הדמוקרטיה והסכסוך
21 אוגוסט 2002, גליון 31
================
www.bitterlemons.org
================
כדי להירשם למנוי בגירסת הדואל של bitterlemons.org,
שלח/י בקשה ל-subscribehebrew@bitterlemons.org.
המאמרים הבאים ניתנים לפרסום תוך אזכור הולם של
המחברים ו-bitterlemons.org.
ניתן לראות גליון זה, גליונות קודמים, מסמכים רלבנטיים
ומידע "מי אנחנו" באתר האינטרנט שלנו, www.bitterlemons.org.
בגליון זה
=============================
><
אין הפסקת אש בצל הכיבוש
-
מאת ע'סאן חטיב
אפילו כאשר תותחי הצבא
הישראלי דוממים לחלוטין,
הכיבוש ממשיך לכפות מגבלות
על זכויותיו של העם הפלסטיני
><
עייפות ממלחמה איננה בהכרח
עילה מספקת
-
מאת יוסי אלפר
אין סיכוי סביר להתקדמות
כל עוד אף אחד מהמנהיגים
אינו מאמץ אסטרטגיה מציאותית.
><
אין כרטיס חינם
-
ראיון עם ע'אזי חמאד
אף אחד לא יכול לתת ערבויות
לכך שישראל תסכים לשים קץ
לכיבוש
><
היוזמה להפסקת אש בין
ישראל לפלסטינים
-
מאת אייל ארליך
אם נשכיל להתייחס לפלסטינים
בכבוד נוכל להשיג הישגים
אדירים
=============================
השקפה פלסטינית
מאת ע'סאן חטיב
מאת ע'סאן חטיב
האמת היא שהמונח "הפסקת אש" אינו רלבנטי בהקשר של העימותים הישראלים-פלסטינים הנוכחיים. זהו מצב בו כיבוש צבאי בלתי חוקי נכפה באמצעות שימוש בכוח על העם הפלסטיני. כתוצאה מכך, נשללות ממנו זכויותיו הבסיסיות כולל כל הזכויות החשובות הנובעות מאזרחות תחת ממשלה, כולל הזכות להגדרה עצמית.
משום כך, העם הפלסטיני מתקומם נגד כיבוש זה מאז תחילתו ב-1967. במהלך תקופה זו, ההתנגדות לבשה צורות שונות. לעיתים ההתנגדות הפלסטינית באה לידי ביטוי במאבק מזוין, בעוד שלעיתים אחרות - כמו באינתיפאדה הראשונה שהחלה ב-1987 בסערה של פעולות מחאה עממית ומרי אזרחי - היא לבשה צורה של הפגנה בלתי אלימה. אדרבא, התקופה היחידה בה לא הייתה התנגדות פלסטינית, בפרט התנגדות אלימה, הייתה בשנים של תהליך השלום. אז העם הפלסטיני התרשם שתהליך השלום הזה אכן יביא קץ לכיבוש הישראלי - בדיוק הדבר למענו נלחמו. העיתונאי הישראלי דני רובינשטיין ציין אך מספר ימים לפני פרוץ השלב הנוכחי של העימות ב-29 בספטמבר 2000, שההתקפה הפלסטינית האחרונה אירעה ארבע שנים קודם לכן.
אם ניקח בחשבון את ההיסטוריה הזו, קריאה פלסטינית ל"הפסקת אש" כעת משמעה הבעת נכונות לחיות בשלום עם הכיבוש הישראלי, כיבוש הנוהג באלימות לא רק במובן המסורתי, היינו הצבא יורה והורג פלסטינים, אלא כיבוש שהוא אלים מיסודו. שכן, אפילו כאשר תותחי הצבא הישראלי דוממים לחלוטין, הכיבוש ממשיך לכפות מגבלות על זכויותיו של העם הפלסטיני.
אל לנו ליפול בפח; הכיבוש הישראלי מתבטא בהפקעת אדמה פלסטינית כדי לבנות התנחלויות נוספות על מנת להרחיב את נוכחותה של ישראל בשטח. הכיבוש מתבטא בהריסת בתים פלסטינים כדי למחוק את השורשים הפלסטינים ואת התביעה ההיסטורית הפלסטינית. הכיבוש מתבטא בהטלת מגבלה אלימה על המחשבה הפלסטינית, הביטוי הפוליטי וההנהגה המדינית. לכן, הדרך היחידה להשיג רגיעה אמיתית, ביטחון ובטיחות היא במימושם של חילופים אמיתיים: הפסקת הכיבוש האלים בתמורה להפסקת האלימות הפלסטינית.
יש היגיון בדיון בהפסקת אש במובן של עצירת כל מעשי הירי זה על זה, אך ורק בהקשר של תהליך מדיני בעל משמעות המתבסס על החוק הבינלאומי הנוגע בדבר. תהליך כזה חייב לתת את הרושם הן לפלסטינים והן לישראלים, שאכן בראש מעייניו השגת הסדר מדיני שיתן לישראלים את זכותם הלגיטימית לשלום, ביטחון ושגשוג כלכלי, ולפלסטינים את זכותם הלגיטימית להגדרה עצמית, עצמאות, חרות, סיום הכיבוש, וכמובן שגשוג כלכלי.
אם יתקיים תהליך כזה, אזי הקריאה להפסקת אש תהיה הגיונית. זאת, ראשית מכיוון שהיא תהיה אפשרית ומשכנעת ושנית, מכיוון שהיא תיצור תהליך שהוא חיוני לשני הצדדים. זו הסיבה שכשלו כל הניסיונות להשיג הפסקת אש בנפרד מתהליך מדיני רב משמעות, כולל ניסיונותיו של הממשל האמריקני באמצעות ראש ה-CIA ג'ורג' טנט והשליח אנתוני זיני. כל הניסיונות הללו הפרידו בין מרכיבי הביטחון לבין שאר ההיבטים של הסכסוך. לא תהיה הפסקת אש בעלת משמעות עד אשר יושם קץ לכיבוש מחד ותוגשם הגדרה עצמית לפלסטינים מאידך. - יצא לאור 21 אוגוסט 2002 © bitterlemons.org.
ע'סאן חטיב הוא שר העבודה בקבינט החדש של הרשות הפלסטינית. שנים רבות היה פרשן פוליטי וניהל משרד לקישור עיתונאי.
=============================
השקפה ישראלית
עייפות ממלחמה איננה בהכרח עילה מספקת
מאת יוסי אלפר
מאז פרוץ האינתיפאדה לפני כמעט שנתיים, קבוצות משני הצדדים של העימות הישראלי-פלסטיני היו מעורבות בניסיונות להשיג הפסקת אש כלשהי. לאחרונה מתקבל הרושם שיוזמות אלו מפתחות תאוצה ואף מתרבות. אחד המאמצים הוא חד-צדדי; באחרים עובדים שני הצדדים יחד. חלק מהיוזמות מנוסחות בצפנים שקשה למשקיפים לפענחם. אחרים נראים פשוט תמימים. אך כמכלול קשה להתעלם מהם.
היוזמה החד-צדדית זוכה לדיון רבתי בשבועות האחרונים. להבנת הישראלים היא נולדה בניסיון מצד פלסטינים ב"דרגי השדה" של התנזים, יחד עם מנהיגים מחמאס ומארגונים אחרים ובסיוע אירופי, להכריז באופן חד-צדדי על הפסקת אש. היוזמה נקטעה קצרות אך לא נבלמה ע"י החיסול הישראלי של סלאח שחאדה בעזה בשלהי יולי. באחרונה לובשת היוזמה צורה של ניסיון לנסח מסמך הבנה חדש וכללי בין אש"ף לחמאס, המגדיר את המטרות הנוכחיות של ההתנגדות הפלסטינית ואת האמצעים למימושן. המסמך מציע הקמתה של הנהגה מאוחדת – מהלך המשקף כנראה אי-נחת כלפי ההנהגה הפלסטינית הנוכחית.
זהו תרגיל מעניין ברפורמה עצמית. מנקודת ראות ישראלית הדבר המקומם בו היא העובדה שהפסקת האש החד-צדדית הנדונה אינה מוזכרת מפורשות במסמך, ומכל מקום היא חלקית בלבד: חמאס, כמדווח, יורשה, אם יאות להסכים להסדר החדש, לתקוף ישראלים בגדה המערבית ובעזה אך לא בתוך ישראל. זה מזכיר הסכם קודם בין פת"ח לחמאס שהושג בקהיר בדצמבר 1995, ואשר התיר לכאורה לחמאס לבצע פיגועי התאבדות אך ורק באזורים שמחוץ לשליטת הרשות, היינו בתוך ישראל. הנה כי כן, לפני שבע שנים היה זה נוח לערפאת ולרשות לאפשר המשך האלימות מחוץ לשטחים ואילו עתה, עקב מגוון סיבות פוליטיות וטקטיות הקשורות בכיבוש מחדש הישראלי ובתגובה הישראלית לפיגועי ההתאבדות, המקרה הוא הפוך והאלימות מותרת בתוך השטחים אך לא בתוך מדינת ישראל.
נראה אפוא שמאמץ זה אינו משקף קביעה אסטרטגית מקיפה מצד הפלסטינים, הגורסת שהאלימות אינה מקדמת את יעדיהם המדיניים. להיפך, היחס להפסקת אש הוא סלקטיבי וטקטי.
המאמץ השני מעורר לכאורה תקווה להישג משופר. מפעל "עזה ובית לחם תחילה" ניזום ע"י שר הביטחון בנימין בן אליעזר. במסגרתו תועבר האחריות הביטחונית בהדרגה לכוחות פלסטינים, תחילה ברצועת עזה ובאזור יהודה, ובמשולב ייסוגו הכוחות הישראלים מאזורי A אותם כבשו מחדש. מאמץ זה מבוסס על הערכה לפיה הפלסטינים סובלים מעייפות מלחמה ושואפים לשים קץ לאלימות, היינו שישראל "ניצחה" במלחמה בכך ששכנעה את רוב המנהיגים הפלסטינים לקבל הפסקת אש שאינה מציעה להם גמול פוליטי כלשהו מעבר לנסיגה הישראלית לעמדות שקדמו לאינתיפאדה.
יוזמה זו בעייתית משתי בחינות: ראשית אין התחייבות ישראלית לפתוח במו"מ מדיני מציאותי לאחר שיושג שקט: מו"מ לא על תכנית שרון להקמת מדינה ב-50% מהגדה – שאינה מציאותית - אלא סביב תכניות סעודיה/קלינטון ודומיהן. מכאן שהפסקת האש המושלמת ביותר לא תחזיק כנראה מעמד. שנית, עדיין לא ברור אם ראשי הביטחון הפלסטינים השלימו עם הצורך לעצב מחדש את כוחות הביטחון שלהם כך שיקדישו את מאמציהם למניעת טרור פלסטיני. יותר מדי חסידי "רפורמה" פלסטינים מפרשים את מאמצי השיקום של כוחות הביטחון כאילו נועדו להציג יכולת יעילה יותר לבלום פלישות ישראליות במקום לדכא את הטרור. זאת ועוד, חמאס והג'יהאד האסלאמי מתנגדים בכל מקרה לתכנית הזו להפסקת אש.
השלישית, והמרתקת ביותר, מבין היוזמות הנוכחיות היא זו של ה"הודנה", או הפסקת אש ערבית שבטית מסורתית. הרעיון, שניזום ע"י קבוצה פרטית של ישראלים, אף זכה לפני כחצי שנה לברכתו של הנשיא משה קצב, ואושר ע"י הקבינט הפלסטיני. כעת מבקשים היוזמים לערוך מעין "הפנינג" המוני בירושלים, בברכתו של ערפאת, ובו תוכרז הפסקת אש במישור הציבורי.
התלהבות עממית כזו למען השכנת שלום היא מרשימה ומעודדת. אך ספק אם תצליח. ראשית, לא סביר שהקיצוניים הפלסטינים ישתתפו במפגש ירושלים. גם לא סביר שהמשלחת הישראלית תייצג את כל מגזרי המפתח בחברה, כגון מתנחלי יש"ע. מכאן אפשר שהמפגש יתקיים והפסקת האש תוכרז, ואילו האלימות תימשך.
והחשוב מכל – ראיון ה"הודנה" נדחה בבירור ע"י ראש הממשלה אריאל שרון, השואף להשיג כניעה של הפלסטינים ולא התפייסות עמם. גם תמיכתו של ערפאת מהווה נטל ולא נכס בעיני הציבור הישראלי, עקב אובדן האמינות שלו. אדרבא, הן שרון והן הנשיא האמריקני ג'ורג' וו. בוש – עוד שחקן מפתח שתמיכתו ברעיון חיונית – מתעקשים על סילוקו של ערפאת כתנאי להתקדמות רצינית.
ככלל, נראה שאף לא אחת מהיוזמות להפסקת אש משקפת תהליך אמיתי של חשבון נפש אצל שני הצדדים ביחס לשורשי העימות והדרכים לטפל בהם. אדרבא, הן אינן משקפות אלא עייפות מהמלחמה, שבנסיבות הקיימות אינה מהווה תשתית מספקת להפסקת אש יציבה.
עם כל הכבוד למאמציהם של אנשים כנים בשני הצדדים, אין סיכוי סביר להתקדמות רצינית, צבאית או מדינית, כאשר אף אחד משלושת המנהיגים אינו מאמץ אסטרטגיה מציאותית לסיום האלימות ולכינון מחדש של תהליך שלום פורה. וכאשר זה אכן יקרה – או אז לא נזדקק ליוזמות פרטיות להפסקת אש.
– יצא לאור 21 אוגוסט 2002 © bitterlemons.org.
יוסי אלפר הוא פרשן מדיני. בעבר כיהן כמנהל מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב.
=============================
השקפה פלסטינית
אין כרטיס חינם
ראיון עם ע'אזי חמאד
:bitterlemons מה דעתך על הדיונים האחרונים בין הפלגים הפלסטינים פת"ח וחמאס והמסמכים שנוסחו המכריזים על הפסקת אש ועל הנהגה מאוחדת?
חמאד: ראיתי את הניירות של כל ההנהגות ואת זה של חמאס עצמה ושוחחתי רבות עם החברים בחמאס המעורבים בניסוח הנייר הזה. אני סבור שחמאס עדיין מאמינה בזכותה להילחם בכיבוש הישראלי. חמאס מאמינה שישראל כובשת את כל פלסטין וחמאס עודנה מתנגדת לחתימה על גבולות 1967 - גבולות רצועת עזה, הגדה המערבית וירושלים.
ככלל, הכתוב במסמך מובן ע"י כל אחד בדרכו שלו ואיני סבור שהמסמך יציב מגבלות על כל קבוצה שהיא במלחמתה בכיבוש. רבים מהם עדיין מאמינים שישראל לא תכבד כל הסכם שהוא ותמשיך בחיסולים, בהריסת בתים וברצח פלסטינים. אין כל הפסקת אש, אבל קיימת קביעה כלשהי של מערכת כללים למלחמה בכיבוש.
:bitterlemons חמאס דחתה את היוזמה. מדוע?
חמאד: אף אחד לא יכול לתת ערבויות לכך שישראל תסכים לשים קץ לכיבוש, והם [חמאס] אמרו לשאר הפלגים בכנות: אינכם יכולים לתת לישראל כרטיס חינם, בו הם מקבלים הכל ואנו לא מקבלים דבר. כיצד אתם מציעים כעת הטבה לישראל, בעוד אנו לא קבלנו דבר במשא ומתן הזה? לעת עתה, אמרה חמאס, נימנע ממתן חתימתנו הסופית [על ההסכם]. אני סבור שכמה ממנהיגי הפלגים השתכנעו מהרעיונות של חמאס.
למעשה, חמאס נעשתה מאד קשוחה בנקודה זו, ושוחחתי עם [המנהיג הפוליטי של חמאס עבד אל-עזיז] רנטיסי על כך והוא אמר בבירור ש"איננו מכירים בגבולות 1967 שעה שישראל הורגת פלסטינים בליבה של שכם ובערים פלסטיניות אחרות". יחד עם זאת, איני סבור שהרשות הפלסטינית מייחסת לכך חשיבות רבה. כעת הם הגיעו להסכם משלהם, תכנית "עזה ובית לחם תחילה". זה משקף את המדיניות של [הנשיא הפלסטיני יאסר ערפאת] שאינו מייחס משקל רב לאופוזיציה, וימשיך לנהל את המשא ומתן עם ישראל כרצונו.
:bitterlemons חמאס תמיד אמרה שהיא לעולם לא תהווה הגורם למלחמת אזרחים בקרב הפלסטינים. אבל ע"י המשך ביצוע התקפות בתוך הקו הירוק, חמאס מציגה את הרשות הפלסטינית ופת"ח כחלשים. במידה מסוימת היא מביסה אותם ללא מלחמת אזרחים.
חמאד: אני סבור שבכל עת שחמאס תחוש בסכנה כזו, היא תדע מתי להקל על המצב. כעת היו לנו שלושה שבועות ללא פעולות התאבדות - אפילו ישראל אומרת שהמצב שקט מאד. אני סבור שיש ערוץ פתוח בין חמאס וההנהגה הפלסטינית ואין זה קשה כל כך עבורם להגיע לפשרה [לפני שתפרוץ מלחמת אזרחים]. כולם מאמינים שמלחמת אזרחים משמעה הרס החברה הפלסטינית.
:bitterlemons מה יהיו התנאים בהם חמאס תסכים להניח את הנשק במלחמה נגד ישראל? או בתוך הקו הירוק בלבד?
חמאד: חמאס אינה דוחה את רעיון המדינה הפלסטינית בגדה המערבית ובעזה, אבל [המנהיג הרוחני של חמאס] השיח' יאסין תמיד אומר שאיננו יכולים לשכוח את שאר שטחי פלסטין ושרוב הפלסטינים הם פליטים שיש להם הזכות לחזור לבתיהם. חמאס עדיין מאמינה שאין דרך לוותר על שאר חלקי פלסטין – אבל אולי היא יכולה להסכים למדינה פלסטינית בגדה המערבית ובעזה כפתרון זמני. - יצא לאור 21 אוגוסט 2002 © bitterlemons.org.
ע'אזי חמאד עומד בראש חזית ההצלה האסלאמית, מפלגה פוליטית שבסיסה ברצועת עזה שתמכה בהשתתפות אסלאמית פוליטית בבחירות הכלליות שנערכו לאחר הסכמי אוסלו. שימש כעורך העיתון אל-רסאלה.
=============================
השקפה ישראלית
היוזמת להפסקת אש בין ישראל לפלסטינים
מאת אייל ארליך
ברור לכל כי הסכסוך הישראלי-פלסטיני הגיע לנקודת שפל איומה.
לפני כשישה חודשים, העליתי, ביחד עם הח"כ לשעבר עבד אל-והאב דראושה ופרופ' יוסף גינת, את הרעיון של ה"הודנה" (מושג בערבית, שמשמעותו הפסקת אש מוגבלת בזמן). היוזמה אומצה ע"י נשיא המדינה משה קצב ועל ידי הנהגת הרשות הפלסטינית.
הרעיון מאחורי היוזמה, הוא להיעזר לצורך פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, במנגנון מסורתי ערבי שנועד לפתרון סכסוכים. הדגש במנגנון זה הוא על עניין הכבוד.
לעניות דעתנו, אם נשכיל להתייחס לפלסטינים בכבוד, נוכל להשיג הישגים אדירים מבחינה מדינית. זה נשמע מאד פשטני, אבל אני משוכנע שזה המפתח לפתרון הבעיה.
להלן פירוט ההצעה, כפי שהועברה לראש הממשלה על ידי נשיא המדינה, משה קצב, וכפי שאושרה על ידי הנהגת הרשות הפלסטינית (האישור הפורמלי של הקבינט הפלסטיני התקבל בתאריך 17.12.01):
בשלב א' - נשיא המדינה משה קצב, בראש משלחת מכובדים, מגיע לנאום בבית הנבחרים הפלסטיני ברמאללה. הנשיא נושא נאום שיוצא מהלב ונכנס אל הלב, וקורא לשני העמים להתחיל מיד בהפסקת אש מוחלטת של שנה ("הודנה"). מיד לאחר נאומו מתקיימת הצבעה, ובית הנבחרים הפלסטיני מאשר את ה"הודנה".
בשלב ב' - שיחל מיד לאחר הטקס ברמאללה, ויימשך מספר שבועות, שני הצדדים יפעלו להחזרת המצב לזה שהיה לפני ספטמבר 2000.
בשלב ג' - שיתחיל לאחר מכן (לפי שיקול דעת ישראלי, ובכפוף לכך שהרשות הפלסטינית תוכיח כי היא משקיעה 100% מאמץ ביישום ה"הודנה"), יתחיל מו"מ מדיני בין ישראל לרשות הפלסטינית, בניסיון להגיע להסדר כלשהו (הסדר ביניים או הסדר קבע, כפי שיוחלט ע"י הצדדים). במידה והצדדים יתקדמו במו"מ, אבל לא יצליחו להשיג הסכם מדיני בתקופה ה"הודנה", הפלסטינים התחייבו להאריך את ה"הודנה" בשנה נוספת.
מימוש היוזמה, כך אני מאמין בכל ליבי, היה יכול לפתוח דף חדש במזרח התיכון.
העובדה היא שראש הממשלה אריאל שרון דחה את היוזמה, והכריז על כך בסוף חודש דצמבר 2001.
חלפה חצי שנה. חצי שנה איומה, במהלכה התפשט מעגל האלימות והסבל, ודם נשפך כמו מים בשני הצדדים. החלטנו שלא להרים ידיים, ולנסות שוב לקדם מהלך של הפסקת אש. אני חייב לציין שמצאנו ביאסר ערפאת שותף רציני לתפיסה שחייבים לנסות ולקדם את הפסקת האש. בתאריך 5.6.02 (תאריך סמלי משהו), חידשנו את היוזמה. ידידי הטוב עבד אל-והב דראושה ואנוכי נפגשנו עם יאסר ערפאת במשרדו במוקטעה.
הצעתי לערפאת מהלך חליפי להפסקת אש: במקום משלחת ממלכתית, שתמונה על ידי ממשלת ישראל, ותפנה מטעם הממשלה לעם הפלסטיני - הצעתי לארגן משלחת ישראלית אזרחית: משלחת שתורכב מאזרחים ישראלים, שכל אחד מייצג את עצמו בלבד. ומשלחת זו - היא שתציע לעם הפלסטיני הפסקת אש.
לשמחתי ולהערכתי הרבה, יאסר עראפת הסכים לרעיון, ורתם את הרשות הפלסטינית למשימה של השגת הפסקת אש.
פנינו למספר אישים וגופים שיצטרפו אלינו. אנו מלאים הערכה לפרופ' שלמה בן עמי שהסכים לקחת חלק בצוות שמוביל את המהלך, ביחד עם מר בני גאון. כמו כן פנינו לפורום ההורים השכולים, שנענו ברצון להזמנתנו, ומלאים התלהבות לקדם את הפסקת האש.
בתאריך 7.8.02 התקיימה בירושלים פגישת תיאום בין נציגי הרשות הפלסטינית ובין הקבוצה שלנו, לקידום השגת הפסקת האש.
מהצד הפלסטיני השתתפו: יאסר עבד רבו, נביל קסיס, חסן עספור, סמיח אל-עבד, סמיר רנטיסי, וזיאד אבו זייאד.
מהצד שלנו השתתפו: שלמה בן-עמי, בני גאון, עבד אל-והב דראושה, חיים אסא, אלברטו ספקטורובסקי, נציגי פורום המשפחות השכולות (יצחק פרנקנטל, רוני הירשנזון ובומה שביט) ואנוכי.
סוכם על קידום מהלך השונה במעט מהרעיון הראשוני שהעליתי בפני ערפאת: סוכם על מהלך של ארגון כינוס גדול בירושלים, להכרזה על הפסקת אש והפסקת פעולות האיבה, במחצית חודש ספטמבר. (סוכם גם כי לא נשתמש במונח "הודנה", אלא נעדיף להשתמש במילים "הפסקת אש והפסקת כל פעולות האיבה".)
לכינוס יוזמנו 250 נציגים פלסטינים, ו-250 נציגים ישראלים. הקבוצה הפלסטינית תכלול רבים מ-88 חברי הפרלמנט, וכן את מרבית ההנהגה הפלסטינית . עוד סוכם כי ייעשה מאמץ משותף להזמין לאירוע אישים בינלאומיים, שיגיעו לאירוע בירושלים, יעניקו לו את חסותם, וישפרו בכך את הסיכויים להצלחת המהלך.
אנו פועלים כתף אל כתף, ביחד עם שותפינו הפלסטינים, כדי לנסות ולהביא סופסוף רגיעה לאזורנו. – יצא לאור 21 אוגוסט 2002 © bitterlemons.org.
אייל ארליך, בן 44, עיתונאי לשעבר, הוא משפטן ואיש עסקים.
=============================
לביטול מנוי ב-bitterlemons.org, יש לכתוב ל-
unsubscribehebrew@bitterlemons.org ולכתוב
unsubscribehebrew בשורת הנושא. ניתן לכתוב
לעורכים ע'סאן חטיב ויוסי אלפר ב-ghassan@bitterlemons.org
ו-yossi@bitterlemons.org, בהתאמה.
bitterlemons.org הינה איגרת אנטרנט המציגה דעות ישראליות
ופלסטיניות ביחס לסוגיות בעלי עניין משותף. כל גליון מנתח
סוגיה מוגדרת המעוררת מחלוקת. bitterlemons.org
מקיים סימטריה ארגונית ומוסדית מוחלטת בין מרכיביו
הישראלים והפלסטינים.
><><><><><><><><><><><><><><><><