bitterlemons.org – אש צולבת ישראלית-פלסטינית
><><><><><><><><><><><><><><><><><><><

ה"רביעייה" וגישתו של בוש

24 יולי 2002, גליון 27

================
www.bitterlemons.org
================

כדי להירשם למנוי בגירסת הדואל של bitterlemons.org,
שלח/י בקשה ל-subscribehebrew@bitterlemons.org.
המאמרים הבאים ניתנים לפרסום תוך אזכור הולם של
המחברים ו-bitterlemons.org.

ניתן לראות גליון זה, גליונות קודמים, מסמכים רלבנטיים
ומידע "מי אנחנו" באתר האינטרנט שלנו, www.bitterlemons.org.

בגליון זה
=============================
>< הכיוון הנכון - מאת ע'סאן חטיב
הפלסטינים מבקשים לנטרל את ההשפעה השלילית של הנטייה האמריקנית לטובת ישראל, ולאכוף את החוק הבינלאומי.

>< מוקד הפעילות האמיתית הוא בישראל ובפלסטין - מאת יוסי אלפר
אסור שענייני ישראל-פלסטין יפריעו לסדר העדיפויות של הממשל.

>< הפגם הגורלי - מאת צ'רלס שמאס
אנו צריכים להבין ולהשתמש טוב יותר בהיגיון הפוליטי ובפוטנציאל ההגנה של החוק. ובפוטנציאל ההגנה של החוק.

>< בחירות עשויות לשנות את המצב - מאת גליה גולן
הרפורמה שהוצעה ע"י בוש תחייב את נסיגתם של כוחות צה"ל.

=============================

השקפה פלסטינית
הכיוון הנכון
מאת ע'סאן חטיב

מלכתחילה התלוננו הפלסטינים על המונופול של הממשל האמריקני על הפיקוח ומתן החסות בכל הקשור לתהליך השלום. הם סבורים שנטייתו החד צדדית המופגנת של הממשל כלפי ישראל מכשילה את התיווך האמריקני. ההכנות שהובילו לתהליך השלום כללו התחלות רבות שהכזיבו וניסיונות שכשלו משום שהפלסטינים דרשו חסות או ועידה בינלאומית כדי למנוע שליטה אמריקנית על התהליך. הפלסטינים שהתכוננו למשא ומתן תוך התבססות על החוק הבינלאומי, שאפו מאז ומתמיד שנושאי ההתייחסות של תהליך השלום יהיו קרובים ככל האפשר לחוק הבינלאומי ולפורומים הבינלאומיים.

למעשה, תהליך השלום הזה היה אמור להיפתח ע"י ועידה בינלאומית, ועידת מדריד, כשנותנות החסות הן שתי המעצמות דאז, ארצות הברית וברית המועצות. מאוחר יותר, ממשלת ארה"ב הפכה להיות הצד הדומיננטי ונטלה את המונופול על מתן החסות עד כדי כך, שאפילו אירופה נרתעה ממעורבות מדינית רצינית, למרות האינטרס הרב שלה בשלום האזורי.

ברם, כאשר תהליך השלום התמוטט מיד לאחר פסגת קמפ דיוויד בחסות ארה"ב, רבים הטילו את האשמה בכישלון על דרך הניהול האמריקנית. זמן קצר לאחר מכן, המונופול האמריקני החל להתפרק. בשארם אל-שיח, בניסיון לכבות את אש האינתיפאדה המאיימת על האזור, נשיא ארה"ב ביל קלינטון נתן ייפוי כוח לוועדת מיצ'ל, ובה ייצוג תורכי, נורווגי ואמריקני. ועדה זו חיברה דו"ח הכולל המלצות שלרוב נתפסו כמאוזנות – אף לא אחד מהצדדים העלה התנגדויות משמעותיות.

בהקשר זה, הפלסטינים רואים כצעד חיובי אפילו העברה חלקית של תיק המזרח התיכון מהמונופול של הממשל האמריקני לידי הרביעייה. מחד, השינוי ינטרל – אף אם במעט – את ההשפעה השלילית של הנטייה האמריקנית לטובת ישראל. מאידך, גוף בינלאומי המורכב מנציגי ארה"ב, האו"מ, האיחוד האירופי ורוסיה יהיה חייב לגלות יותר רגישות לנושא הלגיטימיות הבינלאומית.

אכן עבודת הוועדה הזאת, למרות שעודנה בשלבי התהוות, כבר הביאה לשינויים באווירה, במיוחד בהוצאת העוקץ מעמדות בלתי מציאותיות וחד צדדיות שהוצגו ע"י ארה"ב. עמדות אלה עלולות היו לגרום נזק עצום אלמלא דיוני הרביעייה. בעוד נאומו של נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש סתר את השכל הישר ואת עקרונות הדמוקרטיה בהתערבותו בהרכב ההנהגה הפלסטינית, הצהרת הרביעייה קבעה צליל שונה לחלוטין. ההשוואה ביניהם מגלה בקלות שהצהרת הרביעייה הייתה קונסטרוקטיבית, אפשרה פעילות מול שני הצדדים ובנוסף לכך השפיעה על תחילתה האפשרית של פעילות דו-צדדית. שתי דוגמאות מעשיות הן כוח המשימה שיוקם ע"י הרביעייה ופעילות אירופית-ערבית בהיבטים מסוימים של הרפורמות הפלסטיניות.

כשלעצמה, אם הרביעייה היא בבחינת תחילתה של השתחררות מהמונולוג האמריקני ומעבר לקראת טיפול בינלאומי בתהליך השלום, אזי אנו צועדים בכיוון הנכון. למרות זאת קיים מיעוט פלסטיני המטפח ספקות מטרידים לפיהם רביעייה זו אינה אלא זרוע נוספת של מדיניות ארה"ב במזרח התיכון. עבודת הרביעייה תישפט על פי ההתפתחויות והמעורבות בפועל. עד כה נראה כי היא נעה בכיוון הנכון. - יצא לאור 24 יולי 2002 © bitterlemons.org.

ע'סאן חטיב הוא שר העבודה בקבינט החדש של הרשות הפלסטינית. שנים רבות היה פרשן מדיני וניהל משרד לקישור עיתונאי.

=============================

השקפה ישראלית
מוקד הפעילות האמיתית הוא בישראל ובפלסטין
מאת יוסי אלפר

סדרת הפגישות שנערכו בשבוע שעבר בניו יורק ובוושינגטון כדי לדון בדרכים לטפל בסכסוך הישראלי-פלסטיני מעלה את השאלה האם, בנסיבות הנוכחיות, אפשר בכלל להניע דינאמיקת שלום חדשה שמקורה מחוץ לאזור עצמו. התשובה – הגם שהיא תשובה ארעית, מהוססת ופסימית – היא "לא".

בשבוע שעבר התכנסה ה"רביעייה" (ארה"ב, האו"מ, האיחוד האירופי ורוסיה) בניו יורק, ולאחריה בקרו חברות ה"שלישיה" (מצרים, ערב הסעודית וירדן) בוושינגטון. הדרך היחידה שגורמים אלה, בהנהגת ארה"ב, יוכלו להשפיע השפעה מהותית על מהלך העניינים בין ישראל לפלסטינים, היא אם יחליטו לכפות עליהם פתרון או לפחות להפעיל על שניהם לחץ כבד. פתרון "בינלאומי" של הסכסוך הישראלי-פלסטיני מחייב את ארה"ב, האיחוד והערבים המתונים להגיע למידה רבה של הסכמה לגבי כלל הסוגיות העיקריות, וכן להיות שותפים למידה רבה של נחישות לפעול. אולם בפועל הם אינם מסכימים ואף אינם נחושים לפעול.

ארה"ב ושותפיה לרב-שיח מסכימים אמנם לגבי הצורך להפסיק את הטרור ולהניע תהליך של בחירות ורפורמות אשר יוביל לחידוש שיחות השלום ולהקמתה של מדינה פלסטינית. אבל מעבר למכנה המשותף הזה קיימים ביניהם הבדלי גישה ניכרים. אלה מתייחסים למעמד של יאסר ערפאת, לאופייה של תקופת מעבר בת שלוש שנים, לתזמון של ויתורים ישראליים ביחס להתנחלויות ולשטחים, ולחלוקת כספים לרשות הפלסטינית.

זאת ועוד, מאחורי חילוקי דעות אלה קיימים הבדלים משמעותיים נוספים ביחס למידת נחישותו של כל שחקן בינלאומי לפעול. ארה"ב מדרגת בעדיפות עליונה את המלחמה בטרור, ובכלל זה סילוקם של מנהיגים אלימים כמו צדאם חוסיין. בעדיפות שנייה הממשל רוצה לזכות בבחירות לקונגרס בנובמבר הקרוב. אסור שענייני ישראל-פלסטינים יפריעו לסדר עדיפויות זה. לאירופים ולערבים דעה פושרת אם לא ממש שלילית ביחס לכוונות האמריקניות כלפי עיראק. במקרים מסוימים הם חשים צורך לשתף פעולה, הגם בחוסר התלהבות, עם מאמץ המלחמה האמריקני הצפוי בסתיו או בחורף הקרובים. אבל הם חוזרים ומדגישים את הכורח לקדם את הנושא הפלסטיני כדי שהמאמץ המלחמתי נגד עיראק יהיה נסבל יחסית בקרב הצבורים שלהם.

הגישה האמריקנית טומנת בחובה גם סוגיות-משנה ורמיזות. בנושאי מהות אחדים, כגון הצורך במחוות וויתורים ישראליים בתגובה להפחתת האלימות, נראה שעמדותיהם של קולין פאוול ומחלקת המדינה הן קרובות יותר ל-3+4 מאשר לניצי הפנטגון. במישור הפוליטיקה הבין-משרדית האמריקנית, מחלקת המדינה טוענת שהממשל חייב לגלות יותר גמישות ביחס לסוגיה הפלסטינית אם ברצונו לגייס את ה-3+4 למערכה נגד עיראק.

אלא שפאוול אינו מעצב המדיניות העיקרי ביחס למזה"ת, וההשפעה האירופית מוגבלת מאד. בצל הבחירות הקרבות ועדיפויות הממשל ביחס למלחמה בטרור, סביר להניח שהממשל לא יפעיל לחץ רציני על ראש הממשלה אריאל שרון למען יעצור את התפשטות ההתנחלויות או יציע לפלסטינים תכנית שלום מציאותית כתמריץ לבלימת האלימות. הממשל גם לא יערער על תפיסתו של שרון – המנוגדת לכל תהליך שלום ישראלי-פלסטיני אפשרי – לפיה ישראל חייבת לקיים נוכחות צבאית והתיישבותית ארוכת-טווח ברוב שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה. בד בבד, ארה"ב לא תפעיל לחץ רציני על האירופים והערבים כדי שיכפו על ערפאת – ע"י מניעת מימון ושלילת מעמדו – הפסקת האלימות וההסתה ושינוי עמדותיו הבלתי קבילות ביחס לפליטים ולהר הבית. ומאחר ומנהיגותם השלילית של ערפאת ושרון היא אשר מהווה את המרכיב העיקרי במשבר הנוכחי, אין לצפות לשיפור הסיכויים להתפייסות ישראלית-פלסטינית.

ואף על פי כן, דברים אכן משתנים במזה"ת. אדרבא, בעשורים האחרונים היו אלה ההתרחשויות באזור עצמו שעיצבו את המציאות של מקבלי ההחלטות הממאנים להכריע בוושינגטון, ברלין וקהיר. אפשר שהארבעה והשלושה מאמינים שבאמצעות מפגשיהם הרוויחו זמן – לטיפול בעיראק, לבחירות, לחופשת הקיץ. אלא שבשנים האחרונות היו החודשים אוגוסט וספטמבר עדים למאורעות מרעידי-עולם במזרח התיכון או בקשר אל האזור - כגון חשיפת תהליך אוסלו, הפלישה העיראקית לכווית, פרוץ האינתיפאדה הנוכחית. . . וההתקפה על מגדלי התאומים בניו יורק אפשר שהקיץ הזה לא יהיה שונה. – יצא לאור 24 יולי 2002 © bitterlemons.org.

יוסי אלפר הוא פרשן מדיני. בעבר כיהן כמנהל מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב.

=============================

השקפה פלסטינית
הפגם הגורלי
מאת צ'רלס שמאס

דומה שהקמת הרביעייה אינה אלא אפיזודה נוספת בהיסטוריה של תהליך השלום הישראלי-פלסטיני בה שחקני מפתח מתגייסים למאמץ בשל דאגות שאחד מהם (דהיינו ארה"ב) מתנהל בכיוון לא מחוכם. האירופים מצטרפים למבנה מרובע עם האמריקנים, וזו בבחינת חזרה לאחור בעיני אלה מאתנו שקיוו שהאירופים יפתחו מדיניות עצמאית יותר. בד בבד עם יכולתה של הרביעייה להציב מספר בלמים בפני המעצמה הדומיננטית, הדבר מנטרל אפשרות לפעולה עצמאית כלשהי מטעם האירופים.

אין להבין מכך כאילו האיחוד האירופי הכין יוזמה מרכזית בתחום מדיניות החוץ. הבעיה של האיחוד האירופי טמונה במיסודה של מדיניות החוץ והביטחון המשותפת שלו. לא ניתן לעשות דבר ללא הסכמת כל 15 המדינות. בין אלה, לכמה מהן יש אינטרסים מיוחדים ותחומי עניין ייחודיים של מדיניות חוץ. הבריטים רוצים לשמור על יחסים מיוחדים עם האמריקנים. הצרפתים רוצים את החופש לשמר סדר יום ופרופיל בינלאומי עצמאי משלהם. והגרמנים אינם רוצים כל קשר עם מדיניות שנראית בלתי ידידותית כלפי ישראל, ביתם של קורבנות השואה הנאצית.

חבר נוסף ברביעייה הוא האו"מ. בעוד שמזכ"ל האו"מ מקיים יחסים ידידותיים מאד עם הממשלים האמריקנים השונים, לאו"מ עצמו יש שיח ציבורי המחויב לאמנה שלו ולחוק הבינלאומי הציבורי, והמכיר בקשר בין שלום וביטחון מחד ובין כיבוד זכויות האדם ועקרונות הדמוקרטיה מאידך.

שלושת השחקנים האלה ברביעייה –המזכ"ל, האירופים והרוסים (הגם שהם נחשבים משתתפים זוטרים) – אינם חשים בנוח עם קטר המדיניות האמריקנית הגלובאלית, שבחוסר מחשבה אימצה כעת את התמרונים ארוכי השנים של ישראל הפוגעים ביסודות החוק ההומניטארי הבינלאומי למטרותיה שלה. ישראל מצידה, שואפת ליהנות מחופש גדול ככל האפשר ככוח כובש כדי להרוס את מסגרות המוסדות הציבוריים של הפלסטינים וכדי להרוס שוב את יסודות הטריטוריה, התשתית, המוסדות והדמוגרפיה מהם עשויה לצמוח מחדש תרבות פלסטינית עירונית, מדינית וכלכלית מודרנית. בדומה למספר ממשלות ישראל קודמות, עמדתו של שרון היא שעדיף לטפל בפלסטינים כישות תת-מדינתית, שבטית, מרוסקת.

יצוין שהדבר טופח על פני כל מה שאירופה ניסתה לקדם באזור המזרח התיכון. האיחוד האירופי מחויב לעודד רפורמות שאפתניות, המונעות ע"י תהליך הסחר החופשי, לקדם את הופעתן מחדש של תרבויות עירוניות, סבלניות ופתוחות במשרק, במגרב ובמצרים. אירופה רוצה בצורה נואשת לצאת מהסיוט של חוסר בטחון ויציבות, אי התקדמות והעדר צמיחה כלכלית המאפיין את המשטרים הפוליטיים והחברתיים השבטיים והאוטוקרטיים שעלו מאז שנות ה-40' מתוך הרס והתנוונות המרכזים העירוניים הכלכליים והתרבותיים באזור – תהליך שכלל את הנכבה הפלסטינית. אירופה שואפת לכך שיהיה לה במזרח הים התיכון ובדרומו שכן יציב, משגשג, משתף פעולה ופעיל מבחינה כלכלית.

זו הסיבה מדוע הסוגייה הקרויה "רפורמות" פלסטיניות מהווה דאגה אירופית מרכזית מזה זמן – הרבה לפני שישראל קלטה את הסיסמא. ככל שהאירופים גילו חוסר סבלנות למול ההתנגדות הפלסטינית לרפורמות הנחוצות, נראה שאירופה תמיד הבינה שהפלסטינים הם שצריכים להוביל את הרפורמות עבור הפלסטינים. למרבה הצער, סיסמת ה"רפורמה" נחטפה לאחרונה ע"י סדר היום המעושה של ארה"ב שנועד יותר להשפיע על המדיניות הלאומית הפלסטינית, וע"י סדר היום המעושה אף יותר של ישראל, השואף להרוס את הפוליטיקה הלאומית הפלסטינית. ואף על פי כן חבילת הרפורמה, המופרעת ע"י כל הסתירות הללו מתחת לפני השטח, החלה לנוע. בתנאים אלה, האירופים אינם יכולים לפתע לסרב לדרישות לרפורמות פלסטיניות. הם רק יכולים לקוות להוביל את פרוייקט הרפורמות הרחק מהכיוונים ההרסניים שישראל, ומסיבות אחרות ארה"ב, רוצות לקחת אותו.

פעולות הרביעייה עד היום, שיקפו את חילוקי הדעות הפנימיים הללו. הכל תמכו ב"רפורמה" והכל תמכו בצורך לתת אופק מדיני לפלסטינים בהתבסס על מדינה בעלת ריבונות מלאה ובת קיימא. בבסיס הדברים, כולם מנסים לשייף את הקצוות החדים של העמדות המוזרות של האחרים. כתוצאה מכך, בלתי סביר עוד יותר שאירופה תנסה לשמור על יומרה כלשהי של עצמאות.

ברם, המיקח והממכר הזה לא יתקן את הפגם הגורלי של תהליך השלום שהחל במדריד. ישראל עמדה בסירובה להיות מחויבת לעקרונות החוק ההומניטרי הבינלאומי – האוסר על הקמת התנחלויות, על הפקעת אדמות פלסטיניות ועל צעדי תוקפנות ודיכוי רבים אחרים שהיא נקטה באופן קבוע נגד האוכלוסייה האזרחית. מאז ששר החוץ האמריקני ג'יימס בייקר שאל את בני שיחו הפלסטינים בירושלים במהלך ההכנות לוועידת מדריד "מה אתם רוצים: לטהר את הכיבוש או לשים לו קץ?", ארה"ב הצליחה לשכנע את האירופים הספקנים והפלסטינים התמימים שניתן לבנות אמון בין הצדדים הישראלי והפלסטיני, להשיג פיוס מדיני ולשים קץ לכיבוש הישראלי, מבלי לדרוש מישראל לכבד בינתיים את החוק ההומניטארי הבינלאומי.

דבריו של בייקר הושמעו מאוחר יותר ע"י מנהיגים פלסטינים שבאמת האמינו שהאמריקנים היו על סף ביצוע מעשה קסם מדיני – ליצור צדק מדיני מלא כלום. הפלסטינים טענו שהדרישה ליישם את החוק ההומניטרי הבינלאומי רק תכשיל את המאמץ האמריקני ע"י התעקשות על דבר שהישראלים לבטח יסרבו לו. שוב ושוב, במסגרת תהליך אוסלו, חתמו מנהיגים פלסטינים בהתלהבות על הסכמים שהתייחסו לזכויות בסיסיות המובטחות ע"י הקהילה הבינלאומית והמוגנות ע"י החוק ההומניטרי הבינלאומי, כאילו אינן קיימות כלל. הדבר נתן לשאר העולם, ובכלל זה לאירופים, את התירוץ שחיפשו כדי להימנע מלרסן את ההפרות של ישראל - ומבלי לגרום למורת רוח בקרב הישראלים והאמריקנים.

בעוד גורמים בהנהגה הפלסטינית ניסו להיעזר באמנת ג'נבה הרביעית בעתות משבר, הרצון הבינלאומי לעמוד מאחורי האמנה נחלש. אולי האיחוד האירופי אכן יכיר בעובדה שהאכיפה המאוחרת של החוק ההומניטרי הבינלאומי מציעה את התקווה היחידה לחולל תהליך מוצלח של רפורמות פלסטיניות ומהווה את הבסיס היחיד לרסן את מאמציה של ישראל לכפות על החברה הפלסטינית לחזור למשטר שבטי מפורר הנשלט בקלות תחת מנהל אזרחי שהוקם מחדש. למרות זאת, בשל הדינאמיקה של הרביעייה והמשך השגיאות הפלסטיניות הרשמיות, אין זה סביר שאירופה תעשה צעדים כלשהם בכיוון זה.

מספר שבועות לפני מפגש הרביעייה, שוויץ אזרה אומץ והפיצה "טיוטת מסמך" המציעה התגייסות למען יוזמה שתכלול את הרביעייה והמיועדת להחזיר את משמעת החוק ההומניטרי לתהליך הישראלי-פלסטיני, וליצור מנגנון פיקוח בינלאומי למטרה זו. עותק הועבר לשני פקידים פלסטינים בכירים במהלך אחד מימי העוצר שהוטלו על רמאללה. הוא נשכח. הפקיד הפלסטיני האחראי על המעקב הדיפלומטי לא קיבל העתק. לא היה המשך טיפול פלסטיני. כפי שניתן לחזות בנסיבות כאלה, המדינות אליהן הופץ המסמך גילו בו עניין מועט, אם בכלל.

אותם פלסטינים התומכים ברפורמות הפלסטיניות לטובת הפלסטינים נמצאים ללא ספק במסלול הנכון. אלא שאנו וידידינו נצטרך להכיר בעובדה שלפנינו רפורמות רבות בחזיתות רבות. עלינו להסכין עם העובדה שאנו נמצאים מרחק רב מלסיים באופן סביר את הכיבוש הישראלי. אנו צריכים להעריך מחדש את מאבקנו ולא להיות שותפים שלא מדעת לאסטרטגיות של יריבינו. איננו יכולים להרשות לעצמנו להתגמד עד כדי חוסר כוח - גיבורים שבטיים למטרות שבטיות שקל לשלוט בהם, התוצרים הבלתי מודעים של נכבה שנייה. אנו צריכים להבין ולהשתמש טוב יותר בהיגיון הפוליטי ובפוטנציאל ההגנה של החוק, ולקבל בברכה את הנטל וההכרח שבו. עלינו ללמוד כיצד לא לבזבז את נקודות האיזון הקטנות שיש בשליטתנו, וכיצד לגייס את האינטרס העצמי המיטיב של שחקנים המעוניינים שנצליח. אבל עלינו קודם כל להבין מה הצלחה זו טומנת בחובה.אלה הן מטלות בלתי הוגנות המוטלות על עם מדוכא כל כך. הן גם המפתח להישרדותנו. - יצא לאור 24 יולי 2002 ©bitterlemons.org .

צ'רלס שמאס הוא שותף בכיר בקבוצת מואטין והשתתף בהקמת אלחק/חוק בשרות האדם.

=============================

השקפה ישראלית
בחירות עשויות לשנות את המצב
מאת גליה גולן

מפגש ה"רביעייה" בניו יורק בשבוע שעבר עסק ב"תכנית" שהתווה נשיא ארה"ב ג'ורג' וו. בוש בנאומו ב-24 יוני 2002. אף לא אחד מהמשתתפים הלא-אמריקנים הסתיר את הסתייגויותיו לגבי מרכיב עיקרי של הנאום, לאמור, דרישתו של בוש למנהיגות פלסטינית חדשה ושונה. שר החוץ הרוסי איגור איבנוב אמר בשובו למוסקבה שסוגית ערפאת לא נדונה, אבל כולם מלבד האמריקנים הסכימו שהפלסטינים רשאים לבחור את מנהיגיהם.

המרכיב בנאומו של בוש שנדון כנראה באריכות הוא הרפורמות ברשות הפלסטינית. אלה צעדים הנחשבים כהכרחיים ע"י האירופים, המממנים חלק גדול מהפעילות הפלסטינית, והנתמכים ע"י הפלסטינים עצמם. סוגיה אחת שנדונה כנראה בהקשר זה היא פיקוח חיצוני, היינו האפשרות שיוצב כוח בינלאומי בשטחים. רוב מדינות אירופה, וכן מזכ"ל האו"מ קופי אנאן, מציעים תכופות לשגר כוח בינלאומי כלשהו, ומדינות ערב (מצרים, ירדן, וערב הסעודית) שנציגיהן נפגשו עם הרביעייה העלו אף הן את העניין.

הן ההצעות שהוגשו לרביעייה ע"י נציגי ערב והן הצעה צרפתית קודמת, קושרות בין פיקוח בינלאומי לבין רעיון הבחירות, הנכלל גם בתכנית בוש. מי כמו האמריקנים יודעים שאין לקיים מסע בחירות ואין לערוך בחירות ללא חופש תנועה וחופש התאגדות, ואף לא בנוכחות צבא כובש. הייתה זו נוכחותו של הצבא האדום (וצבאו של טיטו) שתרמה לשיבוש הבחירות החופשיות במזרח אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה – מהלך שזכה בזמנו למחאה אמריקנית רשמית.

הרפורמה שהוצעה ע"י בוש תחייב את נסיגתם של כוחות צה"ל (כנראה לקווי ה-28 ספטמבר 2000). כמו כן יש לקיים פיקוח בינלאומי על הבחירות הפלסטיניות, כמו ב-1996, וחייבת להיות התחייבות כלשהי לביטחון, ובכלל זה להפחתת האלימות – שהפלסטינים בעצמם יזדקקו לה לצורך קיום הבחירות. אפשר, אם כן, שהבחירות, המשקפות דרישה אמריקנית, יהוו מנוף להצבת כוח בינלאומי, אשר גודלו ואופיו (גדול/קטן, מסגרת אזרחית או כוח שלום) עוד ייקבעו, יחד עם משך שהותו בשטח. לסיכום: הרביעייה, יחד עם מדינות ערב, עשויה לפעול לצמצום האלימות ולהסדרת נסיגה ישראלית ע"י קיום בחירות ובאמצעות הפיקוח הבינלאומי הדרוש כדי להבטיח תנאים לקיומן.

הרשות הפלסטינית הודיעה שהבחירות ייערכו בחורף (ינואר 2003?). כבר החלו ההכנות. אם נתעלם לרגע מהוודאות הקרובה שערפאת ייבחר מחדש (ולאו דווקא לתפקיד טכסי בלבד), אפשר שהבחירות עצמן יציעו דרך לשנות את המצב בשטח. אם אכן ייערכו בחירות חופשיות ודמוקרטיות, הרי מן הדין לדרוש את נסיגתם של כוחות צה"ל משטח A, את היערכותם שוב בעמדות בהן חנו ב-28 ספטמבר 2000, וכן התרת חופש תנועה לאוכלוסיה הפלסטינית בגדה המערבית. אם אין אפשרות לבצע מהלכים אלה עקב דאגות הביטחון של ישראל, אזי כוח בינלאומי בפיקוד אמריקני יכול להיערך בשטחים. משקיפים בינלאומיים נכחו בבחירות 1996 לרשות הפלסטינית; אפשר לטעון שכיום נדרש חיל משקיפים הרבה יותר גדול.

בעוד שהתכנית האמריקנית מציגה את סיום הטרור כצעד הראשון הדרוש לפני נסיגה ישראלית, הרי שנסיגה ישראלית מקדימה, בשילוב עם משקיפים בינלאומיים, יכולה לשמש כצעד ראשון ולהוות גורם התורם לסיום הטרור. אין אפשרות לערוך בחירות בהיעדר סדר ובטחון, כשם שאין לערוך בחירות בהיעדר חופש תנועה וחופש התאגדות. יהיה זה אפוא אינטרס משותף של הפלסטינים והישראלים יחד להבטיח קיומם של מרכיבים אלה. ואולם אפשר שרק גורם שלישי, היינו כוח בינלאומי או כוח משקיפים, יוכל לספק ערבויות לכך.

יש מי שהציעו שכוח כזה יתקיים באופן קבוע. קיימת אפשרות שייקבעו מנדט בינלאומי או נאמנות בינלאומית לשטחים, כדי להבטיח את הביטחון עד אשר תקום מדינה פלסטינית. הצעה כזו תחייב נסיגה ישראלית מקיפה מהשטחים – נסיגה שתתפרש, בהיעדר הסדר מוסכם, כפינוי חד-צדדי. קיימת תמיכה מסוימת ברעיון זה בקרב הציבור הישראלי – אפילו תמיכת הרוב, כאשר מציגים זאת כהיפרדות מהשטחים וכקביעת קווי ההפרדה ע"י ישראל עצמה, ללא כל קשר לזהות הגורם שיפקח על השטחים לאחר הנסיגה.

התמיכה בהיפרדות נובעת מכמיהת הציבור הישראלי להיפטר מהסכסוך עם הפלסטינים (בהנחה שגדר או גבול יעצרו את הטרור בתוך ישראל) ומהאמונה שלעת עתה לפחות אין שותף להסדר מוסכם. עם זאת אין לצפות מהממשלה הנוכחית לפינוי חד-צדדי – היינו לסוג של היפרדות העוקרת את צה"ל ואת המתנחלים. מכאן שנאמנות או מנדט נראים בלתי סבירים לחלוטין. יתכן שממשלת ישראל תסכים (תחת לחץ) לכוח בינלאומי זמני בעל זיקה לבחירות הנדרשות ע"י האמריקנים, וללא פינוי התנחלויות או נסיגה מלאה של צה"ל. לכל הפחות אפשר שהזיקה לבחירות תשמש מנוף להשגת הסכמת ישראל.

האופי הארעי של כוח המשקיפים הוא בעל חשיבות וכנראה חיוני כדי להשיג את הסכמת ישראל. אבל אם הכוח, בצירוף הבחירות, יביא לצמצום האלימות או אף לחיסולה, הרי שבזאת תיפתח כנראה הדרך ליישום המלצות מיצ'ל או לחידוש מו"מ כלשהו. שווה לנסות. – יצא לאור 24 יולי 2002 © bitterlemons.org.

גליה גולן, פרופסורית אמריטה, האוניברסיטה העברית, ירושלים, הינה ממנהיגי שלום עכשיו ובת שלום..

=============================

לביטול מנוי ב-bitterlemons.org, יש לכתוב ל-
unsubscribehebrew@bitterlemons.org ולכתוב
unsubscribehebrew בשורת הנושא. ניתן לכתוב
לעורכים ע'סאן חטיב ויוסי אלפר ב-ghassan@bitterlemons.org
ו-yossi@bitterlemons.org, בהתאמה.

bitterlemons.org הינה איגרת אנטרנט המציגה דעות ישראליות
ופלסטיניות ביחס לסוגיות בעלי עניין משותף. כל גליון מנתח
סוגיה מוגדרת המעוררת מחלוקת. bitterlemons.org
מקיים סימטריה ארגונית ומוסדית מוחלטת בין מרכיביו
הישראלים והפלסטינים.
><><><><><><><><><><><><><><><><