הסכמים ובריתות בענייני הסביבה ובקרת הנשק, דרך כישלונותיה סביב העניין העיראקי ומשטר הפיקוח במועצת הביטחון, וכלה בהערותיו המשפילות של שר ההגנה ראמספלד ביחס לידידים ותיקים באירופה. אבל נטייתה של וושינגטון להתנכר מרצון לקהילה הבינלאומית ולהתנער מהגישה הרב-צדדית משקפת גם תחושת כוח אמריקנית יוצאת דופן, המטופחת בעיקר ע"י השדולה הניו-קונסרבטיבית.

סתירה זו מתבטאת בכמה תרחישים אפשריים. אם, למשל, ארה"ב תנצח בקלות בעיראק ותצליח לטפל ביעילות בחיכוכים פנים-עיראקים אפשריים ובסיבוכים חיצוניים, הבוז שרוכש הממשל לאירופים, לערבים ולאו"מ עלולה אך להתעצם. הדבר מרמז על סדר יום ניצי ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שישתלב יפה בתכניותיו של ראש הממשלה שרון.

לעומת זאת, אם כוחות הכיבוש האמריקנים יסתבכו ללא תקנה בעיראק במלחמות אזרחים, בהתקוממויות שבטיות, בלוחמה בין שיעים לסונים ובין תורכים לכורדים, ובטרור והסתה מוגברים, אפשר שארה"ב תשאף לפייס את העולם הערבי הסובב אותה ואת האירופים ע"י אימוצו של סדר יום נמרץ לתהליך שלום הגורס הפעלת לחץ על ישראל – למשל, ביחס להקפאת ההתנחלויות ולפינוי ראשוני לקווי ה-28 בספטמבר 2000 – כמו גם לחצים על הפלסטינים.

כבר ראינו אינטראקציה מוזרה בין נטיות חד-צדדיות ורב-צדדיות במדיניות ארה"ב ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני כאשר, ב-14 במרס, הציג הנשיא בוש קווים מדיניים חדשים ל "מפת הדרכים". מחד הכריז בוש שמפת הדרכים תוגש לצדדים מוקדם מהמשוער: במקום לדחות את הצגתה עד לאחר המלחמה, המפה תוגש ברגע שיאשרו הפלסטינים את מינויו של ראש ממשלה חדש בעל סמכויות של ממש. מחווה זו נתפסה כדרך לחזק את ידיהם של בני ברית מוטרדים ומהססים כמו בריטניה, תורכיה ומשטרי ערב, כלפיהם הוטחה ביקורת על כך שהזניחו את הסכסוך לטובת התכנית העיראקית של בוש.

מאידך, הודעתו של בוש המעיטה בתפקידה של הרביעייה והזמינה, לכאורה, ניסיונות ישראליים נוספים לתקן את מפת הדרכים – עמדה המנוגדת לתפיסה של שותפיה של וושינגטון מאירופה, רוסיה והאו"מ. בכך נחלשו אותם השחקנים שביקשו לראות מדיניות אמריקנית רב-צדדית נמרצת יותר ביחס לסוגיה הישראלית-פלסטינית.

ואפשר גם שמגמות אלו פשוט לא יהיו רלבנטיות. אפשר שאחרי עיראק הממשל יהיה עסוק מדי בהתמודדות מול אתגרים מבית ומחוץ בכדי להיכנס לסכסוך שלנו. שכן בוש, ככלות הכול, מעולם לא גילה עניין מיוחד בהשכנת שלום בין ישראלים לפלסטינים. על רקע חולשת האו"מ והאיחוד האירופי בחדשים האחרונים, כדאי בכלל לישראלים ולפלסטינים להיזכר ברקורד ההיסטורי: הרי רוב פריצות הדרך לשלום במזה"ת – נסיעתו של נשיא מצרים סאדאת לירושלים, הסכמי אוסלו, השלום בין ישראל לירדן – התרחשו במישור הדו-צדדי, ובחשאיות, מאחורי הגב של הקהילה הבינלאומית.

מאחר ולא סבירה מעורבות בינלאומית מוגברת ואף לא פריצת דרך דו-צדדית חשאית - אין לפי שעה סיכוי רב לתהליך שלום ישראלי-פלסטיני. - יצא לאור 26 מרס 2003 © bitterlemons.org.

יוסי אלפר היה מנהל מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב. הוא מחבר הספר "וגר זאב עם זאב: המתנחלים והפלסטינים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום).

=============================

השקפה פלסטינית
הבעיה עם "לאחר המלחמה"
מאת ע'סאן חטיב

למלחמה של האמריקנים והבריטים נגד עיראק אין עד כה השלכות ישירות ומידיות כלשהן על הסכסוך הפלסטיני-ישראלי, אבל אנו כבר רואים סימנים באופק לתוצאות האסטרטגיות לטווח ארוך של המלחמה. אחד הקורבנות הראשונים האפשריים של מלחמה זו עשויה להיות הרביעייה, קבוצת העבודה הבכירה למזרח התיכון המורכבת מארצות הברית, האיחוד האירופי, רוסיה והאו"מ.

מאמצי הרביעייה נתפסים על ידי הפלסטינים, והערבים ככלל, כצעד בכיוון הנכון מכיוון שהם מצמצמים את המונופול של ארצות הברית על תהליך השלום ומציגים מאמצים דיפלומטים הקרובים יותר לדרישות החוק הבינלאומי. לעומת זאת, ניסיונות דיפלומטיים אמריקניים חד צדדיים לא זכו להצלחה, בעיקר בשל החד הצדדיות המופרזת שמגלה ארצות הברית כלפי ישראל, וכפועל יוצא - העדר ניטראליות בטיפול בשני הצדדים. ההתדרדרות שחלה ביחסים בין ארצות הברית לשחקנים מרכזיים אחרים בעולם שקדמה למלחמה זו, תותיר ללא ספק את אותותיה השליליים על יוזמות הרביעייה אשר היו עד היום הניסיונות הטובים ביותר לבנות שלום במזרח התיכון.

מלחמה נעדרת תמיכה זו אף הביאה לפגיעה חמורה בחוק הבינלאומי, בתפקיד האומות המאוחדות ובהחלטות מועצת הביטחון של האו"מ. אדרבא, ייתכן שהמלחמה תיזכר בהיסטוריה כנקודת המפנה ממצב של חוזק וכבוד גדלים והולכים שנצברו על ידי קהילה בינלאומית הפועלת בהרמוניה, לעבר מצב שבו המעצמה הבודדת לא רק שמתעלמת מהחוק הבינלאומי, אלא אף מחליפה אותו בפעולה חד צדדית. תהליך השלום במזרח התיכון מבוסס על החוק הבינלאומי ועל הצורך לדבוק בהחלטות מועצת הביטחון הרלוונטיות ולבצען. כעת אותה מדינה עצמה המפקחת על תהליך השלום הפנתה עורף לפורום הבינלאומי והחליטה לפעול לבדה.

יתר על כן, אין כל ספק שהמהפך בתשומת הלב הבינלאומית, הן של התקשורת והן של הדיפלומטים, והסטתה מהסכסוך הפלסטיני-ישראלי, תגרום להקטנת הלחצים הבינלאומיים אשר שימרו מעט רגיעה. מכבידה אף יותר המחשבה שאבדות כבדות שייגרמו בעיראק עלולות להצדיק בעיני הציבור הבינלאומי את התקפותיה של ישראל על האזרחים הפלסטינים שתחת כיבושה.

הרמזים האחרונים מטעמם של נשיא ארצות הברית ג'ורג' וו. בוש וראש ממשלת בריטניה טוני בלייר, וכן של דיפלומטים דוגמת מיגל מורטינוס ודיויד סטרפילד, היו מעודדים בכך שהם העזו להזכיר את הסכסוך במזרח התיכון ברגע מתוח מאד. אולם הם לא היו מבטיחים מספיק.

ראשית, כיוון שההערות מטעמם של פקידים אמריקנים מדרג נמוך שניסו להלביש "ספין" חיובי על הצהרותיו של בוש, תוקנו מיידית לכיוון הימין על ידי מקורות ישראלים המקורבים לממשל האמריקני. ההערכה שנבעה מכך הייתה שכל מאמץ דיפלומטי חדש לא יתקיים אלא לאחר המלחמה בעיראק, אשר ניתן לצפות שתארך זמן רב יותר מההשערות האופטימיות הראשונות. לדחייה זו תהיה השפעה ישירה על ראש הממשלה הפלסטיני החדש. אם מנהיג הממשלה החדש שלנו, על אף כוונותיו הטובות, לא יצליח להביא לשיפור כלשהו עבור עמו – ולא יצליח להביא דבר עד לחידוש תהליך השלום – העיכוב ישפיע בצורה שלילית על התייחסות הציבור הן כלפיו והן כלפי תהליך השלום עצמו.

ישנם פרשנים המנסים להשוות את האירועים הנוכחיים במזרח התיכון למצב שלאחר מלחמת המפרץ הראשונה, כשג'ורג' בוש האב פתח מיידית בשיחות במזרח התיכון. למרבה הצער, נראה שהערכות אלה אינן נכונות. בעוד שחידוש תהליך השלום יתקבל באופן חיובי באזור וינטרל חלק מהרגש האנטי אמריקני הגובר, הרי שקיימים כמה גורמים שהופכים את הדבר לחזיון תעתועים. ראשית, ממשלה אמריקנית זו קשורה בצורה שלא נראתה בעבר עם מקבילתה הימנית בישראל. שנית, בוש האב יצא ממלחמת המפרץ עם אחוזי תמיכה גבוהים, בעוד שבנו נכנס לסכסוך קשה כשהוא סובל מתמיכה מתונה ומכלכלה בלתי יציבה. זו הסיבה מדוע לפלסטינים יש, לכל הדעות, ציפיות נמוכות מהדיפלומטיה האמריקנית לאחר המלחמה. - יצא לאור 26 מרץ 2003 © bitterlemons.org.

ע'סאן חטיב הוא שר העבודה בקבינט הרשות הפלסטינית. שנים רבות היה פרשן פוליטי וניהל משרד לקישור עיתונאי.

=============================

השקפה ישראלית
סחורה פגומה
מאת דוד קמחי

הגנרל טומי פרנקס, המפקד הצבאי של כוחות הקואליציה הנלחמים בעיראק, הצהיר שאין כלל ספק לגבי תוצאות המלחמה. הוא התייחס, כמובן, להיבטים הצבאיים. ואולם מעבר ללוחמה ואף מעבר לסוגיית ההסדרים הפוליטיים בעיראק שלאחר סדאם, ניצבים סימני שאלה בגודל ענק. הברית המערבית, נאט"ו, האיחוד האירופי ובמיוחד האומות המאוחדות – כולם ייפגעו כתוצאה מהתסבוכת העיראקית, כולם ייחלשו וייחשבו לסחורה פגומה.

שיקומם יעסיק את העולם בחדשים הקרובים ואפילו בשנים הבאות. דרך הרכבתם מחדש של שברי המבנים הללו תקבע באיזה מין עולם אנו חיים. אם הכול יתנהל כסדרה והמערכה הצבאית תהיה קצרה ומוצלחת, אפשר שיהיה זה סדר עולמי חדש ומשופר. מנגד, כישלון יביא לתקופה של חוסר יציבות מדינית בינלאומית שבה המתחים המקומיים יכריעו כלעומת האינטרסים הגלובליים, וסוגיות ממוקדות יגברו על יעדים אוניברסאליים.

סכנה מעין זו תבלוט במיוחד במזה"ת. כיצד יושפע הסכסוך הישראלי-פלסטיני מהשלכות המלחמה בעיראק? האם המתחים בין תורכים לכורדים ייצאו מכלל שליטה? שמא תעורער היציבות השברירית של ירדן? אלו בעיות חדשות יווצרו ביחס למשטרים בערב הסעודית, במצרים ובמדינות המפרץ כתוצאה מספיחי המלחמה? האם המתונים באיראן יצליחו להשתחרר מעול הקנאות הדתית?

תשובה חלקית לרבות משאלות אלו תשתקף מההכרעות המדיניות של ארה"ב לאחר תום הקרבות, ומהמידה שבה שיקולים מבית, ובייחוד הכוונה של הנשיא להיבחר מחדש, ישפיעו על קווי מדיניות החוץ שלו. בוש נבחר כמנהיג שמרני בעל סדר יום "מקומי" חזק ונטיות בדלניות. יעדו היה לבצר את ארה"ב כמעוז שמרני. מדיניות חוץ מילאה תפקיד מזערי בשיקוליו.

הכול השתנה לאחר התקפות הטרור של ה-11 בספטמבר 2001, בייחוד כאשר ארה"ב ניצבת מול תוצאות התבוסה שספגה בזירה הבינלאומית ערב המלחמה בעיראק. אבל הנשיא והצוות המוביל שלו יעדיפו בעליל להתמקד באותן סוגיות מקומיות שיבטיחו את בחירתו לכהונה שנייה, ולא בסוגיות שבמדיניות החוץ. גישור חילוקי הדעות עם צרפת, גרמניה ובלגיה לא יסייע לגייס את קולות הבוחרים. הוא הדין לגבי השקעת מאמצים בחיזוק האו"מ – הנפגע העיקרי בזירה הבינלאומית.

מאמץ ליישם את מפת הדרכים הנוכחית ולקדם את השלום בין ישראלים לפלסטינים ייחשב כמתנכר לבוחרים יהודים ונוצרים פונדמנטליסטים, וכך גם ניסיון כלשהו להפחית את העוינות שחש העולם המוסלמי בעקבות המלחמה בעיראק.

אם כן, ככל שיתקרב מסע הבחירות האמריקני, אין אלו דרכי הפעולה שתבחר ארה"ב. אלא שאי-נקיטת דרכים אלו עלולה להמיט חורבן על הסדר העולמי העתידי, ובייחוד על מדינות המזה"ת.

בדלנות אמריקנית תותיר חלל מסוכן בזירה הבינלאומית. האו"מ אינו נהנה יותר מהאשראי הנחוץ כדי למלא את תפקיד השוטר הבינלאומי. רוח תזזית פוקדת את האיחוד האירופי. יותר מאי פעם בעבר קיים עתה צורך במדיניות חוץ אמריקנית אקטיביסטית שביכולתה לגשר על פערים ולשקם את הברית האמריקנית-אירופית כך שתיטול חלק בנטרול איומים פוטנציאליים, בייחוד במזרח התיכון. אחד האיומים האלה הוא איראן, ואחר הוא לוב – אם תתמיד בתכניותיה להשיג נשק השמדה המונית.

למרבה הצער, ללא מעורבות כזו אין גם תקווה רבה שהישראלים והפלסטינים יצליחו לחלץ את עצמם מהביצה אליה שקעו. המשך ההידרדרות בחזית זו עלולה להשפיע קשות על יציבותם של משטרים שכנים, בפרט בירדן. כדי להתקדם בחזית הישראלית-פלסטינית חייבת ארה"ב ליישם את מפת הדרכים, בצירוף כוח פיקוח בינלאומי שתפקידו לאמת את מימוש המפה ולדווח על הפרות.

האם יהיו מנהיגי ארה"ב מוכנים להתמודד עם האתגרים החדשים שיצוצו לאחר המלחמה? יכביד עליהם מאד הכורח להקים משטר פדראלי חדש בעיראק, המבוסס על חירויות האדם. סדר היום שלהם יהיה עמוס בצורך לטפל ביחסים בין תורכים וכורדים, סונים ושיעים. אולם מעבר לכך, מחשבותיהם יתמקדו בניצחון בבחירות הבאות. זו תהיה מטרתם המכרעת. הבה נקווה שבו בזמן יכירו באחריותם הקדושה כלפי שאר העולם, ולא יהססו למלא בו תפקיד שאינו נופל בחשיבותו מסילוקו של סדאם חוסיין. - יצא לאור 26 מרס 2003 © bitterlemons.org.

דוד קמחי, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ ושגריר נודד, הוא נשיא המועצה הישראלית ליחס חוץ וראש הסניף הישראלי של הברית הבינלאומית לשלום ערבי-ישראלי (קבוצת קופנהאגן).

=============================

השקפה פלסטינית
לא לחגוג מוקדם מדי
מאת מועין רבאני

הפלישה האנגלו-אמריקנית לעיראק מעוררת חידה של זיכרונות לגבי סכסוכים קודמים במזרח התיכון.

הגינוי של רוב העולם כלפי התפרצות זעם אימפריאלית בלתי חוקית בעליל; התנגדות מצד רוב ברור של מועצת הביטחון של האו"ם; נושא להתגוששות טרנס אטלנטית – כל זה מחזיר אותנו לשערוריית תעלת סואץ בשנת 1956.

בהיותה מתבססת על אסטרטגיה גרנדיוזית מוזרה כמו גם הזויה לחלוטין, הפלישה מזכירה לא במעט את ניסיונו ההרפתקני של אריאל שרון לעצב מחדש את האזור בשנת 1982.

ובהיותה מקודמת באופן רציף על ידי החוגים השלטוניים בישראל כחזיז ורעם שיביאו לחילוצם מהמצוקה אליה נקלעו בתחומים המשולבים הצבאי, המדיני והכלכלי - יש לה הרבה מן המשותף עם אותו "שחרור" מפורסם נוסף של אדמה ערבית בשנת 1967.

רווחת ברחבי המזרח התיכון הדעה לפיה ישראל תצא המנצחת האזורית העיקרית ממלחמה זו, וכי תוך כדי כך יקטן או יחוסל לגמרי כוחם של יריביה השונים. אמנם ישראל אכן עומדת להרוויח בדרכים רבות – זהו ככלות הכול אחד הצידוקים למלחמה זו – אבל דומה שהחגיגות הן מעט מוקדמות מדי. יש לזכור שבסופו של דבר ניצחונותיה הצבאיים של ישראל בשנים 1956, 1967 ו-1982 לא פתרו דבר. אדרבא, מנקודת מבט היסטורית, ניצחונות אלה נראים מפוקפקים בעליל.

אין כוונה לזלזל באתגרים העומדים לפנינו. הם יהיו רבים, קשים ורוויי אלימות – אולי אף קיומיים. תוך שימוש במסווה שסיפקה מפת הדרכים, ישראל תשאף לתת מכה ניצחת לרשות הפלסטינית ולבסס אף יותר את אחיזתה בשטחים הכבושים. מצפון, עימות מכריע עם חזבאללה הוא רק עניין של זמן. וכפי שהשרוניסטים בישראל ובוושינגטון הבהירו מזה זמן, סוריה ואיראן נמצאות כבר על הכוונת שלהם.

עד כמה שכל זה נראה ללא ספק נורא, תהיינה לכך גם השלכות בלתי צפויות. במונחים מעשיים, הדבר יחזיר את הסכסוך הערבי-ישראלי למצב ששרר לפני שנת 1967, דהיינו למשחק סכום אפס המיועד למחוק או את הציונות או את הלאומיות הפלסטינית מהמפה הפוליטית באזור - בניגוד למאבק להשגת שלום צודק וכולל על בסיס חלוקה. כפי שהיה בעשור שלאחר מלחמת 1948, הסכסוך יוגדר על ידי מאבקים עממיים חשאיים שמטרתם לחתור תחת ממשלות ערביות המשרתות אינטרסים זרים, ויביא להופעתן של תנועות חדשות שיארגנו ויבססו מאבקים אלה. במילים אחרות, שינויי משטר אינם רק מה שוושינגטון מחליטה. הדבר אף יגרום למפנים מוזרים - תהליך שדומה שיגביר עימותים ולא יקטין אותם, בין אם מול ישראל או מול ארצות הברית.

הדבר המדהים עד כה הוא מספר ההערכות חסרות הבסיס שהועלו לגבי הסכסוך הנוכחי בידי תומכיו: שהאו"מ והקהילה הבינלאומית יישרו קו ברגע שוושינגטון תפגין דבקות במטרתה; שהסכמה תורכית היא עניין של כסף וזמן בלבד; שהצבא העיראקי לא ילחם, ויגרום למשטר העיראקי להתאדות מיד לאחר שיתחילו מעשי האיבה; שהאתגר הצבאי העיקרי בפניו עומדים הכוחות האמריקניים הוא כיצד למנוע בעד האורז והפרחים שיידו עליהם אזרחים עיראקיים אסירי תודה משלבש את מנועי הטנקים שלהם.

ההערכות אודות היום שאחרי, בין אם בעיראק או באזור כולו, יהיו דמיוניות באותה המידה. אולם כפי שמוכיחות מלחמות 1956, 1967 ו-1982, אפשר שיעברו עשרות שנים עד אשר יילמדו הלקחים המתאימים. על כן ההערכה היחידה שניתן להעלותה בביטחה היא שאנו צפויים למסע קשה עד מאד. - יצא לאור 26 מרץ 2003 ©bitterlemons.org .

מועין רבאני הוא פרשן לענייני המזרח התיכון.

=============================

לביטול מנוי ב-bitterlemons.org, יש לכתוב ל-
unsubscribehebrew@bitterlemons.org ולכתוב
unsubscribehebrew בשורת הנושא. ניתן לכתוב
לעורכים ע'סאן חטיב ויוסי אלפר ב-ghassan@bitterlemons.org
ו-yossi@bitterlemons.org, בהתאמה.

bitterlemons.org הינה איגרת אנטרנט המציגה דעות ישראליות
ופלסטיניות ביחס לסוגיות בעלי עניין משותף. כל גליון מנתח
סוגיה מוגדרת המעוררת מחלוקת. bitterlemons.org
מקיים סימטריה ארגונית ומוסדית מוחלטת בין מרכיביו
הישראלים והפלסטינים.
><><><><><><><><><><><><><><><><