bitterlemons.org – אש צולבת ישראלית-פלסטינית
><><><><><><><><><><><><><><><><><><><

היחסים הכלכליים: הפרדה או שילוב

15 ינואר 2003 גליון 2

================
www.bitterlemons.org
================

כדי להירשם למנוי בגירסת הדואל של bitterlemons.org,
שלח/י בקשה ל-subscribehebrew@bitterlemons.org.
המאמרים הבאים ניתנים לפרסום תוך אזכור הולם של
המחברים ו-bitterlemons.org.

ניתן לראות גליון זה, גליונות קודמים, מסמכים רלבנטיים
ומידע "מי אנחנו" באתר האינטרנט שלנו, www.bitterlemons.org.

בגליון זה
=============================
>< עבדות כלכלית - מאת ע'סאן חטיב
אין ספק שהתועלת הכלכלית היא אחת הסיבות שישראל מתעקשת להמשיך ולקיים את הכיבוש.

>< הפרדה כלכלית – מסיבות פוליטיות - מאת יוסי אלפר
ענף הכלכלה היחיד שבו ממשיך להתקיים שיתוף פעולה הדוק הוא כנראה השחיתות.

>< דברים רבים השתנו - ראיון עם הישאם עוורתאני
בעתיד יהיו היחסים הכלכליים יותר מסובכים, יותר מושפעים משיקולי בטחון והרבה יותר מצומצמים.

>< סכנות ההפרדה הכלכלית - מאת אפרים קליימן
למשק הפלסטיני אין היום חלופה של ממש לשווקים שישראל סיפקה לו.

=============================

השקפה פלסטינית
שעבוד כלכלי
מאת ע'סאן חטיב

הכלכלה הייתה מאז ומתמיד עניין מכריע בסכסוך הפלסטיני-ישראלי. מאז תחילת הכיבוש הישראלי של הגדה המערבית, מזרח ירושלים ורצועת עזה, ישראל נקטה מדיניות ופעולות כאלה שהביאו לה הכנסות עצומות. אין כל ספק שתועלת כלכלית היא אחת הסיבות שישראל מתעקשת להמשיך ולקיים את הכיבוש ויוצרת עובדות בלתי הפיכות כגון הפקעת אדמות עבור התנחלויות יהודיות בלתי חוקיות.

אדרבא, אחת הפעולות הרווחיות ביותר עבור ישראל היא גניבת מים מהמאגרים התת קרקעיים בשטחים הפלסטיניים. לא היה זה מקרה שישראל בנתה התנחלויות מעל כמעט כל מאגרי המים התת קרקעיים ויישמה מדיניות שמנעה מהפלסטינים גישה למים אלה. מחקר בלתי תלוי מוכיח שצריכת המים הממוצעת של מתנחל יהודי בשטחים הפלסטינים גדולה פי 20 מכמות המים שמותר לפלסטינים לצרוך.

דוגמא נוספת ליתרונותיו הכלכליים של הכיבוש היא התועלת שהוא מפיק מתפיסת הציבור הפלסטיני כשוק שבוי למוצרים ישראלים – עד כדי כך שהוא נותר השוק השני בגודלו עבור ישראל. כוח עבודה פלסטיני זול, שמנה בזמנו כ-200,000 עובדים, לא חייב תשלום שכר עבודה יקר כפי שמעסיקים ישראלים היו אמורים לשלם לעובדים ישראלים. בנוסף לכך, ישראל הפיקה תועלת רבה מתיירות לאתרים נוצרים ומוסלמים בערים הכבושות ירושלים, בית לחם ויריחו.

כל התועלות הכלכליות הללו הביאו את ישראל להתייחס לשטחים הפלסטינים כחלק מהשוק הישראלי, תוך קיום מערכת תמחור אחת במסגרת שתי המערכות הכלכליות ותוך שהיא עומדת, במהלך שיחות השלום, על יצירת איחוד מכסים. מכשולים או גבולות כלכליים כלשהם היו מהווים תחילתה של כלכלה פלסטינית עצמאית, והיו מבשרים ירידה הדרגתית בתועלת הכלכלית, או במילים אחרות בניצול, שמפיקה ישראל.

קשה אם לא בלתי אפשרי לכלכלה הפלסטינית לצמוח ולהתפתח כל עוד היא משולבת באופן מלא בכלכלה הישראלית. הפערים העצומים בין השתיים מנציחים ניצול ישראלי מתמשך. בו בזמן אין כל אפשרות לכלכלה הפלסטינית לפתח קשרים כלכליים וסחר עם העולם הערבי כל עוד היא משולבת בתוך הכלכלה הישראלית.

ניתן אמנם לטעון שקיומה של אינטגרציה כלכלית הדוקה בין המערכות הכלכליות הישראלית והפלסטינית מציב שני יתרונות לפלסטינים. ראשית, הוא מאפשר לפלסטינים להפיק תועלת משוק העבודה הישראלי ולצבור ניסיון בתעשיות ובטכנולוגיות ישראליות מתקדמות. ושנית, קשרים כלכליים אלה עשויים למלא תפקיד בונה ביצירת אינטרסים משותפים לעבר פיוס עתידי. פעילות כלכלית משותפת וקשרים כלכליים עשויים להוביל לאינטרס משותף בשלום וביחסים נורמאליים.

אולם בעוד אינטגרציה כלכלית אינטנסיבית בין שתי המערכות הכלכליות יכולה להיות מועילה לשני הצדדים, הרי שההפרזה בקשרים המשותפים לעבר אינטגרציה מלאה, איחוד מכסים ומערכת תמחור אחידה מביאה תועלת בלתי צודקת לישראל, ומשמרת את תחושת הניצול בקרב הפלסטינים. דבר זה, בתורו, יתרום באופן שלילי לכלכלה הפלסטינית וימנע את התפתחותה ושיקומה, ולכך תהייה השפעה שלילית על כל מאמץ מדיני לשלום ולפיוס. - יצא לאור 15 ינואר 2003 ©bitterlemons.org.

ע'סאן חטיב הוא שר העבודה בקבינט הרשות הפלסטינית. שנים רבות היה פרשן פוליטי וניהל משרד לקישור עיתונאי.

=============================

השקפה ישראלית
הפרדה כלכלית – מסיבות פוליטיות
מאת יוסי אלפר

כשחזר יאסר ערפאת מגלות תוניסיה לעזה ביולי 1994, דווח שאחת ההוראות הראשונות שנתן הייתה לנתק את קשרי הכלכלה של הרשות הפלסטינית הטריה (ששטחה הוגבלה לרצועת עזה וליריחו) עם ישראל. יועציו המבוהלים הושיבו אותו והסבירו לו את המשמעויות הכלכליות והפוליטיות. הם ציינו שאך שלושה חדשים לפני כן חתם אש"ף הרשות על הסכם פריז, שאיחד את הכלכלה הישראלית והכלכלה הפלסטינית תחת אותם מטבע (ישראלית), מע"מ ומשטר מכס, ובגבולות כלכליים פתוחים שהעידו על היעדרם של גבולות פוליטיים וביטחוניים. ערפאת ביטל את הוראתו.

אפשר שהסיפור הזה בדוי, אך אין להתעלם מהמסר. האינסטינקטים הפוליטיים של ערפאת היו בריאים: לא בונים תשתית פוליטית וחברתית של מדינה ע"י הכפפתה לכלכלה של שכנתה החזקה, זו שעד לאחרונה הייתה כוח כובש, בייחוד כאשר המדינה הטריה היא ערבית, הכובש הוא ישראל, והגבולות ביניהן טרם נקבעו. אולם גם ליועצים של ערפאת היה מסר חשוב: מנקודת ראות כלכלית השילוב הישראלי-פלסטיני הוא הפתרון הטוב ביותר עבור הפלסטינים.

באופן בלתי נמנע היו אלה חישובים ביטחוניים ולא פוליטיים או כלכליים שהכתיבו את קטילתם של היחסים הכלכליים הפוריים בין פלסטין לישראל. באופן פרדוקסאלי, ככל שישראל ואש"ף התקרבו להקמתה של מדינה פלסטינית, כך הידרדרה הכלכלה הפלסטינית – תחילה כפועל יוצא של סגרים והגבלות שהוטלו על התנועה החופשית של כוח עבודה וסחורות כתוצאה מפיגועי ההתאבדות, ולבסוף כפועל יוצא מהחרמת כספי המסים הפלסטינים שנגבו בצל האינתיפאדה. ענף הכלכלה היחיד שבו ממשיך להתקיים שיתוף הפעולה ההדוק הוא כנראה השחיתות.

כאן אנחנו סוגרים מעגל וחוזרים ללידתו של תהליך אוסלו. בראיה לאחור של עשור שנים, נראה שאחד הפגמים הגדולים ביותר של אוסלו היה התניית ההתקדמות ההדרגתית לקראת שלום בשיתוף פעולה כלכלי. כ"פתרון בית ספר" זוהי הגישה הנכונה: השיתוף הכלכלי ייצור אמון, בטחון, שגשוג ותלות הדדית, ואלה הרי מרכיבי המפתח בפתרון של שתי מדינות. במקביל לתהליך זה הרחיב שמעון פרס את הרעיון והציע לשכנותיה הערביות של ישראל "מזרח תיכון חדש".

אלא שבמונחים מעשיים, כל הגישה הזו הייתה מוטעית. הפלסטינים עמם ניהלה ישראל מו"מ אינם יכולים או אינם רוצים לרסן את הקיצוניים שלהם, שפתחו בפיגועי ההתאבדות כבר ב-1994. ממשלות ישראל לא ריסנו את המתנחלים, הנחושים לסכל את השלום ולתקוע את ישראל יותר ויותר עמוק באסון דמוגראפי המאיים על המדינה היהודית. התוצאה היא היעדר אמון והיעדר בטחון.

הגורמים לכך קשורים בפוליטיקה ובביטחון ולא בכלכלה. גם הפתרון קשור בפוליטיקה ובביטחון: היפרדות וגדרות. ההשלכות הכלכליות תהיינה ללא ספק שליליות, אלא שהכלכלה איננה השיקול המכריע בשלב הנוכחי ביחסי ישראל-פלסטין. את זאת אין הכלכלנים מבינים. זאת הסיבה שההתעניינות וההשקעה הישראליות נוסח "המזרח התיכון החדש" במהלך שנות ה-90' נתפסו אצל יותר מדי שכנים ערביים (למעט הכלכלנים שבהם) כהשתלטות ניאו-קולוניאליסטית.

בסופו של דבר, עקב טעמים פוליטיים וביטחוניים שאינם קשורים לשכל הישר הכלכלי, ישראל תקבל גדר והפלסטינים יקבלו מטבע משלהם, מע"מ ומחסומי מכס. הפלסטינים יזדקקו לסיוע כספי בינלאומי כדי לייצר מוצרים רבים יותר בעצמם, ומומחי הביטחון הישראלים יחפשו דרכים לאפשר כניסתו לפלסטין של יבוא אזרחי בקנה מידה גדול מירדן וממצרים ולא מנמל אשדוד. היצוא הישראלי לפלסטין, בסדר גודל של שני מיליארד דולר בשנה, יסבול.

תחומים אחדים של שיתוף פעולה כלכלי בלתי נראה לעין, כגון חשמל, מים ודלק, ימשיכו להתקיים, אבל בחשבון הסופי פלסטין תהיה חלק מהעולם הפוליטי-כלכלי הערבי, וגבולותיה עם ישראל יהיו גבולות פוליטיים, ביטחוניים וכלכליים כאחד. יהיו אשר יהיו ההשלכות, זהו הפתרון המעשי היחיד. מכל מקום אין לפלסטינים כמעט לאן להתדרדר כתוצאה מכך – קשה להעלות על הדעת מצב כלכלי יותר קשה מהנוכחי – בעוד הניסיון מוכיח שהפסדיה הכלכליים של ישראל כתוצאה מההפרדה מפלסטין יאוזנו שבעתיים ע"י השגשוג שיביא השלום. לאחר שהמצב ייוצב עקב הקמת הגדר ופינוי ההתנחלויות שמעבר לה, יוכלו שני הצדדים לגשת בזהירות לבחינת הדרכים לחידוש כניסתם של עובדים יוממים פלסטינים לישראל. שלושים תכניות השיתוף הכלכליות המתוארות בנספחים III ו-IV של

הצהרת העקרונות של אוסלו - המעידות יותר מכל על האשליה שישראל ופלסטין ייהפכו בן לילה לשותפים כלכליים משגשגים - יוחלפו, במקרה הטוב, ע"י דינאמיקה הדומה יותר ליחסי הגומלין הכלכליים בין ישראל לירדן. יחסים אלה שרדו לא רע את אירועי השנתיים האחרונות, ואף ממשיכים להתפתח – באיטיות, הרחק מזרקורי התקשורת, וכחלק אינטגראלי מיחסים אסטרטגיים חיוביים בין שתי שכנות מזרח תיכוניות. - יצא לאור 15 ינואר 2002 © bitterlemons.org.

יוסי אלפר הוא מחבר הספר "וגר זאב עם זאב: המתנחלים והפלסטינים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום). בעבר כיהן כמנהל מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב.

=============================

השקפה פלסטינית
דברים רבים השתנו
ראיון עם הישאם עוורתאני

bitterlemons: ההסכמים הכלכליים המקוריים בין ישראל והארגון לשחרור פלסטין התבססו על הרעיון של שילוב שתי המערכות הכלכליות. בראיה לאחור, האם אתה חש שהיה זה רעיון טוב?

עוורתאני: אני סבור שאם ניקח בחשבון את האילוצים באותה עת, לא ניתן היה לעשות טוב יותר.

bitterlemons: אם כך, כשאתה מביט קדימה לעבר משא ומתן עתידי, האם אתה רואה אפשרות לעשות הסדרים אחרים?

עוורתאני: קיימות מספר דרכים לשפר את מה שהושג בעבר, אולם עלינו לזכור שהרקע הפוליטי השתנה ללא הכר. המצב בשטח השתנה אף הוא באופן דרמטי. אינני סבור שהגענו עדיין לנקודת ההתחלה לשיחותינו העתידיות.

קיימת מציאות חדשה בשטח ויהא עלינו לעבוד קשה הרבה יותר ולהשתמש ביכולת ההמצאה כדי להגיע לדבר שונה באופן ממשי. אבל אין זה אומר שיהיה טוב יותר – בעתיד יהיו היחסים הכלכליים יותר מסובכים, יותר מושפעים משיקולי בטחון והרבה יותר מצומצמים.

:bitterlemons האם תוכל לתת כמה דוגמאות מוחשיות?

עוורתאני: המרכיבים החשובים ביותר של שיתוף פעולה כלכלי בין פלסטין וישראל במהלך השנים האחרונות, בפרט לאחר אוסלו, הם תעסוקה וסחר. כפי שאתם בוודאי יודעים, במשך מספר שנים מאז תחילת תהליך השלום, העברות משכורת תרמו בצורה משמעותית להכנסה הפלסטינית, בשיעור של 30 אחוזים לערך מהתל"ג. 35 עד 40 אחוזים לערך מכוח העבודה הועסק ישירות בישראל. זהו תחום אחד בו איננו יכולים לחזור שוב לאן שהיינו. יהיה עלינו לנסות לבנות או ליזום סוג מסוים של יחסי עבודה, אולם אינני מצפה שהישראלים יסכימו למעבר חופשי של עובדים מהשטחים הפלסטינים לקו הירוק.

הדברים נכונים גם לגבי סחר. במהלך עשר השנים האחרונות לערך, ישראל הייתה יעד ליותר מ-90 אחוזים מהיצוא שלנו. זה היה במידה רבה יעד היצוא החשוב ביותר שלנו. שוב, השלכות הביטחון על הסחר הן חשובות ואני סבור שיהא עלינו לבנות יחסים אלה על בסיס חדש. ללא ספק, יהיה קשה יותר לשנע סחורות מהשטחים הפלסטינים לשווקים בישראל.

:bitterlemons במונחים של קשרי המכס ששררו, האם אתה רואה אותם נמשכים למרות המכשול הפיזי שנבנה בין הגדה המערבית וישראל?

עוורתאני: תיאורטית, ולמעשה במדינות רבות, עצם קיומו של גבול פיזי אין משמעו שאיחוד מכסים הוא בלתי אפשרי. אבל איני סבור שכעת אנו יכולים לצפות באופן מציאותי לאיחוד מכסים בעתיד הקרוב.

מאידך, שני הצדדים מבינים שהסחר ביניהם חשוב מאד. הוא פשוט קשה לביצוע. בסוגיית הביטחון – או מה שמתואר כ"בטחון", שכן לצד הישראלי רגישות מוגזמת למדי למשמעות המושג בטחון כאן - ישראל תמיד יכולה לטעון שבשל שיקולי בטחון, אין הם יכולים לתת למשלוח זה או אחר לעבור וכד'. אני סבור שניתן יהיה להגיע להסדר חדש בו שאלת הבדיקה הביטחונית תבוצע באמצעות טכנולוגיה מודרנית. אחרת ניתן יהיה מן הסתם לראות זרימה של סחורות בכיוון אחד בלבד - מישראל לפלסטין.

bitterlemons: בטווח הקצר, הגבלות התנועה ובניית הגדר הורסות את הכלכלה. האם הפלסטינים עצמם יכולים לעשות משהו כדי להקל על המצב?

עוורתאני: אני סבור שסוגיית הגדר לא משכה את תשומת הלב הראויה בדרג הבינלאומי. אני סבור שמן הראוי שהפלסטינים ייאבקו יותר נגד הגדר. ברור מאד שהגדר אינה המצאה ביטחונית בלבד, זהו גבול פוליטי שאינו עולה בקנה אחד עם קו שביתת הנשק שהוכר כקו המפריד בין השטחים. הגדר החדשה ממוקמת במספר מקומות כמה קילומטרים מזרחה לגבול האמיתי. כולנו יודעים שהגדר הוקמה תוך התחשבות בסוגיות מים, פוליטיקה וכלכלה. אינני מזהה כל תגובה אמיתית נגד פרויקט הגדר בדרג הבינלאומי, למעשה אפילו לא בדרג של הרשות הפלסטינית. עליהם להתייחס לכך ברצינות רבה יותר ולהביא זאת בפני מועצת הביטחון.

:bitterlemons האם תוכל לתת תמונה כללית של הכלכלה הפלסטינית ולאן פניה מועדות?

עוורתאני: כולנו שמענו נתונים שונים אודות השלכות האינתיפאדה והסנקציות שננקטו מצד ישראל במקביל. עולה בבירור שרמת החיים צנחה באופן דרמטי. שיעור האבטלה עומד על יותר מ-55 או 60 אחוזים. שיעור העוני עומד על יותר מ-60 אחוזים, ובעזה אף יותר מ-75 אחוזים. העסקים במצב רע מאד ומספר גדל והולך פושטים רגל.

הבנקים סובלים מהמצב ועל אף היתרון שנצבר במשך שנים מספר של עסקים טובים ועתודות גדולות, הם כעת במצב קשה מאד בשל קשיי לקוחותיהם. אני חושש שהמערכת הבנקאית הפלסטינית עוברת עתה טלטלה, פשוטו כמשמעו. יהיה חבל אם נהייה עדים להתמוטטות המערכת הבנקאית, כמו הסקטור הפרטי. הרשות המוניטארית הפלסטינית עוקבת אחר המתרחש ונוקטת אמצעים חמורים מאד, אולם הבנקים סובלים ואם הדברים ימשיכו כפי שהם כעת – הכל יכול לקרות. - יצא לאור 15 ינואר 2003 ©bitterlemons.org.

הישאם עוורתאני הוא כלכלן ומנהל המרכז לפיתוח המגזר הפרטי.

=============================

השקפה ישראלית
סכנות ההפרדה הכלכלית
מאת אפרים קליימן

בגלל הפער בגודל בין המשק הפלסטיני למשק הישראלי, אופי היחסים הכלכליים ביניהם הנו חשוב לפלסטינים לאין ערוך יותר מאשר לישראל. לכן, מן הראוי שההחלטה בדבר יחסים אלה תהיה נתונה להם.

בגלל המרחקים הקצרים בין מרכזי האוכלוסייה והעסקים של שני הצדדים, אורכו ופיתולו של הגבול ביניהם (היכן שלא ייקבע), והעובדה שבשלושת העשורים האחרונים לא חצצה ביניהם חומת מכס, נראה שהסדר הסחר הרצוי למשק הפלסטיני הוא איחוד מכס. הסדר כזה מאפשר תנועה חופשית לחלוטין, ללא כל ביקורת או מחסום כלכליים, של סחורות בין שני המשקים, אך מחייב שהמיסוי על היבוא משאר העולם יהיה זהה בשניהם.

האפשרות, שבעתיד הנראה לעין לא תתאפשר כניסת עובדים פלסטיניים במספרים גדולים לישראל, מעניקה חשיבות יתרה להחלפת היצוא של שירותי עבודה ביצוא של מוצרים שעבודה זו תייצר במשק הפלסטיני עצמו, ושאיחוד מכס יאפשר את שיווקם בישראל. אולם החיץ הביטחוני ההולך ומוקם בימים אלה יוצר גבול פיזי, המאפשר גם דרגות שונות של הפרדה כלכלית, כמו הסכם אזור סחר חופשי או אפילו משטר סחר שכלל אינו מפלה לטובה את היבוא מהמשק השכן לעומת היבוא משאר העולם.

הנסיגה הכלכלית החריפה בשטחים הפלסטיניים מאז אוסלו עקב התדרדרות המצב הביטחוני, יצרה אצל רבים שם את הרושם המוטעה שמקור צרותיהם הכלכליות הוא באיחוד המכס שהסכם זה יצר. רושם זה אף חוזק לאחרונה על-ידי דו"ח של הבנק העולמי, שלא השכיל לבודד את השפעת הסגרים וההגבלות הביטחוניות האחרות מהשפעת איחוד המכס עצמו. אולם כיצד שלא יוכרע הדיון הפנים-פלסטיני בסוגיה זו, נראה ששני המשקים ילכו ויתרחקו זה מזה בעתיד.

קשה לדמיין היום מנגנון סביר של קבלת החלטות משותפות, שהסדר קבע של איחוד מכס מחייב, שיהיה מקובל על שני הצדדים; החשדנות ההדדית ותחושת חוסר האיזון בכוח הכלכלי צפויות להוביל לניסיונות של יחידים פלסטיניים לעקוף את ההסדרים המשותפים, ולתגובות-יתר של רשויות המכס הישראליות, שיערימו מכשולים על תנועות הסחר. בנוסף, לאור הניסיון של השנתיים האחרונות, עשויות הרשויות הפלסטיניות לשאוף להסדר שייטול מישראל את הכוח למנוע מהאוצר הפלסטיני את תקבולי המכס והמע"מ שהיא גובה עבורו היום. אך יש לזכור שלהפרדה כלכלית עלולות להיות השלכות חמורות על המשק הפלסטיני, ולכן אין היא רצויה לפלסטינים ולישראל כאחד. וגם אם הגלישה אליה היא בלתי-נמנעת, יש לנסות למזער את נזקיה. עקרונית, החיץ הביטחוני יכול להתיישב אפילו עם איחוד מכס. אולם בפועל הוא מייקר את עלויות ההובלה ואת עלות העסקות המוטלות על היצוא הפלסטיני, ומקטין בכך את כדאיותו.

בשני הצדדים יש כאלה שרואים בהקמת גבול פיזי הזדמנות להשתית את יחסי הקבע הכלכליים על בסיס של הסכם אזור סחר חופשי (אס"ח). הסכם כזה מאפשר לכל אחת מהשותפות בו לנהל מדיניות מכס ומיסוי עקיף משלה, אך פוטר ממסי יבוא רק מוצרים שהופקו ברעותה. הגדרת מה נחשב לייצור מקומי לצורך פטור זה מגבילה מאד את מרכיב היבוא משאר העולם המגולם בו. ניתן לצפות שיצואנים פלסטיניים רבים יתקשו להמציא הוכחות שתספקנה את הרשויות הישראליות כי סחורתם מילאה את תנאיהם של "כללי מקור" אלה. אין לפטור קשיים אלה בטענה שהגבול הפיזי כבר יוצר ממילא מכשול לסחר, שכן העלויות של המצאת תעודת מקור, בחינתן, ובדיקת התאמת הסחורות להן מגביהות אותו עוד יותר.

אך החשש הגדול ביותר הוא שהפיכת הגבול הפיזי גם לגבול כלכלי, אפילו במסגרת של הסכם אס"ח, תזמין לחצים שיובילו להעמקה נוספת של ההפרדה הכלכלית. בכל אחד משני המשקים יש יצרנים שירצו להגן על עצמם מתחרות הבאה מהמשק השכן. במשק הפלסטיני, בפרט, נשמעים כבר כמה שנים קולות הדורשים הטלת מכסי מגן על תעשיות ינוקא הזקוקות, לטענתם, לתקופת-מה של תנאי חממה לפני שיוכלו לעמוד בתחרות עם ישראל. צעד כזה צפוי לעורר בצד הישראלי דרישות לפעולת תגמול, בצורת מכס על מוצרים פלסטיניים, ותוך זמן קצר עלול הסכם האס"ח להתחיל להיפרם, למעשה אם לא להלכה.

למשק הפלסטיני אין היום חלופה של ממש לשווקים שישראל סיפקה לו. פגיעה בגישתו אליהם תגבה מחיר כבד בעוני, מצוקה ואבטלה נרחבת, ולכן יש לעשות הכל כדי למזער פגיעה זו. – יצא לאור 15 ינואר 2003 © bitterlemons.org.

אפרים קליימן הוא פרופסור אמריטוס בקתדרא לכלכה ע"ש פטינקין באוניברסיטה עברית. הוא עוסק שנים רבות בקשרים כלכליים בין המשק הפלסטיני לישראל.

=============================

לביטול מנוי ב-bitterlemons.org, יש לכתוב ל-
unsubscribehebrew@bitterlemons.org ולכתוב
unsubscribehebrew בשורת הנושא. ניתן לכתוב
לעורכים ע'סאן חטיב ויוסי אלפר ב-ghassan@bitterlemons.org
ו-yossi@bitterlemons.org, בהתאמה.

bitterlemons.org הינה איגרת אנטרנט המציגה דעות ישראליות
ופלסטיניות ביחס לסוגיות בעלי עניין משותף. כל גליון מנתח
סוגיה מוגדרת המעוררת מחלוקת. bitterlemons.org
מקיים סימטריה ארגונית ומוסדית מוחלטת בין מרכיביו
הישראלים והפלסטינים.
><><><><><><><><><><><><><><><><