bitterlemons.org – אש צולבת ישראלית-פלסטינית
><><><><><><><><><><><><><><><><><><><

תפקיד הדיפלומטיה הערבית

27 נובמבר 2002, גליון 43

================
www.bitterlemons.org
================

כדי להירשם למנוי בגירסת הדואל של bitterlemons.org,
שלח/י בקשה ל-subscribehebrew@bitterlemons.org.
המאמרים הבאים ניתנים לפרסום תוך אזכור הולם של
המחברים ו-bitterlemons.org.

ניתן לראות גליון זה, גליונות קודמים, מסמכים רלבנטיים
ומידע "מי אנחנו" באתר האינטרנט שלנו, www.bitterlemons.org.

בגליון זה
=============================
>< מי אטום למתרחש? - מאת ע'סאן חטיב
קיימות מספר סיבות מדוע איש לא שם לב ליוזמה הדיפלומטית הערבית הגדולה ביותר עד כה.

>< האם הדיפלומטיה הערבית יכולה להשכין שלום? - מאת יוסי אלפר
מדינות ומוסדות ערב מגבשים ניסוחים המשלימים את 242; זוהי התפתחות חשובה בדיפלומטיה הבינלאומית.

>< פלסטין והעולם הערבי - מאת באסל ג'אבר
יוזמת השלום הערבית הייתה ללא ספק הדבר הטוב ביותר שקרה לישראל מאז 1948.

>< האם יש דיפלומטיה ערבית? - ראיון עם ראובן מרחב
היוזמה הסעודית היא מהלך שאי אפשר לחזור ממנו, אבן דרך דיפלומטית, ובמובן מסוים, הכאה על חטא.

=============================

השקפה פלסטינית
מי אטום למתרחש?
מאת ע'סאן חטיב

מזה זמן רב לא ניתן היה באמת להשתמש במונח "דיפלומטיה ערבית", מן הסתם בשל חילוקי הדעות בגישה ובאסטרטגיה שאפיינו את הפעילות הערבית לאורך רוב חייה של המדינה הערבית המודרנית.

ברם, בשנתיים האחרונות היינו עדים להתפתחויות רבות משמעות לקראת יצירת מסלול דיפלומטי ערבי עקבי. הדבר קיבל ביטוי במה שהיה בתחילה היוזמה הסעודית, ולאחר מכן יוזמת השלום הערבית, ומאוחר יותר במאמצים הדיפלומטיים המשותפים ובפעולות של שלושה שרי חוץ ערבים בולטים: שרי החוץ של מצרים, ערב הסעודית וירדן. הגורם המניע להתפתחויות אלה היה האינתיפאדה והשלכותיה האזוריות והבינלאומיות, וכמו כן אירועי ה-11 בספטמבר והמלחמה באפגניסטן שבאה לאחר מכן.

אירועים דרמטיים אלה הניעו את העולם הערבי לנסות לפעול יחד. ביותר ממקרה אחד, האינתיפאדה גלשה לרחוב הערבי באמצעות מחאות רחבות היקף. בד בבד, התמיכה הערבית בפעולה האמריקנית באפגניסטן לא זכתה לאהדה רבה בקרב הציבור הערבי וחייבה מתן פיצוי כלשהו במטבע דיפלומטית שיתרום לפתרון הבעיה הפלסטינית.

למרבה הצער, היו נסיבות נוספות ויוצאות דופן אשר כרסמו בהצלחת יוזמות אלה. במקום הראשון הייתה הממשלה הישראלית דאז (ועדיין), המשתייכת למחנה פוליטי ולרקע אידיאולוגי הסותרים לחלוטין את היוזמה הערבית - המבוססת על נושאי ההתייחסות של תהליך השלום ועל הקביעות הרלבנטיות בחוק הבינלאומי. הרכב הממשל בוושינגטון אף הוא פעל כנגד הדיפלומטיה הערבית; זהו ממשל שעודנו נוהג בחד צדדיות חסרת תקדים כלפי ישראל, ושדוחה את הצרכים, הזכויות והתביעות הלגיטימיות של העם הפלסטיני.

ברם, במלוא גילוי הלב, יש לומר שראש ממשלת ישראל אריאל שרון היה הגורם המכריע בפסילת היוזמה הערבית בידי ישראל. הוא היה האחראי העיקרי להחמצת הזדמנות היסטורית זו, הזדמנות שהציעה פתרון למטרותיה האולטימטיביות והלגיטימיות של ישראל – סיום הסכסוך הערבי-ישראלי, הכרה בישראל ונרמול היחסים. כל זה יכול היה להתגשם, אילו הייתה מנהיגות אחראית המחויבת אל נכון לקיומה של ישראל בגבולות בטוחים וליחסי שלום נורמאליים, לא עם הפלסטינים בלבד אלא עם העולם הערבי כולו.

אמנם, קיים הסבר נוסף לשאלה מדוע היוזמה הערבית והדיפלומטיה הערבית ככלל אינן זוכות להתייחסות רצינית מטעם שחקני המפתח הבינלאומיים במזרח התיכון. עבור ארצות הברית והאיחוד האירופי, חסרה זיקה בין העמדות הדיפלומטיות של הערבים ביחס לישראל או לארצות הברית והתביעות הערביות מהן, לבין האינטרסים של מעצמות מרכזיות אלה. ההיסטוריה של היחסים הבינלאומיים-ערביים מוכיחה שאין לישראל - או לכל מדינה אחרת, לצורך העניין - הרבה מה להפסיד ביחסיה עם העולם הערבי והאינטרסים שלו. כדי שהדיפלומטיה הערבית תנחל הצלחה רבה יותר, עליה להיות קשורה לאינטרסים החיוניים של הכוחות בעלי המשמעות באזור. - יצא לאור 27 נובמבר 2002 ©bitterlemons.org .

ע'סאן חטיב הוא שר העבודה בקבינט הרשות הפלסטינית. שנים רבות היה פרשן פוליטי וניהל משרד לקישור עיתונאי.

=============================

השקפה ישראלית
האם הדיפלומטיה הערבית יכולה להשכין שלום?
מאת יוסי אלפר

מאז 1977 יצרו ערבים וישראלים את פריצות הדרך לשלום, אך ורק באמצעות מו"מ ישיר וחשאי. כך היה במקרה של מצרים וישראל, כששיחות ישירות במרוקו ובמקומות אחרים הובילו לביקורו ההיסטורי של אנואר סאדאת בירושלים. כך היה בשיחות אוסלו שהניבו את ההסכם ההיסטורי של 1993 בין ישראל לאש"ף. כך היה בין ישראל לירדן ב-1994.

מקרה נוסף, שאין מרבים להזכירו, היה ב-1983, כשישראל ולבנון גיבשו הסכם שלום בשיחות חשאיות. אמנם היה זה הסכם נפל, בהשפעת גורמים גיאו-אסטרטגיים שישראל התעלמה מהם, אבל עקרון השיחות הישירות היה תקף.

אחרי כל פריצת דרך לשלום, היה זה בלתי-נמנע שיפנו ישראל ושותפתה הערבית לארה"ב לגיוס תמיכה חומרית ודיפלומטית. במקרה של ישראל ומצרים, שתי המדינות גם הכירו בכורח למסד הסכם בוררות ולהקים כוח שלום בסיני.

בהקשר זה ראוי גם לציון אחד ההסברים לכישלון ניסיונותיהן של ישראל וסוריה להשכין שלום, וזאת למרות מספר ניסיונות ממושכים: סירובה העקבי של דמשק, כנראה בשל מגבלות מדיניות-פסיכולוגיות משמעותיות, לנהל עם ישראל שיחות דו-צדדיות ישירות וחשאיות. ולעומת זאת, הן ישראל והן אש"ף מכירים בכך שהסכסוך ביניהם ייפתר אך ורק לאחר שישובו למו"מ ישיר.

הרי לנו, אפוא, סקירה קצרה לגבי עשורי השנים האחרונות של השכנת שלום בין ישראל לערבים. בולט בה ההיעדר המוחלט כמעט של "דיפלומטיה ערבית". שום גוף מאורגן של מדינות ערביות (הליגה הערבית) ושום קואליציה קטנה יותר של ארצות ערביות, לא שיחקו תפקיד משמעותי.

ברם, לאחרונה נוכחנו בשתי התפתחויות יוצאות דופן בהקשר זה. האחת היא היוזמה הסעודית, כפי שאושררה ע"י הליגה הערבית בביירות בסוף מרס השנה. השנייה היא נכונותן של שלוש מדינות, מצרים, ירדן וערב הסעודית, לפעול במאורגן עם הרביעייה (ארה"ב, האיחוד האירופי, האו"מ ורוסיה) בניסיון לקדם "מפת דרכים" לייצוב העימות הישראלי-פלסטיני ולמעבר לתהליך שלום רחב יותר. כמו כן, למרות שנתיים של לחימה בין ישראלים לפלסטינים, ניתן לקבוע שמצרים וירדן צמצמו את יחסיהן עם ישראל הרבה פחות מכפי שהעריכו משקיפים רבים.

אין להמעיט בחשיבות התקדימים שנקבעו ע"י דפוס חדש זה של פעילות דיפלומטית ערבית. שעה שהיוזמה הסעודית, כפי שאושררו ע"י הליגה הערבית, מטילה חובות טריטוריאליים כבדים על ישראל, היא נמנעת מלדרוש שישראל תסכים לזכות השיבה של פליטי 48', והיא מציעה לישראל, בפעם הראשונה, הכרה וערבויות בטחון ערביות. סוריה, לוב, עיראק ופארוק קדומי מאש"ף – אף לא אחד מהם תומך אוסלו – הצביעו כולם בעד תכנית זו. גם מפת הדרכים של הרביעייה מכילה יסודות מפתח מהיוזמה הסעודית, יחד עם הצורך במדינה פלסטינית ולו"ז ברור להקמתה.

כל המרכיבים האלה נעדרו מהחלטת מועצת הביטחון 242, שנוסחה ב-1967 ללא מעורבות ערבית ישירה. הנה כי כן, מדינות ומוסדות ערב מעורבים היום בגיבוש ניסוחים נוספים וחשובים המשלימים את 242. זוהי התפתחות חשובה בדיפלומטיה הבינלאומית ביחס למזרח התיכון.

עם או בלי מאמצים בינלאומיים, ובכלל זה מאמצי הערבים, סביר שלא תירשם התקדמות רבה בייצוב הסכסוך הישראלי-ערבי עד אשר תוסדר הסוגיה העירקית, כנראה ע"י מלחמה, ועד אחרי הבחירות בישראל ב-28 בינואר. לאחר אירועים אלה יהיה כנראה תפקיד לדיפלומטיה הערבית החדשה והחיובית כפי שהכרנוה בשנה החולפת. אך קשה לדמיין את מצרים, ירדן או ערב הסעודית מעיזות להתערב ברצינות בענייני הפלסטינים – כשם שאנואר סאדאת סירב אפילו לדון ברעיון שרצועת עזה תוחזר לשלטון מצרי במסגרת הסכם השלום והסדרת הגבול של מצרים עם ישראל. הרי קיימות מגבלות ברורות למעורבות הערבית.

בסופו של דבר ניתן להחזיר את יחסי ישראל-פלסטינים למסלולם רק אם לפחות אחד משלושת השחקנים הראשיים – ישראל, פלסטין וארה"ב – מאמץ מדיניות מציאותית לקידום השלום והדו-קיום הישראלי-פלסטיני. כשיקרה הדבר הרי שהגישה הערבית החדשה והקונסטרוקטיבית, לצד מאמצי האיחוד האירופי, יוסיפו ויספקו עידוד וסיוע רבים.

בינתיים, ולמרות האכזבה המובנת מסיכויי השלום עם הפלסטינים, לישראלים ולתומכי ישראל סיבה טובה לקדם בברכה את היוזמות הכלל-ערביות (הכרה, ערבויות בטחון), המציעות תמריצים משופרים לשלום. - יצא לאור 27 נובמבר 2002 © bitterlemons.org.

יוסי אלפר היה בעבר מנהל מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב. הוא מחבר הספר "וגר זאב עם זאב: המתנחלים והפלסטינים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום).

=============================

השקפה פלסטינית
פלסטין והעולם הערבי
מאת באסל ג'אבר

היות שהיריעה קצרה מכדי לטפל במורכבות היחסים הערביים-פלסטיניים באופן מלא, אתרכז בעיקר ביחסים מאז פרוץ האינתיפאדה ב-28 ספטמבר 2000.

מההתחלה, מדינות ערב ערכו דיוני חירום ומפגשים מן המניין של מנהיגים ושרי חוץ כדי לעקוב אחר המשבר בין הפלסטינים וכוחות הכיבוש הישראליים. מצרים נתנה חסות לפסגת חירום, ועידת שארם אל-שיח', והזמינה את הצדדים הלוחמים ואת נשיא ארצות הברית ביל קלינטון כדי לנסות למצוא מוצא מהסכסוך. לאחר מכן עלתה יוזמה מצרית-ירדנית משותפת, שלאחריה כונסה פסגה ערבית נוספת בה מדינות ערב התחייבו להעניק כמעט מיליארד דולר, סיוע לרשות הפלסטינית. הדבר אפשר לרשות לשרוד שעה שישראל כבשה מחדש אדמות, החרימה מקורות כספיים והרסה את התשתית.

הציבור הערבי אף הוא נחלץ לפעולה וקרא להציע תמיכה ולתרום ככל שניתן בסיוע לאחים הפלסטינים.

היה זה ביטוי לעומק הקשר ביחסים הערביים-פלסטיניים שהציג את מרכזיותה של הסוגיה הפלסטינית בלבו ובשכלו של העם הערבי.

היוזמה הערבית הוכיחה את הבגרות אליה הגיעה המחשבה המדינית הערבית. נסיך הכתר הסעודי הנסיך עבדאללה בן עבד אל-עזיז יצא ביוזמה אמיצה בתחילת שנת 2002, והציע תכנית כוללת לשלום, בה נתן מענה לשאלות רבות שעלו במוחותיהם של ישראלים ואנשי המערב מחד, והעם הערבי מאידך.

יוזמת השלום הערבית הייתה תוצאה של ויכוח מר וללא ספק הייתה הדבר הטוב ביותר שקרה לישראל מאז 1948. היוזמה נוסחה בדקדקנות, כל אות נבחנה על מנת לתת מענה לשאלותיהם של הישראלים באשר לעתידם, פחדיהם, חלומותיהם ושאיפותיהם. היוזמה עסקה במיוחד בראייתם של הערבים את ישראל ואת פתרון הקבע, ובכלל זה גישה גמישה לבעיית הפליטים.

נערכו מגעים עם מחנה השלום הישראלי, במטרה לקבוע כיצד היוזמה יכולה לסייע לשכנע את הציבור הישראלי בשאיפתו הרצינית של העם הערבי להתייחס לישראל כפרטנר באזור. היוזמה אף לקחה בחשבון את סבלו של העם הפלסטיני, וכן את חלומותיהם ושאיפותיהם הלאומיות הלגיטימיות, כמו גם אלה של העולם הערבי.

למרבה הצער הוחמצה ההזדמנות, שכן הן ארצות הברית והן ישראל התעלמו בגסות ממה שיכול היה להוות מסגרת כוללת לסיום הסכסוך הערבי-ישראלי.

התעלמות בלתי הגיונית ובלתי מוסברת זו מההצעה לא הניאה את המנהיגים הערביים מלהמשיך תחת הנהגה מצרית, סעודית וירדנית, לתמוך בפלסטינים ככל האפשר ולחפש דרכים הגיוניות לשים קץ למעגל האלימות האכזרי ולכיבוש הבלתי צודק והמתנשא. הדבר נעשה למרות ניסיונות רציניים למנוע בעדם למלא תפקיד כלשהו, ובכלל זה תפקיד ברביעייה, בראשה עומדת ארצות הברית. אולם הערבים הצליחו לכפות את נוכחותם ולשכנע את הצדדים בחשיבות השתתפותם.

על מדינות ערב להמשיך בתמיכה בפלסטינים, אשר עודם רואים בשלום אופציה אסטרטגית, ובמשא ומתן דרך יחידה להסדר של שלום. כמו כן עליהן להגביר את המאמצים הדיפלומטיים שמטרתם למצוא פתרונות אפקטיביים לסכסוך המתמשך. - יצא לאור 27 נובמבר 2002 ©bitterlemons.org .

באסל ג'אבר הוא ראש הלשכה במשרד לתכנון ושיתוף פעולה בינלאומי ברשות הפלסטינית.

=============================

השקפה ישראלית
האם יש דיפלומטיה ערבית?
ראיון עם ראובן מרחב

bitterlemons: "דיפלומטיה ערבית" בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, זו תופעה חדשה?

מרחב: התופעה מתחילה כבר בשנת 37', כאשר ועידה של ראשי מדינות ערב אימצה את העניין הפלסטיני. זו הייתה פשיטת הרגל של התנועה הפלסטינית, כשלון אסטרטגי שלה שלא יכלה להסדיר את היחסים עם התנועה הציונית. בליגה הערבית נוצרה שיטה של קונסנזוס לפי הקיצוני, תמיד לשלילה, ממצב של שבע חברות ועד 22. כך ב-47' ושוב ב-67', בוועידת חרטום. עד היוזמה הסעודית תמיד דחו את החלטת החלוקה של האו"מ ב-47', והליגה שיחקה תפקיד לא חיובי.

פרט לנושא הפלסטיני, שאר העניינים לא העסיקו את הליגה באופן מסודר, אלא בצד הסמלי והחיצוני. מדובר בתרבות שמדגישה ניסוח ולא תוכן. נקודת שפל הייתה הגושפנקא שנתנה הליגה ב-76' להשתלטות הסורית על לבנון. גם המלחמה בתימן בשנות ה-60' לא שברה את הסלחנות המזויפת.

bitterlemons: היוזמה הסעודית, שזכתה לאישור הליגה במרס 2002, היא באמת אירוע כה יוצא דופן?

מרחב: אמנם במישור הטקטי הסעודים קנו סחורה אמריקנית במטבע ישראלית, אבל זהו מהלך שאי אפשר לחזור ממנו, אבן דרך דיפלומטית, ובמובן מסוים, הכאה על חטא. זהו בסיס להמשך הדיאלוג.

bitterlemons: אם כן, מה נשתנה כדי לגרום לשינוי בהתנהגות הליגה?

מרחב: נקודת המפנה הייתה מלחמת המפרץ של 1991. נוצר בקיע בחזית הערבית, ונוצרה נכונות לחבור לארה"ב, ושבירת מסורת מזויפת של שנים. השינוי הגדול היה נפילתה של ברה"מ; המשחק בין הגושים נגמר. הפלישה העיראקית לכווית היה כיבוש שטחים בכוח שנתפס כתקדים מסוכן. מאחר וזה לא נגע לישראל, היה גם פחות צורך בקונסנזוס.

bitterlemons: במקביל ליוזמה הסעודית, מצרים, ירדן וסעודיה מתפקדות כמעין "מועדון" שמבליג ונמנע מנקיטת צעדי גומלין קשים נגד ישראל למרות האינתיפאדה, ומשתף פעולה עם ה"רביעייה", וארה"ב בפרט, בחיפוש אחר פיתרון. איך אתה מסביר את האיפוק והפעלתנות שלהן?

מרחב: כל אחת במשולש הזה מספקת סחורה אחרת. לכל אחת התייחסות מסוימת לישראל ולארה"ב. מצרים היא המדינה המרכזית שהשלום עמה עמד במבחן, למרות הבידוד שהטילו עליה תחילה מדינות ערב. הנתק הפיזי – החיץ של חצי האי סיני – בין מצרים לישראל, התמיכה הכספית האמריקנית, ותפקיד המנהיגות המסורתית, כל אלה מאפשרים למצרים להימנע מניתוק, הגם שמזמן איננה מקיימת את רוב ההסכמים שלה איתנו. סעודיה יושבת על רזרבות הנפט והאינטרסים שלה לשמר את המשטר שקולים לאלה של ארה"ב. במקרה של ירדן, ניתוק יחסים עם ישראל על רקע הנושא הפלסטיני יפנה את הדרך לפלסטיניזציה מוחלטת של ירדן ותהווה הודאה שהאינטרס העליון שלה היא פלסטין, כשבעצם לירדן שותפות אסטרטגית מרחבית עם ישראל. אבל אם אין לשותפות הזו דבק מלכד חיצוני, אמריקני, אין לצפות ממנה להישגים גדולים.

bitterlemons: קיימת נטייה בחוגים מסוימים בארץ ובארה"ב, ואף פה ושם בעולם הערבי, להתייחס לערבים כאל נמרים של ניר – בהקשר העיראקי, למשל.

מרחב: תפיסה זו אינה מקובלת עלי. בתוך עולם מוסלמי של 1.2 ביליון איש, לעולם הערבי שבלבו השפעה תרבותית גדולה. זהו עולם שבו חשובים מושגי הכבוד, ומכאן שהשפה חשובה. אם מעליבים אותו לא משיגים דבר. גישה אמריקנית מתנשאת עלולה לגרום מעבר מהעלבון הקולקטיבי לעלבון הפרטי, כלומר לטרור מוגבר.

מצד שני, חיפוש המושיע מבחוץ אצל חוגים ערבים מסוימים משקף זלזול בחברתם ונטייה תמיד להאשים מישהו אחר בצרותיהם. אם מישהו אחר אשם, אזי מישהו אחר יסדר את העניינים.

bitterlemons: אחת הדרישות האמריקניות מהערבים היא החלפתו של יאסר ערפאת, דבר שיחייב שינוי גישה קיצוני לנושא הפלסטיני. הייתכן?

מרחב: לא סביר ששכנה ערבית של פלסטין תקום בפומבי ותקרא לסילוקו של ערפאת, וע"י כך תקעקע את הסמל הלאומי הפלסטיני. זו תהיה שבירת כלים בעולם הערבי. מצד שני, הכול נדון היום בפומבי, בשיח ציבורי. צריך נכונות של מנהיג ערבי ראשון, שיאזור אומץ אישי וידרוש לסלקו. זה יכול לקרות. הקושי הגדול הוא שבעולם הערבי האלימות כנשק פוליטי, גם אינדיבידואלי, זה דבר מקובל. מכאן שקיים חשש להציג דעות חריגות, וכן פחד פיזי. אנשים ברחבי העולם הערבי נהרגו בגלל דעותיהם, לאו דווקא בידי פלסטינים, אף שהפלסטינים השתמשו בזה יותר מאחרים, בירדן, בלבנון ובאירופה. – יצא לאור 27 נובמבר 2002 © bitterlemons.org.

ראובן מרחב שירת במספר ארצות במזה"ת המורחב, והיה מנכ"ל משרד החוץ מ-1988 עד 1991. הוא מזרחן, ומכהן כעמית במכון ירושלים לחקר ישראל.

=============================

לביטול מנוי ב-bitterlemons.org, יש לכתוב ל-
unsubscribehebrew@bitterlemons.org ולכתוב
unsubscribehebrew בשורת הנושא. ניתן לכתוב
לעורכים ע'סאן חטיב ויוסי אלפר ב-ghassan@bitterlemons.org
ו-yossi@bitterlemons.org, בהתאמה.

bitterlemons.org הינה איגרת אנטרנט המציגה דעות ישראליות
ופלסטיניות ביחס לסוגיות בעלי עניין משותף. כל גליון מנתח
סוגיה מוגדרת המעוררת מחלוקת. bitterlemons.org
מקיים סימטריה ארגונית ומוסדית מוחלטת בין מרכיביו
הישראלים והפלסטינים.
><><><><><><><><><><><><><><><><