מדיניות ארצות הברית
14 מאי 2003 גליון 18
================
www.bitterlemons.org
================
כדי להירשם למנוי בגירסת הדואל של bitterlemons.org,
שלח/י בקשה ל-subscribehebrew@bitterlemons.org.
המאמרים הבאים ניתנים לפרסום תוך אזכור הולם של
המחברים ו-bitterlemons.org.
ניתן לראות גליון זה, גליונות קודמים, מסמכים רלבנטיים
ומידע "מי אנחנו" באתר האינטרנט שלנו, www.bitterlemons.org.
בגליון זה
=============================
><
מושבה של ישראל בקונגרס
-
מאת ע'סאן חטיב
ללא הסכמה ישראלית
למפת הדרכים, הניסיון
במסע של פאוול להניע
את ישום התכנית הופך
חסר משמעות.
><
התנחלויות או פלורידה
-
מאת יוסי אלפר
אין להתעלם מהתנאי
העיקרי של בוש: סילוקו
של ערפאת.
><
משיגים תמיד פחות מבעבר
-
ראיון עם זהירה כמאל
ניסינו להסביר את הקשיים
שיוצרת מפת הדרכים מול
ציפיותיו של העם שהפעם
דברים יתקדמו
><
מעורבות מהסוג הבטוח
-
מאת אלוף בן
גישתם הזהירה של בוש
ופאוול עלולה להוליד
חזון נפל.
=============================
השקפה פלסטינית
מושבה של ישראל בקונגרס
מאת ע'סאן חטיב
מרות ניסיונה הגס של ממשלת ישראל לפגוע בביקורו של מזכיר המדינה האמריקני קולין פאוול באזור ובישראל/פלסטין, ביקור זה מהווה נקודת ציון לחידוש רב משמעות של הניסיונות הדיפלומטיים האמריקנים להחליף את העימותים האלימים המתמשכים בין פלסטינים וישראלים במשא ומתן לשלום. ישראל הכשילה מבעוד מועד יוזמה אמריקנית זו בדרכים שונות, ראשית באמצעות הצהרתה הרשמית שראש הממשלה אריאל שרון ידון ב מפת הדרכים ויציג את עמדתה של ישראל בפגישתו עם נשיא ארה"ב ג'ורג' וו. בוש ב-20 בחודש מאי. הדבר מותיר את קולין פאוול וביקורו תלויים באוויר. ללא הסכמה ישראלית למפת הדרכים ונכונות להתחיל ביישום, הניסיון במסעו של קולין פאוול להניע את יישום התכנית הופך חסר משמעות.
כל זה כמובן מתווסף להסלמה יוצאת הדופן מצד ישראל בלחץ על הפלסטינים, אשר דומה שמטרתה להזמין תגובות פלסטיניות אלימות. בהזדמנות חגיגית זו לשלום הגבירה ישראל את פעולותיה הצבאיות ובסופו של דבר גרמה להרג פלסטינים רבים יותר; הידקה את הסגר על הערים והכפרים הפלסטינים הפוגע באופן יומיומי בתשתית הפנימית; והמשיכה והסלימה את פעולת הרחבת ההתנחלויות הבלתי חוקיות והפקעת אדמה פלסטינית באמצעות הפרוייקט של חומת ההפרדה/האפרטהייד. הפלסטינים אינם יכולים להשתכנע שישראל מוכנה לנטוש את הכיבוש בעוד הם רואים מסביבם ביסוסו של הכיבוש בשטח.
הרשות הפלסטינית מצידה ניסתה לנהוג באופן חיובי כלפי התכנית שהוצעה על ידי האמריקנים ואשר התקבלה כמפת הדרכים של הרביעייה. יחד עם זאת, הפלסטינים חזרו והסבירו שלמפת דרכים זו תהיה הזדמנות להצליח ולהיות מיושמת רק בתנאי שישראל תקבל אותה ללא כל תנאים או שינויים, ותביע נכונות להתחיל ביישום רציני בהתאם למחויבויותיו של כל צד.
על כן, אם ביקורו זה של קולין פאוול היה אמור לסמן את תחילתה של מעורבות אמריקנית כוללת וחידוש של מאמצי השלום, אזי אפשר לראות בו סימן חיובי. ברם, אם ההשהיה מצד ישראל וטקטיקות אחרות של התחמקות מקיום מגע בעניין המסמך הזה יצליחו לסכל את הדיפלומטיה המזרח תיכונית האמריקנית, הרי נראה שבתקופה הקרבה עד לאחר הבחירות בארצות הברית נהייה עדים להמשך – אם לא להחרפה – באלימות ובסבל הן של הפלסטינים והן של הישראלים גם יחד.
האירוניה כאן היא שבעוד האמריקנים עוסקים במזרח התיכון כחלק ממדיניות החוץ שלהם, ישראל מטפלת במעורבות האמריקנית במזרח התיכון כאילו הייתה משחק של פוליטיקה אמריקנית פנימית. למרות שהאמריקנים שלחו את מזכיר המדינה קולין פאוול לאזור, ישראל התחמקה ממעורבות אמיתית עמו ומנהלת מגעים במקום זאת עם הפקיד הבכיר האמריקני אליוט אברמס בשיחות סודיות לפני הגעתו של פאוול, ומתייעצת עם פקידים בכירים בבית הלבן לאחר שקולין פאוול עוזב. לאורך כל הזמן מבקשת ישראל להשפיע על מדיניותה של ארה"ב באזור באמצעות שידול הקונגרס האמריקני ללחוץ על ממשל בוש דרך חתימה על עצומות שיניאו אותו מלהתקדם במפת הדרכים. ייתכן שבחישה זו מצידה של ישראל מסבירה מדוע אפילו הנשיא בוש, בעת שנשא נאום חשוב ב-9 במאי על המזרח התיכון, לא יכול היה להביא את עצמו להגות את שמה של מפת הדרכים. - יצא לאור 14 מאי 2003 ©bitterlemons.org .
ע'סאן חטיב הוא שר העבודה בקבינט הרשות הפלסטינית. שנים רבות היה פרשן פוליטי וניהל משרד לקישור עיתונאי.
=============================
השקפה ישראלית
התנחלויות או פלורידה
מאת יוסי אלפר
בסתיו 2002 גילה לי דיפלומט ערבי בכיר באופן דיסקרטי שנשיא ארה"ב ג'ורג' וו. בוש התחייב בפני מדינות ערב המתונות כי לאחר המלחמה בעיראק, ובתנאי שהמנהיג הפלסטיני יאסר ערפאת יידחק מהזירה לטובת פלסטיני שידיו אינן מוכתמות מהעיסוק בטרור, יממש ארה"ב את תהליך השלום המגולם במפת הדרכים, אפילו פירוש הדבר הפעלת לחץ על ראש הממשלה אריאל שרון ע"מ שיבצע ויתורים.
מאז, השתנה מעמדה של וושינגטון בזירת המזרח התיכון מהקצה אל הקצה. ארה"ב כבשה את עיראק והעמידה במבחן את סוריה. היא מסיגה את כוחותיה מערב הסעודית ומציעה לאזור הסכם סחר חופשי. והיא הגישה את מפת הדרכים. פקידי ממשל בכירים מכריזים שהנסיבות האסטרטגיות השתנו, וכי הנשיא באמת מחויב עתה למימוש פתרון של שתי מדינות, בתנאי שערפאת ינוטרל ויבוא הקץ על טרור הפלסטיני. ההיגיון של הנשיא בסתיו אשתקד התבסס על ההנחה שההשתלטות על עיראק וכיבושה לאורך זמן יקשו מאד על המשטרים המקומיים המתונים. מכאן הצורך לפצות אותם; וושינגטון סברה שביכולתה לאזן את ההשלכות השליליות של הנוכחות האמריקנית ע"י המרצת התהליך הישראלי-פלסטיני.
במהלך הספירה לאחור לקראת המלחמה בעיראק נוסף עוד תמריץ כאשר הממשל התחייבה להגיש את מפת הדרכים כאמצעי לחיזוק מנהיגים כמו ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר, אשר תמיכתו במלחמה האמריקנית בעיראק לא הייתה אהודה בבית. ולבסוף, לבוש אחרי כיבוש אפגניסטן ועיראק מדד יוקרה ואהדה ציבורית כה גבוה שהוא יכול להרשות לעצמו להסתכן מעט ולחתור קדימה במשימה בעייתית אך חשובה.
ועם זאת, אין להתעלם מהתנאי העיקרי: סילוקו של ערפאת. אף לפני שהציבור הישראלי בחר באריאל שרון בראשית 2001 הצהיר ממשלו הנכנס של בוש שלא יחזור על מה שנתפס כמשגה קרדינאלי של הנשיא קלינטון: סיכון היוקרה הלאומית האמריקנית בניסיון לרקום עסקה עם מנהיג פלסטיני שאין לסמוך עליו שיכבד הסכמים ויחדל מתמיכה באלימות טרוריסטית.
ומכאן, בהנחה שהממשל באמת מחויב למימוש מפת הדרכים, סוגיית ערפאת היא בהגדרה גורם עיקרי פוטנציאלי להחלטה אמריקנית אפשרית, אם וכאשר העניינים יסתבכו, לסגת מהמעורבות שתידרש. אמנם הפלסטינים עשויים לטעון שמדיניותו של ראש הממשלה מחמוד עבאס (אבו מאזן) אינה שונה מזו של ערפאת. ושלושת החברים הנוספים ברביעייה יציגו טיעונים משכנעים למען המשך קשרי העבודה עם אבו מאזן וערפאת גם יחד. אבל בעיני ארה"ב (וישראל) מדובר בשני מנהיגים שונים מאד זה מזה: האחד תומך באלימות טרוריסטית באמצעות התחכמויות ומניפולציות כספיות; השני אינו כזה. האחד אינו אמין; השני שומר על אמינות גבוהה.
הגורם הפוטנציאלי השני שבגללו עלול הממשל לחזור בו ממעורבות הוא המצב הפוליטי מבית. בוש חפץ להיבחר שנית בנובמבר 2004 ומבקש לסייע לרוב הרפובליקני בקונגרס להיבחר מחדש. עליו להתחשב בתפיסותיהם של בוחריו ביחס לתהליך הישראלי-פלסטיני. שתי קבוצות מפתח של אמריקנים מהן הוא זקוק לקולות ולתרומות, ואשר מנהיגיהן לרוב תומכים בעמדה מאד פרו-ישראלית ואנטי-ערבית, הן הנוצרים האבנגלים וחלקים גדולים מהקהילה היהודית המאורגנת. שתי הקבוצות החלו אף לשתף פעולה נגד אלה בוושינגטון המבקשים לארגן לחץ על ישראל ביחס למדיניות ההתנחלות הרת האסון של ממשלתה – התפתחות מדאיגה בהחלט במסגרת העשייה היהודית האמריקנית.
הימין הנוצרי עשוי לתמוך בבוש בלא כל קשר לעשייתו במזרח התיכון, ולו משום שאין לו אלטרנטיבה: הוא לא יעביר את קולותיו לדמוקרטים, התומכים בהפלות, בהפרדת הדת מהמדינה ובעוד עמדות שהן לצנינים בעיני האבנגלים.
לקהילה היהודית האמריקנית, לעומת זאת, אלטרנטיבה. היא נחשבת ליברלית בענייני ישראל ובאופן מסורתי מצביעה בעד הדמוקרטים. אבל מנהיגיו תומכים בעקביות בממשלה המכהנת בישראל. מכאן שלשרון מנוף השפעה חיוני נוסף ביחס למדיניות הממשל כלפי ישראל, והוא יודע להפעילו ביעילות.
בעקבות מלחמת עיראק מוביל בוש בסקרי דעת הקהל בהפרש ענק, כשהבחירות בעוד 18 חדשים. לעת עתה הוא יכול להרשות לעצמו להתעלם ממחאותיהם של מנהיגים יהודים ואבנגלים. הוא אף יכול, אם ירצה, להתעמת עם שרון ביחס לחובותיה של ישראל במסגרת מפת הדרכים. התוצאה היא פתיחתו של חלון של הזדמנות. שאר חברי הרביעייה ייטיבו לעשות אם יבינו שיותר חשוב לרכז את מאמציהם בשכנוע הממשל בוושינגטון לדבוק בתהליך, מאשר להשקיע בפעילות ברמאללה ובירושלים.
אלא שהחלון ייסגר כמעט בוודאות בעוד ששה או, לכל היותר, עשרה חדשים, כאשר יועציו לענייני פנים של הנשיא בוש יודיעו לו שעליו לזכות הפעם בפלורידה באופן הוגן, ועל כן הוא יהיה זקוק לקולות היהודים ולכספי הנוצרים, וכי כדי להשיגם עליו לחדול מהפעלת לחץ על שרון - אפילו פירוש הדבר נטישת מפת הדרכים עד לאחר הבחירות. - יצא לאור 14 מאי 2003 © bitterlemons.org.
יוסי אלפר היה מנהל מרכז יפה למחקרים אסטרטגים באוניברסיטת תל אביב, והיה יועץ בכיר של רוה"מ אהוד ברק.
=============================
השקפה פלסטינית
משיגים תמיד פחות מבעבר
ראיון עם זהירה כמאל
bitterlemons: אתמול, את ומנהיגים אחרים של החברה האזרחית נפגשתם עם מזכיר המדינה האמריקני קולין פאוול. האם תוכלי לתאר מה נדון בשיחה?
כמאל: ראשית, מר פאוול נתן הצהרה על העמדה האמריקנית לגבי
מפת הדרכים, וניסה לנסוך בנו ביטחון שהאמריקנים מוכנים לפעול לכך מאז המלחמה בעיראק. הם מרוצים ממינויו של [ראש הממשלה הפלסטיני] אבו מאזן ומדברים אחרים הקשורים למפת הדרכים, אולם עדיין יש דברים שנותר לעשות: במילים שלו, "לעקור את הטרור".
הוא אף אמר שהם ביקשו מהישראלים ליישם את חלקם, על מנת להקל על התנאים הקשים מהם סובלים הפלסטינים.
bitterlemons: מה הייתה התגובה הפלסטינית?
כמאל: מצידנו, ניסינו להסביר את הקשיים שיוצרת מפת הדרכים מול ציפיותיו של העם שהפעם דברים יתקדמו. נמסרו לו מספר מפות, אחת המראה את ההתנחלויות הישראליות וכיצד הן מחלקות את הארץ ומונעות מהפלסטינים את זכותם לבנות מדינה בעלת רצף טריטוריאלי. למעשה ההתנחלויות מסכנות את ההסכם על הסדר הקבע ואנו חוששים ששלב המעבר המהווה חלק מהשלב השני של מפת הדרכים אף הוא יסכן את הסדר הקבע. הישראלים עלולים להשתמש בכך כהסדר קבע דה פקטו, כפי שנעשה במהלך הסכמי אוסלו.
בנוסף לכך, מפה נוספת הראתה שההתנחלויות והדרכים העוקפות [המקשרות את ההתנחלויות] יוצרות רצף טריטוריאלי למדינה הישראלית ומשלבות את ההתנחלויות בישראל, דבר שאף הוא מאיים על המשא ומתן על הסדר הקבע. מפה נוספת של ההתנחלויות הראתה שיש כמה "התנחלויות פוליטיות" שאפשר לפרקן בשלב הראשון [של מפת הדרכים]. חיים שם 14,000 ישראלים בלבד, אבל לדבר תהיה משמעות גדולה [עבורנו].
אנו מודאגים מהיחסים בין דמוקרטיה לבין תומכי השלום המאמינים שאבו מאזן יכול להשיג דבר כלשהו. אם לא יתגשמו ציפיותיהם, אזי הם יהיו מתוסכלים ויאמינו שאין עתיד, דבר המסכן את תהליך השלום.
bitterlemons: כיצד לדעתך התקבלו הערות אלה?
כמאל: הוא לא דיבר הרבה; רוב הזמן הוא הקשיב.
אישית, כאשר אני קוראת את מפת הדרכים ומשווה אותה עם הניסיונות השונים שהיו לנו בעבר – החל באוסלו, עובר בהסכמי וואי, וכלה בהסכמים אלה - אני חשה שהפלסטינים משיגים תמיד פחות ממה שהיה בידם בעבר. שוב ושוב על הפלסטינים להנמיך את ציפיותיהם. מי יפקח על המצב? השותפים אינם בעמדה שווה.
bitterlemons: אם את סבורה שמפת הדרכים אינה אלא ויתור נוסף מצד הפלסטינים, האם את סבורה שלפלסטינים יש ברירה אחרת מאשר לעבוד עמה?
כמאל: לא. איננו דוחים את מפת הדרכים, אולם אינני יכולה לומר שאנו מקבלים אותה כמות שהיא. אם מפת הדרכים תביא לסיום הסכסוך, צריך לדון במספר דברים. עלינו לבחון את השלכותיה של הקמת מדינת ישראל על הפלסטינים. אחת ההשלכות הייתה יצירת בעיית הפליטים. כיצד ניתן לפתור אותה?
לעם בכללו, וכן כל אחד כפרט, זכות להחליט מה ברצונם לעשות בעניין. אם נבחן זאת מנקודת מבט של שלום, אזי קל לפתור את בעיית הפליטים מבלי לסכן את מדינת ישראל. על ישראל להסכים לזכות השיבה, אולם ניתן לדון בדרכים ליישומה של זכות השיבה. הפלסטינים עדיין חיים כפליטים, לא מחוץ לפלסטין ההיסטורית בלבד, אלא שקיימים גם 22 מחנות פליטים בגדה המערבית ובעזה. אנשים אלה חיים במצוקה.
כיצד ניתן לפתור בעיה זו, ואת בעיית הפליטים בירדן, לבנון וסוריה? מזה 60 שנה חיים רבים מאנשים אלה ללא אזרחות וללא זכויות. - יצא לאור 14 מאי 2003 © bitterlemons.org.
זהירה כמאל היא חברת הלשכה הפוליטית של האיחוד הדמוקרטי הפלסטיני (פידא).
=============================
השקפה ישראלית
מעורבות מהסוג הבטוח
מאת אלוף בן
נראה שממשל בוש הגיע סופסוף לשעת הכרעה ביחס לסכסוך. בעקבות הניצחון האמריקני בעיראק שודרג הסכסוך בארץ הקודש לאתגר מספר אחד במדיניות החוץ של וושינגטון. האם הנשיא ג'ורג' וו. בוש יתעלה ויוכיח את נחישותו ונוקשותו במבוך הישראלי-פלסטיני, או שמא יסתפק ב"ניהול סכסוך" במאמץ מוגבל כפי שנהג עד כה?
על פני הדברים קיימים כל המרכיבים של מאמץ דיפלומטי אמיץ לעצור את שפיכות הדמים ולדחוף את הישראלים והפלסטינים לעבר חידוש תהליך השלום. לאחר למעלה מ-30 חדשי אלימות בלתי פוסקת, בשתי החברות המסוכסכות והעייפות רבות הציפיות לשינוי. ישנם חובות פוליטיים שצריך לפרוע לבעלות הברית של ארה"ב בעולם הערבי ובלונדון, שתמכו והשתתפו בסילוקו של סדאם חוסיין והתחננו שוושינגטון יטפל בסוגיה הפלסטינית. שני ראשי הממשלה בירושלים וברמאללה התחייבו להתפנות לעשיית השלום. ושלא כמו בעיראק, שם נתקלה ארה"ב בהתנגדות עזה מצד מדינות רבות להדחת המשטר המתוכננת, אין למעשה מתנגדים לחזון בוש של שתי מדינות, ישראל ופלסטין, הקיימות זו לצד זו בשלום, בביטחון ובשגשוג. הקיצוניים באזור בנקודת שפל, ושאר העולם פועל לפי הדוגמא האמריקנית.
גורמים אלה כולם מוכרים היטב בוושינגטון וברחבי המזרח התיכון. אולם בשלב זה מעדיף ממשל בוש לא לצלול למים הצוננים, ולהתרחק מעשייה דיפלומטית נועזת. אפשר לכנות את מדיניותו "מראית עין של התערבות" או "מעורבות מהסוג הבטוח". זה דומה לדבר האמיתי, כולל נאומים נשיאותיים, תכנית שלום שזכתה לברכת הקהילה הבינלאומית (מפת הדרכים) , ונסיעות רמות דרג לאזור. אלא שעד כה נמנע הממשל מללחוץ על הישראלים והפלסטינים לפעול מעבר למחוות ריקות.
אין צורך להמציא את ההתערבות האמריקנית שלאחר עיראק. הדגם הומצא ע"י ממשלו של בוש האב ב-1991, כאשר ארה"ב ניצלה את ניצחונותיה המקבילים במפרץ ובמלחמה הקרה וגררה את הערבים והישראלים לועידת מדריד, שהניעה תהליך שלום ישיר וראשון מסוגו. מדריד ובנותיה, סבבי המו"מ מאוסלו ועד קמפ דייויד, לא שמו קץ לסכסוך. אבל כן הביאו לעשור של רוגע יחסי ויציבות משופרת במרחב, ותחמו בהצלחה את מרכיבי הסכסוך בין ישראל לשתי שכנות עוינות, סוריה והפלסטינים. בכך קבעו את קווי המתאר של ישוב הסכסוכים בעתיד.
ממשלו של בוש הבן נמנע ממחוות ראווה ומעדיף לקדם את התהליך "מלמטה" – החל בצעדים הדדיים קטנים, שתפקידם להביא לצעדים גדולים יותר, עד שיבשילו הישראלים והפלסטינים לכדי שיקום האמון ההדדי ונכונות לדון בסוגיות הקשות. גישה זו מותאמת לכאורה ליכולת הספיגה של ההנהגות היריבות, תוך כדי דחיית מאבקיהן הפוליטיות הקשות מבית. ואולם יש בה סכנה גדולה של שיבוש התהליך כולו, שכן ההתקדמות נמדדת בסנטימטרים במקרה הטוב. הציבור בקושי חש בתנופה, בעוד אויבי השלום, או מנהיגים עקשנים, מסוגלים להוריד את התהליך מהפסים במאמץ קטן יחסית. ובו בזמן מונחת האחריות לכישלון אצל צמד הניצים; האמריקנים יכולים להסתלק מהזירה בלא פגע.
בהגיעו לירושלים בשבת שעברה ביקש מזכיר המדינה האמריקני קולין פאוול להתחמק מחיכוכים ומסכסוכים, והדגיש את ההסכמה באשר לצורך להתחיל לממש את מפת הדרכים. הוא קרא לפלסטינים לעקור מן השורש את הטרור, ולישראלים להקל במצוקה האנושית והכלכלית הפלסטינית. הסוגיות הגדולות יותר הנדונות במפת הדרכים – המכילה תכנית תלת-שלבית להקמת מדינה פלסטינית ולפתרון המריבות הקיימות תוך שלוש שנים – נדחו לפי שעה.
ניתן לטעון שלפאוול אין ברירה, שכן מולו שני שחקנים קשים. ראש ממשלת ישראל אריאל שרון מחויב לכאורה לעשיית שלום ול"ויתורים כואבים" – אך רק בעתיד הרחוק. לפי שעה הוא מבצע מחוות צנועות, תוך הצגת תביעות לשינויים במפת הדרכים וניסיונות התחמקות ממבחנים פוליטיים בבית. הרקורד שלו מטיל ספק בכנותו: עד כה חסם בהצלחה כל תכנית שלום במהלך כהונתו. ממשלתו נמנעה מלנקוט פעולה אמיתית לריסון צמיחת ההתנחלויות בגדה ובעזה, וזאת למרות התחייבויות מאולצות לעשות כן. הישראלים מאמינים שהם מנצחים במלחמה; אין זה מרשם מעודד להתפשרות. ואחרון חביב, הרושם שבוש תומך בישראל עוזר לו לזכות בקולות היהודים ובתרומות, לקראת מסע הבחירות שלו.
בצד השני, לראש הממשלה הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) עדיין חסרות סמכויות של אמת; הוא אפילו לא יכול היה לארח את פאוול ברמאללה, הבירה הפלסטינית בפועל, מפאת צלו של מנהיגו, יאסר ערפאת. ספק אם אבו מאזן יצליח לרסן את קבוצות הטרור בגדה ובעזה כדי למלא אחר דרישתו הנוקשה של שרון ל"מאמץ של 100 אחוז" בתחום הביטחון. זאת ועוד, חתירתו של אבו מאזן לזכות בלגיטימציה תקשה עליו מאד להגיע לפשרות עם ישראל.
בהתחשב במכשולים אלה אין תמה שפאוול ואדונו בוושינגטון מהססים להסתכן. אלא שגישתם הזהירה עלולה להוליד חזון נפל. בוש כבר הוכיח את כושרו לשאת בסיכונים דיפלומטיים ואפילו צבאיים – למשל בתחומי ההגנה נגד טילים, היחסים הטרנס-אטלאנטיים ועיראק – אבל נראה שנחישות זו אינה מאפיינת את גישתו לסוגיה הישראלית-פלסטינית. הוא אמנם גיבש את המחויבות האמריקנית לפתרון שתי המדינות יותר מכל קודמיו, אבל נמנע מלהוציא הון פוליטי רציני למימוש החזון. זהירותו עלולה לחזק את הכוחות משני הצדדים השואפים אך ורק להאריך את הסטאטוס קוו. - יצא לאור 14 מאי 2003 © bitterlemons.org.
אלוף בן הוא הכתב המדיני של עיתון הארץ.
=============================
לביטול מנוי ב-bitterlemons.org, יש לכתוב ל-
unsubscribehebrew@bitterlemons.org ולכתוב
unsubscribehebrew בשורת הנושא. ניתן לכתוב
לעורכים ע'סאן חטיב ויוסי אלפר ב-ghassan@bitterlemons.org
ו-yossi@bitterlemons.org, בהתאמה.
bitterlemons.org הינה איגרת אנטרנט המציגה דעות ישראליות
ופלסטיניות ביחס לסוגיות בעלי עניין משותף. כל גליון מנתח
סוגיה מוגדרת המעוררת מחלוקת. bitterlemons.org
מקיים סימטריה ארגונית ומוסדית מוחלטת בין מרכיביו
הישראלים והפלסטינים.
><><><><><><><><><><><><><><><><