bitterlemons.org – אש צולבת ישראלית-פלסטינית ><><><><><><><><><><><><><><><><><><><

חומות וגדרות

12 יוני 2002, גליון 21

================
www.bitterlemons.org
================

כדי להירשם למנוי בגירסת הדואל של bitterlemons.org,
שלח/י בקשה ל-subscribehebrew@bitterlemons.org.
המאמרים הבאים ניתנים לפרסום תוך אזכור הולם של
המחברים ו-bitterlemons.org.

ניתן לראות גליון זה, גליונות קודמים, מסמכים רלבנטיים
ומידע "מי אנחנו" באתר האינטרנט שלנו, www.bitterlemons.org.

בגליון זה
=============================
>< שלום בשברים - מאת ע'סאן חטיב
נראה ששרון שכח את הכישלון ההיסטורי של גדרות וחומות. למימוש הכמיהה "שפלסטין פשוט תיעלם" יהיו תוצאות חמורות.

>< למען הביטחון הפיזי והדמוגראפי - מאת יוסי אלפר
פירוקן של ההתנחלויות הבודדות ברצועה ובלב הגדה עשוי ממש להציל את ישראל מאסון דמוגראפי מתממש ובא.

>< מעבר לגדר - מאת איהאב אבו ע'וש
עולה שהממשלה הנוכחית בישראל תגדיר מחדש את גבולות המדינה כך שיהוו כל מה שמחוץ לקנטונים הפלסטינים ומסביבם.

>< קו שרון - מאת ישראל הראל
האם זוהי מדיניות מועצת יש"ע? האם התושבים באמת רוצים שיפרידו בינם לבין שאר היהודים שבתוך מדינת ישראל?

=============================

השקפה פלסטינית
שלום בשברים
מאת ע'סאן חטיב

ההחלטה האחרונה של ממשלת ישראל להתחיל לבנות חומות רחבות היקף סביב הפלסטינים אינה אלא הדגמה נוספת שראש ממשלת ישראל אריאל שרון אינו מסוגל להתמודד עם הבעיות של ישראל אלא באמצעות ראייתו הביטחונית הצרה. שרון אטום להשלכות המדיניות של האלימות המתמשכת ולכן מסרב להתחייב לתהליך מדיני. לרוע המזל, שיחות מדיניות רציניות הן המוצא היחיד מהסכסוך הקיים, מאבק שגבה מחיר נורא מהפלסטינים והישראלים גם יחד.

אכן, נראה ששרון שכח את הכישלון ההיסטורי של גדרות וחומות – אין ולו דוגמא אחת שבה אמצעי הפרדה מסוג זה הצליחו לעצור את אלה שנחושים לחצות אותם. דוגמא אחרונה וחשובה היא זו של חומת ברלין, שלא זו בלבד שנפלה לאחר זמן מה, אלא הייתה מלאת חורים אפילו בשיא עוצמתה.

לצד העדר חזון, גישתו של שרון מסוכנת מאד. היא יכולה להיתפס רק כחלק בלתי נפרד מאסטרטגיה כוללת שמבצעת ממשלת ישראל ושסביר להניח שתקודם ע"י שרון במסעו הקרוב לארה"ב. אסטרטגיה זו, מטרתה היא לחלק בהדרגה את הגדה המערבית ורצועת עזה למרכזי אוכלוסייה מבודדים. לדבר תהיה השפעה מכרעת על הגיאוגרפיה, החברה והכלכלה הפלסטינית המתפוררת.

יתר על כן, בעוד תשומת הלב מרוכזת באירועים הדרמטיים של העימותים הללו, ממשלת ישראל מגבירה את האיום הגדול ביותר על הסיכוי לשלום: ההתנחלויות. בשעה שהפלסטינים נחסמים בתוך אזורים מסוימים, ההתנחלויות מתרחבות וממשלת ישראל משתמשת בהן ככלי להוסיף ולנתץ את השטחים הפלסטינים לגזרים. אסור לטעות בהבנת ההשלכות של החומות והגדרות החדשים האלה. אין זאת שישראל יוצרת מכשולים לאורך גבולותיה פשוטו כמשמעו אלא להפך, גדרות אלה הן חלק ממדיניות של יצירת מה שהישראלים מכנים "אזורי חיץ". אזורים אלה של שליטה ישראלית גוברת בשטחים הפלסטינים הכבושים נוגסים נתחים עמוקים מהגדה המערבית, ויוצרים גושים בעומק של 10 ק"מ במקומות הצרים ביותר, בגזרה שלעיתים רוחבה לא יותר מ-50 ק"מ. כל האלמנטים החדשים הללו המבוצעים בשם הביטחון מערערים באופן שיטתי את הבסיס לתהליך השלום, כלומר פשרה טריטוריאלית היסטורית על בסיס גבולות 1967 כפי שצוין בהחלטת מועצת הביטחון של האו"מ 242.

תוצאה זו מתווספת לפעולות הדרגתיות אך שיטתיות שנוקט הצבא הישראלי במטרה לערער את הרשות הפלסטינית ולבטל שליטה פלסטינית על כל שטח פלסטיני שהוא, דבר המותיר את הרשות עם תפקיד מנהלי בלבד לביצוע המנדט הבלתי אפשרי שלה. הסיבות להתפוררות השיטתית הזו של הבנות השלום נעוצות באידיאולוגיה של שרון ובני בריתו. האידיאולוגיה שלהם מבוססת על דת, היסטוריה ופוליטיקה כוחנית, ולפיה לישראל זכות ראשונים על כל פלסטין ההיסטורית על פי הדת, והדרך היחידה לממש זכות זו היא באמצעות כוח (ובמקום שהכוח אינו מועיל, שימוש בכוח נוסף).

בנוסף לכך, גזענות עמוקה מזינה אסטרטגיה זו של חומות וגדרות המונעת תנועה מכוון אחד ומטילה מגבלות על הפלסטינים בלבד, כאשר מתנחלים ישראלים והצבא מורשים לנוע בשני הכוונים כראות עיניהם. בנייתם של מכשולים אלה יכולה אך ורק להעמיק את חוסר הצדק שבחיי היום יום של הפלסטיני, ולהפוך את המטלות וההנאות הבסיסיות ביותר לקשות, וכתוצאה מכך להוסיף לשנאה הגוברת, לאלימות ולאלימות שכנגד.

התוצאה הכוללת של המעשים הללו היא בגדר בשורה מרה עבור יותר ממחצית החברה הישראלית הממשיכה לתמוך בנסיגה מהשטח וההתנחלויות כחלק מפשרה של שלום. מצד שני, הפיכת הסכסוך הזה למאבק קיומי בלי מקום לפשרה רק ירצה את הקיצוניים משני הצדדים. – יצא לאור 12 יוני 2002 © bitterlemons.org.

ע'סאן חטיב הוא פרשן מדיני פלסטיני, ומנהל את מרכז ירושלים למדיה ותקשורת

=============================

השקפה ישראלית
למען הביטחון הפיזי והדמוגראפי
מאת יוסי אלפר

פיגוע ההתאבדות באוטובוס ליד מגידו ב-5 ביוני שבו נרצחו 17 ישראלים, היה אופייני. תחילה נגנבה מכונית מלוד והועברה אל מעבר לקו הירוק לגדה המערבית. שם התקינו בה חומר נפץ. ואז, ביום שנקבע, הוסעה המכונית חזרה לתוך ישראל ופוצצה ליד אוטובוס. הקלות שבה טרוריסטים פלסטינים יכולים לחצות את הקו במכוניות גנובות היא בלתי נסבלת בדיוק כמו הקלות שבה חוצים את הקו מתאבדים הולכי רגל. זהו סקנדל.

ואף על פי כן, במהלך חודשים ארוכים של פיגועי התאבדות חוזרים ונשנים סירבה ממשלת שרון לנקוט את הצעד המינימאלי המתבקש כדי לשמור על ביטחונם של אותם 97% מתושבי הארץ הגרים בתוך הקו הירוק. הממשלה חששה בעליל שמא להקמתם של מכשולים פיזיים לאורך הקו הירוק יהיו השלכות שליליות על יכולת קיומן ושרידותן של ההתנחלויות שבהן מתגוררים מעבר לקו הירוק, בגדה המערבית וברצועת עזה, שארית שלושת האחוזים של אוכלוסיית ישראל. במילים אחרות, הממשלה חששה שהגדר תיהפך לגבול מדיני בפועל.

עכשיו, לאחר שנרשמו מאות קורבנות, נכנעו ראש הממשלה שרון ושר הביטחון בן אליעזר. בהתחשב בשעורי התמיכה הציבורית המפליגים ברעיון הגדר, ולאור חששותיהם שהציבור ינטוש אותם אם יתמידו בסירובם להתחשב ברווחתו הבסיסית, החליטו הקברניטים להקים גדרות וחומות על הקו הירוק או בקרבתו – תחילה באזורים הפגיעים ביותר בצפון המדינה ובמרכזה, ובהמשך לאורך הקו כולו.

ואולם, הרעיון ליצור הפרדה ע"י הקמת גדרות איננו פשוט כפי שנראה הדבר במבט ראשון.

מבחינה צבאית, גדרות וחומות לא ימנעו התקפות ברקטות ובמרגמות מהגדה נגד יעדים בישראל, ואף לא יעצרו בעד מסתננים נחושים, אלא אם כן יאובטחו ע"י פטרולים סדירים. אלא שהכוחות הדרושים לביצוע הפטרולים מועסקים כעת בשמירה על ההתנחלויות, ובמיוחד על אלו הממוקמות בלב ריכוזי האוכלוסייה הפלסטינית בעזה ובגדה. על כן תובעים רבים מהמצדדים בגדרות בקרב הציבור, ובראשם חברי המועצה לשלום ולביטחון, שהקמת הגדר תלווה בפינוי חד-צדדי מהתנחלויות אלו, בראש וראשונה כדי לשחרר כוחות למשימה היעילה יותר של הגנה מפני מחבלים מתאבדים. לפי תפיסה זו תוקם הגדר כך שתקיף את גושי ההתנחלויות היושבים סמוך לקו הירוק, ותעניק הגנה לכ-70% מהמתנחלים גם כן. ואולם, בעוד הציבור תומך ברעיון זה, לא כך רוב המפלגות המיוצגות בכנסת. מכאן לא סביר שיפורקו התנחלויות כלשהן בקרוב, ויעילות הגדר תיפגע.

בהקשר זה חשוב לציין את התקדים של רצועת עזה. הגבול בין ישראל לעזה, באורך של כ-45 ק"מ, מוקף גדר זה כ-10 שנים. אף לא מחבל מתאבד אחד חדר לישראל מבעד לגדר. אך הישובים הממוקמים מעבר לגדר על אדמת הרצועה נותרו פגיעים מאד, ודרוש כוח צבאי רב להגנתם.

מובן שלגדר יהיו השלכות רבות על הפלסטינים גם. מבחינה פוליטית יתנגדו. צבאית, הם עלולים לפרש פינוי חד-צדדי של התנחלויות כאות חולשה מצד ישראל. כלכלית, תיחסם גישתם לישראל של פועלים פלסטינים יוממים.

אשר להשלכות על תהליך השלום, חלק ממצדדי ההפרדה, ובראשם חיים רמון ממפלגת העבודה, מבקשים להציג את קו הגדר לאורך הקו הירוק וסביב לגושי ההתנחלויות כקו הגבול המעשי של מדינת ישראל עם פלסטין. כנגדם מבקשים אחרים להסביר שגם אחרי פירוק ההתנחלויות הבודדות תמשיך ישראל לשבת בבקעת הירדן מטעמי בטחון אסטרטגי וכן בירושלים רבתי, שבה לא ניתן ליצור הפרדה סבירה באמצעות גדרות, עד אשר יכונס מו"מ על הסדר הקבע שבו ניתן יהיה לדון בגורלן של כל אדמות הגדה המערבית. לפי תפיסה זו, אין לבלבל בין הקמת גדרות לבין שרטוט גבולות. מכל מקום, רוב תומכי ההפרדה משוכנעים כיום שאין לישראל שותף למו"מ על שלום בצד הפלסטיני, ולכן עליה לפעול באופן חד-צדדי ובהתאם לצרכיה המיידיים.

ולבסוף, הסוגיה הדמוגרפית. פירוקן של ההתנחלויות הבודדות ברצועה ובלב הגדה עשוי ממש להציל את ישראל מאסון דמוגראפי מתממש ובא. המתנחלים, אשר מניעיהם לגאולת האדמה ציוניים ללא ספק, מדרדרים את המדינה למצב דרום אפריקני שבו הערים הפלסטיניות של אזורי A ממלאים את תפקיד הבנטוסטאנים ורוב פלסטיני בין הים לנהר הוא עניין של שנים אחדות. ככל שנבנים יותר ישובים ונולדים יותר פלסטינים, כך הולך ומסתבך המאמץ הבלתי-נמנע לצאת מהמלכוד.

אפשר רק לקוות שהקמתן של גדרות – עם כל מגבלותיהן – תשמש זרז לתהליך של ביסוס בטחון דמוגראפי לצד בטחון פיזי מוגבר. – יצא לאור 12 יוני 2002 © bitterlemons.org.

יוסי אלפר הוא פרשן מדיני. בעבר כיהן כמנהל מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב. >

=============================

השקפה פלסטינית
מעבר לגדר
מאת איהאב אבו ע'וש

אומרים לנו שפקידים ישראלים דנים בהרחבה בתכניות הטובות ביותר לאבטחת אזרחיהם וגבולותיהם. התקשורת מכסה את הדיונים האלה, כולל הפלישות היום יומיות לערים ולעיירות הפלסטיניות, פרק הזמן ועוצמת הכוח הנדרשים. בדרך כלל, אומרים לנו, הוויכוח הוא אודות השאלה האם לכבוש חלק מהשטח או את כולו, "לבודד" או לגרש את המנהיג הפלסטיני יאסר ערפאת, וכן כיצד ליצור את התנאים הדרושים למשא ומתן.

ברם, לא קיימת מחלוקת כלשהי הפוגמת בתחושה הכמעט אחידה של הישראלים ושל משקיפים חיצוניים שהמניע לפעולות הצבאיות האלה היא ההגנה הן על ישראל והן על העם הישראלי. בעוד שיש מי שמודה ב"טעויות" יחידות פה ושם, הרי שרוב הפקידים הישראלים ממשיכים להשתמט מלענות על השאלות "היכן שטחי ישראל?" ו"מה הישראלים עושים בשטחים הכבושים?"

תחת מסווה הדיונים האלה, ממשלת ישראל יזמה את הצעדים הראשונים ליצירת חומת בידוד. אלפי דונמים של קרקע מופקעים מפלסטינים למטרה זו והתכניות הסופיות יוגשמו תוך 24 חודשים. או אז יחיו הפלסטינים בגטאות שלהם, מבלי יכולת לעזוב, וכשהם נגישים אך בקושי מבחוץ. מהתכניות האלה עולה, שהממשלה הנוכחית בישראל תגדיר מחדש את גבולות המדינה כך שיהוו כל מה שמחוץ לקנטונים הפלסטינים ומסביבם. לקנטונים אלה יותרו צרכים חיוניים בלבד. השאלה האם הפלסטינים יכריזו אז על הקנטונים הללו כעל מדינתם או אף כאימפריה שלהם - תהיה בלתי רלוונטית.

נותר לישראל לנקוט כמה צעדים מכריעים כדי להקל על ההסכמה הרחבה להחלטה הסופית הזו. צעדים אלה, שכבר מבוצעים, כוללים הכפפת הפלסטינים למערכת של סגרים ואישורי תנועה ללא תקדים, אפילו בהשוואה לדרום אפריקה לשעבר. התוצאה היא הפיכת חיי היומיום של הפלסטינים למקור בלתי נדלה של ייסורים ואי וודאות.
להלן תצהירים נבחרים שנאספו מפלסטינים:

….אני אביהם של איה בת 12 וחנין בן 10, שניהם סובלים מטלסמיה וזקוקים לעירויי דם בבית החולים ברמאללה לפחות פעם בחודש. בחודש האחרון, אפילו דרכי העפר החלופיות נחסמו, אפילו אמבולנסים אינם מורשים להגיע למחסום הקרוב ביותר…אינני יודע מה לעשות.
(אמין מסעוד מהכפר דיר עמאר, הנמצא במרחק של 20 דקות נסיעה מרמאללה)

סמר תאופיק, בת 31… סבלה מדימום בחודש התשיעי להריונה. עוכבה למשך יותר מארבע שעות לפני שהגיעה לבסוף לבית החולים רפידיה. חיי האישה ניצלו אך התינוק נפטר…
(מהכפר בית פוריק, שבעה קילומטרים מבית החולים רפידיה בשכם)

…אבי ניסה מוקדם יותר היום לקחת את אחותי עאישה, הסובלת מאי ספיקת כליות, לבית החולים ברמאללה. היא זקוקה לדיאליזה שלוש פעמים בשבוע. מאמציו לשוחח עם החיילים במחסום היו לריק. הם אפילו החלו לירות …יותר מאוחר באותו אחר הצהרים, כאשר מצבה התדרדר, ניסיתי להוציא אותה שוב החוצה בדרך אחרת, אבל החיילים לא נתנו לנו להתקרב אליהם… גם אמבולנס לא יכול היה להגיע למחסום… נאלצנו לחזור על עקבותינו ומאוחר יותר באותו ערב אחותי נפטרה…
(אמג'ד עלי, אחיה של עאישה מהכפר קיביה, שנמצא במרחק 20 דקות נסיעה מרמאללה)

אלה הם קטעים נבחרים ממקרים שנאספו ע"י עורכי דין ואנשי שטח במרכז ירושלים לסיוע משפטי – קבוצת זכויות אדם פלסטינית אחת בלבד. הן נאספו מתוך תקווה שקולות אלה יישמעו ושמזכ"ל האו"מ או הנציב העליון ימצאו זמן או אומץ להשמיע את קולם נגד המעשים הללו שניתן להגדירם רק כ"פשעי מלחמה". הן נאספו בתקווה שהחותמים על אמנת האו"מ יזכרו במה האמנה עוסקת. בתקווה שלכל זה יהיה סוף.

למרבה הצער, מקרים אלה הם של אנשים פשוטים. אין סטטיסטיקה שסופרת אותם וחיי היומיום שלהם אינם בסדר העדיפויות של איש. אלה אנשים שראש הממשלה הישראלי אריאל שרון אומר שיש להכות אותם היטב כדי שישלימו עם גורלם.

כאשר קבוצות זכויות האדם תבעו מנציגים של "הצבא ההומאני ביותר" בעולם, בשם פלסטינים הסובלים ממחלות, לאפשר להם לעבור את החומות של שרון, הצבא השיב שאנשים אלה יכולים להגיש בקשה לאישורי מעבר בבסיס המינהל הצבאי בבית אל ליד רמאללה. אבל אם אנשים אלה אינם יכולים אפילו להגיע לעיר הקרובה, כיצד יוכלו להגיש בקשה בבית אל?

ציניות עוד יותר הן התגובות הרשמיות לתלונות לפיהן הצבא מונע סיוע רפואי או תנועה תוך הפרה של אמנות ג'נבה או המשפט ההומניטארי. הצבא הגיב שהמצב הוא תוצאה של האלימות הפלסטינית ולכן, האמנות שצוינו אינן חלות בשל אופיו של הסכסוך המזוין. כאילו שאמנות ג'נבה נועדו להיות מיושמות בעיתות שלום יותר מאשר במלחמה!

כל הגדרות האלה מטרתן אינה להגן על האזרח הישראלי, אלא לממש את הפנטזיות הנפשעות של ראש הממשלה שרון. הם לא הצליחו לסכל אפילו פיגוע התאבדות אחד, אבל הם מספקים מניע ותאוות נקם למאות נוספים.

בעוד מדיניות זו נמשכת, מעבר לגדר יימצאו יותר משלושה מליון פלסטינים המוחזקים בני ערובה בידי מערכת ההפרדה הגזענית החדשה ביותר כעולם. – יצא לאור 12 יוני 2002 © bitterlemons.org.

איהאב אבו ע'וש הוא עורך דין והמנהל לשעבר של מרכז ירושלים לסיוע משפטי.

=============================

השקפה ישראלית
קו שרון
מאת ישראל הראל

התנועה הרחבה, אפשר לומר הסוחפת, למען הקמת גדר הפרדה, "גבוהה עשרות מטרים, שלא אראה אותם עוד לעולם", כפי שאמרה מרואיינת בטלוויזיה הישראלית הממלכתית, סיפחה אליה בשבוע האחרון גם את הגוף שאמור היה להיות, לפי כל היגיון אידיאולוגי ופוליטי, המתנגד התקיף והקולני ביותר לגדר ההפרדה: תנועת ההתנחלות. בשידור ב"קול ישראל" ב-6 ביוני 2002, היום שבו כבשה ישראל, לפני 35 שנה, את צפון השומרון, האזור שבו גר יו"ר מועצת יש"ע, בנצי ליברמן, הודיע האחרון, כי מועצת יש"ע, הגוף העליון של המתנחלים, איננה מתנגדת (עוד) להקמת גדר ההפרדה שתפריד בין יישובי מדינת ישראל לבין כלל היישובים שממזרח לגדר ההפרדה, כולל היהודיים.

האם זוהי מדיניות מועצת יש"ע? האם התושבים שליברמן מייצג באמת רוצים שיפרידו בינם לבין שאר היהודים שבתוך מדינת ישראל? האם הם אינם מבינים שההפרדה, שתחילתה אמנם פומקציונלית, תביא להפרדה תודעתית, כזו שתראה ביישובים שבשומרון וביהודה מין יישות מופרדת, תרתי משמעי, ובסוף גם תקל על ההפרדה הפוליטית? השלמתה של מועצת יש"ע עם גדר ההפרדה משקפת, אפילו יותר מהסכמת הפוליטיקאים שלכאורה חייבים לספק את לחץ דעת הקהל, את המצב המנטלי שבו מצויים רוב רובם של תושבי ישראל 21 חודש לאחר שערפאת פתח במלחמת טרור שהצליחה להתיש את רוב תושבי המדינה היהודית. מועצת יש"ע, שרוצה לצמצם את הנתק בינה לבין עמדת הרוב המוחלט של הציבור המפוחד (שחלקו אף סבור שבגלל קיום ההתנחלויות מתחוללים פיגועי הטרור האכזריים), נאלצת להפסיק לשחות נגד הזרם. ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר.

הישראלים הראשונים שתבעו הקמת קו הפרדה פיזי, גבוה ועבה ככל האפשר, בין ישראל לפלסטינים, היו דווקא ראשי מפלגת העבודה, אנשי השלום; אלה שחתמו על הסכם אוסלו עם יאסר ערפאת, הסכם שהיה אמור לשים קץ לכל שפיכות דמים ולעשות כל מכשול פיזי למיותר. ואחרי חיים רמון, אפרים סנה ובנימין בן אליעזר, שר הביטחון וראש מפלגת העבודה, באו גם שרי ליכוד. ביניהם, למרבה ההפתעה, השר לביטחון הפנים, עוזי לנדאו, איש ארץ ישראל השלמה. לבסוף, בגבור הלחץ הציבורי, הצטרף אליהם גם ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון.

והתמיהה רבה: שרון, במהותו, אופיו והתנהלותו הצבאית – וגם הפוליטית – הוא בעל אוריינטציה התקפית. תמיד ביקש להביא דברים לידי הכרעה באמצעות הסתערות וכיבוש. מלחמת חפירות הגנתית, נהג לומר, היא יקרה באבידות, בתקציבים ובעיקר: הצד המתגונן לעולם איננו מנצח. היתרון הוא, תמיד, של היוזם, הנייד. במלחמת ההתשה, שמצרים פתחה בה ב-1968, התנגד שרון להקמת קו הביצורים, "קו בר-לב", לאורך תעלת סואץ. לימים, כאשר הקו קרס ב-1973, הוכיח שרון, בהתרסה רבה, את מתנגדיו על טעותם. והנה, דווקא כאשר הוא הגיע לעמדת המחליט, שינה את הקונצפציה שבה דגל כל חייו. הוא השלים – אולי נכנע – להלכי הרוח הפסימיים, בכל המובנים, הסוחפים לאחרונה את דעת הקהל הישראלית.

הוא הרי יודע מה יהיו התוצאות של גדר ההפרדה הנוכחית: קביעה, למעשה, של הגבול בין ישראל למדינה הפלסטינית על הקו הירוק - ובלי שערפאת מפסיק קודם לכן את הטרור. ואם הוא מקבל את פרס הקו הירוק ללא הפסקת אש, מדוע שיפסיק אותה לאחר מכן, כאשר היהודים הוכיחו לו כי נוסחת קורי העכביש של נסראללה כן עובדת, למרות הישגי "חומת מגן".

"קו ברלב", שעל גדות תעלת סואץ, הוקם במרחק של מאות קילומטרים מריכוזי האוכלוסייה הישראלית; את "קו שרון" מקים אריאל שרון במרחק פגיעה של רובים ומקלעים מערים וכפרים ישראלים, דוגמת כפר סבא וכוכב יאיר, שבהם גרים מאות אלפי ישראלים. ישראל, ניתן ללמוד מהתמיכה המוחלטת בגדר הפרדה (למעלה מ-80%), התייאשה, לפחות לטווח הנראה לעיין, מאפשרות של השגת הסכם כל שהוא עם הפלסטינים. ומכיוון שכך, גם לא ייפסק הטרור, במיוחד פעולות ההתאבדות, בלב האוכלוסייה היהודית בשטחי המדינה ובריכוזי הישראלים בהתנחלויות. והמתנחלים, בעקבות אריאל שרון, נותנים את ידם למהלך הזה שאין בו שלום, אין בו, בוודאי לטווח ארוך, ביטחון והוא מוכיח לערבים, כמו אחרי הבריחה מלבנון, כי הטרור משתלם. ועוד איך משתלם! – יצא לאור 12 יוני 2002 © bitterlemons.org.

ישראל הראל הוא עמית במכון הרטמן בירושלים ובעל טור בעיתון "הארץ". היה בעבר יו"ר מועצת יש"ע.

=============================

לביטול מנוי ב-bitterlemons.org, יש לכתוב ל-
unsubscribehebrew@bitterlemons.org ולכתוב
unsubscribehebrew בשורת הנושא. ניתן לכתוב
לעורכים ע'סאן חטיב ויוסי אלפר ב-ghassan@bitterlemons.org
ו-yossi@bitterlemons.org, בהתאמה.

bitterlemons.org הינה איגרת אנטרנט המציגה דעות ישראליות
ופלסטיניות ביחס לסוגיות בעלי עניין משותף. כל גליון מנתח
סוגיה מוגדרת המעוררת מחלוקת. bitterlemons.org
מקיים סימטריה ארגונית ומוסדית מוחלטת בין מרכיביו
הישראלים והפלסטינים.
><><><><><><><><><><><><><><><><