bitterlemons.org – אש צולבת ישראלית-פלסטינית
><><><><><><><><><><><><><><><><><><><

אלוהים והסכסוך

20 נובמבר 2002, גליון 42

================
www.bitterlemons.org
================

כדי להירשם למנוי בגירסת הדואל של bitterlemons.org,
שלח/י בקשה ל-subscribehebrew@bitterlemons.org.
המאמרים הבאים ניתנים לפרסום תוך אזכור הולם של
המחברים ו-bitterlemons.org.

ניתן לראות גליון זה, גליונות קודמים, מסמכים רלבנטיים
ומידע "מי אנחנו" באתר האינטרנט שלנו, www.bitterlemons.org.

בגליון זה
=============================
>< להוציא את אלוהים מהסכסוך - מאת יוסי אלפר
הפעלתנות הדתית הקיצונית הזו מגמדת לחלוטין את מאמצי הדו-שיח האמיצים של הדתיים המתונים, ומאיימת לדרדר את כולנו לתהום.

>< מסרים כפולים - מאת ע'סאן חטיב
ההתמקדות בחוק הבינלאומי ובקביעותיו לגבי פתרון שיושג במשא ומתן, מציעה תקווה רבה יותר.

>< שתי הצעות - מאת מנחם פרומן
לא ניתן להשיג שלום בר-קיימא בין יהודים למוסלמים מבלי שנבטיח השתתפות אנשי דת מוסלמים ויהודים.

>< כמיהה לארץ המובטחת - מאת מוניב א. יונאן
לבטח קיימים פרקים בברית הישנה ובכתבי קודש אחרים המצדיקים זוועות פוליטיות, אם יוצאו מהקשרם.

=============================

השקפה ישראלית
להוציא את אלוהים מהסכסוך
מאת יוסי אלפר

במהלך השנים האחרונות, בהן קוימו מגעים נרחבים בין ישראלים לערבים, נערכו מפגשי דו-שיח קונסטרוקטיביים רבים בין גורמי דת משני הצדדים. במקביל, פריחתו של תהליך השלום במהלך שנות ה-90' הביאה לשיפור הקשרים בין ישראל לווטיקן וזרמים נוצריים נוספים. גם בתפוצות מנהלים יהודים, מוסלמים ונוצרים רב-שיח ללא תקדים. אמנם קשה להצביע על פירות פוליטיים קונקרטיים למגעים אלה, אולם אין להאשים את הזרם הבין-דתי של תהליך השלום בהיעדר ההישגים של הזרם המדיני המרכזי.

ובכל זאת, מאמצים אלה מתגמדים ליד הפעילות הדתית הקיצונית מכל הצדדים – פעילות השואפת להחריף את הסכסוך במקום לצמצמו, וזאת ע"ס תכניות פעולה השוללות אלא את אלה לחלוטין. סה"כ האנרגיה הדתית המושקעת כעת בסכסוך הישראלי-פלסטיני (ובממד מופשט יותר, הישראלי-ערבי) מסתכמת במשחק-סכום-אפס מסוכן ביותר.

אשר לאסלאם וליהדות, אין צורך להגביר מילים. אצל הפלסטינים והערבים חמאס, הג'יהאד האסלאמי וחיזבאללה, במימון של איראן, ערב הסעודית ואחרים, מקדמים סדר יום של שחרור ארץ הקודש כולה, הנתפסת כאדמת הקדש מוסלמי. הפשרה היחידה הבאה בחשבון מבחינת האסלאמיסטים היא טקטית וזמנית: דחיית היעדים אך לא נטישתם. כל הישראלים, ובכללם נשים וילדים, נחשבים מטרות לגיטימיות. עדויות רבות מצביעות על כך שיאסר ערפאת, על אף מעמדו כמנהיג של תנועה חילונית לכאורה, גורס כמו האסלאמיסטים שהיהודים אינם עם וכי אין להם שורשים לאומיים לגיטימיים בארץ, שהיא כאמור אסלאמית עפ"י קביעת האל.

בצד הישראלי הכיבוש וההתיישבות מאז 1967 ביהודה ושומרון – חבלי ארץ שהם בבחינת "כור מחצבתו" של העם היהודי – הניבו תנועה יהודית פונדמנטליסטית שמגייסת את הצד האפל של התורה כדי להצדיק את שלילת זכות ההגדרה העצמית מהפלסטינים, הרואים אף הם בארץ זו מולדת. במקרה הטוב, יותר לערבים להמשיך ולשהות באדמה במעמד אוטונומי כלשהו ותוך אימוץ אזרחות ירדנית – אך רק בתנאי ש"יידעו להתנהג" ויכבדו את זכות היהודים להתנחל בקרבם. גם כאן אין מקום רב לפשרות. במהלך השנים פיתחה תנועת המתנחלים הדתית-אידיאולוגית יכולת השפעה פוליטית, בקרב ממשלות העבודה והליכוד כאחת, מעבר לכל יחס למספר חבריה ואוהדיה.

פחות ידועה, בייחוד במזרח התיכון עצמו, היא מעורבותם של הנוצרים האבנגלים בארצות המערב, ובפרט בארה"ב, שם הם מונים כמדווח 70 מיליון. לצד הסיוע שהם מעניקים לישראל בקליטת עלייה ותמיכתם הכללית בציונות, לאבנגלים תכניות מפורטות ומרושעות, אותן הם מבקשים לקדם במתן סיוע וגיבוי לפלגים ישראלים קיצוניים ובמקרים מסוימים אף "מטורפים". אין שום דרך אחרת לאפיין את תמיכתם של האבנגלים בתנועת ההתנחלות ואף בקובץ הזעיר של ישראלים המבקשים להרוס את המסגדים על הר הבית ולהקים תחתם את בית המקדש.

אין ספק שמנהיגות האבנגלים מבינה היטב לאן מובילה מדיניותם: לליבוי השנאה והעוינות במרחב. הרס המסגדים, בפרט, עלול להתגלגל לכדי "מלחמת עולם" במזרח התיכון. אדרבא, סדר היום לאחרית הימים של הנוצרים הקיצונים מחייב החרבת ארץ הקודש במעין מלחמת גוג ומגוג, וכן את מותם של שני שליש מהיהודים (השליש הנותר יתנצרו עם שובו של ישוע המשיח הנוצרי). מדובר במתן עידוד פעיל לתכנית של מוות והשמד לאזור כולו, שבמהלכה תיהפך ישראל למעין מדינת אפרטהייד נוסח דרום אפריקה ותתחולל מלחמה רבתי.

בסופו של חשבון אין האבנגלים שואפים לבצר את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. שלא כמו תומכים וידידים אחרים של ישראל, הם מתערבים בפוליטיקת הפנים שלה במתן תמיכה וגיבוי כספי לקיצוניים. על אף זאת, ישראלים ויהודים אמריקנים מסוימים חשים בנוח בקבלת תמיכתם, וזאת, לכאורה, משום שמצבה של ישראל כה קריטי, משום שבכל מקרה מערכת האמונות של האבנגלים נתפסת כדמיונית ובלתי-מזיקה, ומשום שהשפעת האבנגלים חודרת עמוק לתוך ממשל בוש, התומך בהתלהבות בישראל. ואמנם למעשה, שיתוף פעולה בין ישראל לבין גורמים נוצרים אלה הוא טירוף – בבחינת כתיבתו של פרק חדש ב"מצעד האיוולת".

ראויה אולי לציון העובדה שהקיצונים המוסלמים והנוצרים גורסים שגורל העם היהודי הוא מוות, השמד והמרת דת, בעוד הקיצונים היהודים אינם מטפחים גישה מקבילה כלפי מוסלמים ונוצרים: הקיצונים הישראלים מבקשים בסך הכול להחזיק באדמה כולה, ושיעזבו אותם לנפשם. יש כאן משום מתינות יחסית – אך היא בטלה בששים בים של שנאה (ובמקרה של האבנגלים, של "אהבה" מורעלת).

היקף הפעלתנות הדתית הקיצונית הזו מגמדת לחלוטין את מאמצי הדו-שיח האמיצים של הדתיים המתונים, ומאיימת לדרדר את כולנו לתהום. מבחינה זו עדיף היה פשוט להוציא את אלוהים מהסכסוך. - יצא לאור 20 נובמבר 2002 © bitterlemons.org.

יוסי אלפר הוא מחבר הספר "וגר זאב עם זאב: המתנחלים והפלסטינים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום). בעבר כיהן כמנהל מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב.

=============================

השקפה פלסטינית
מסרים כפולים
מאת ע'סאן חטיב

מזה זמן מתנהל ויכוח האם הכוח המניע העיקרי העומד מאחורי מעשי העוינות בין הפלסטינים והישראלים הוא דתי וכיתתי או לאומני וחילוני. סיסמאות בולטות ואמירות דתיות נלהבות יכולות לעיתים לשמש בידי פוליטיקאים כלי מניפולציה כדי להשיג מטרות פוליטיות וכן להסית – אולם לעיתים רגשות אלה הם גם אמיתיים. ביניהם קיים תחום אפור רחב ומבלבל.

לבטח, חלק מהציבור ומהמנהיגים מונעים על ידי הדת. אמנם, קיימים מניעים אחרים, כגון שיקולים פוליטיים, לאומנות וכלכלה. לעיתים כל אלה משמשים בערבוביה כך שקשה להבחין בכוח המניע העומד מאחורי הצהרות או מעשים. אין ספק שפוליטיקאים משתמשים לעתים באמונה דתית כדי להרחיב את התמיכה במגמות פוליטיות מסוימות. באופן תיאורטי, הדבר נכון במידה שווה בישראל ובפלסטין גם יחד.

ברם, בעוד שהסכסוך הנוכחי מכיל היבטים חילוניים ודתיים גם יחד, בבסיסו הסכסוך הפלסטיני-ישראלי הוא פוליטי. השאיפות הדתיות של היהודים בפלסטין נוצלו בפתאומיות (ולמטרות אסטרטגיות) על ידי המעצמות ממניעים פוליטיים טהורים. מעצמות אלה תמכו בזרמים הציוניים בפלסטין והתירו להם להגר בדרך פוליטית וצבאית, ולכבוש ולשלוט על מה שהיום הפך לישראל.

באותה עת, הפלסטינים חשו שהם עומדים בפני בעיה פוליטית ולאומית, נגדה הייתה להם סיבה מוצדקת להילחם. כדי לחזק מטרה זו, הפלסטינים השתמשו ברגש הדתי ומאז, כל אימת ששני הצדדים נמצאים במצב של מתח מתעצם, גובר ניצול הדת והרגשות הדתיים. ניקח למשל את "אינתיפאדת אל-אקצא". לא היה זה מקרה שהניצוץ שנתן את האות לשנתיים האחרונות של עימות היה ביקורו של מנהיג האופוזיציה הימני קיצוני אריאל שרון באחד ממקומות הפולחן הקדושים ביותר לאיסלאם. אין ספק שלביקורו של שרון היה מניע פוליטי, ואף למחאות העממיות הקשות של הפלסטינים לאחר מכן היה מניע פוליטי. אף על פי כן, הגורם הדתי בעימותים אלה הודגש עד כדי כך שאנו מכנים אותם כיום בהקשר של מסגד אל-אקצא.

בדומה לכך, במשא ומתן של קמפ דיוויד שהיווה את שיאן של עשר שנים של שיחות שלום, האתרים הדתיים וסוגיית ירושלים היוו מכשולים מרכזיים בפני ההגעה להסדר סופי (גם אם לא המכשולים היחידים).

מבחינה היסטורית ובסיסית, הדת אינה מספקת הסבר מלא לסכסוך זה. אדרבא, כאשר חילוקי הדעות הדתיים בינינו הם הגורם הדומיננטי, אזי לא זו בלבד שהסכסוך מסתבך והולך, אלא שהוא הופך להיות בלתי ניתן לפתרון. זו הסיבה מדוע על שני הצדדים גם יחד להשקיע מאמצים כדי להקטין עד כמה שאפשר את הביטויים הדתיים של הסכסוך ולהשתמש באמות מידה חילוניות לקביעה מה נכון ומה שגוי, ועל כך להתבסס במציאת פתרון. בהקשר זה, ההתמקדות בחוק הבינלאומי ובקביעותיו לגבי פתרון שיושג במשא ומתן, מציעה תקווה ואפשרויות רבות יותר וכן מנטרל גורמים אידיאולוגיים מהסוג שאינו מאפשר פשרה.

לפי החוק הבינלאומי, מן הראוי שיהיו חילופין: שלום תמורת סיום הכיבוש הישראלי. על סיום כיבוש זה להיות מבוסס על החלטת מועצת הביטחון 242, הקובעת את אי קבילותה של תפיסת אדמה באמצעות כוח. יהיו אשר יהיו האתרים – דתיים או היסטוריים – הנמצאים בצד המזרחי של גבול 1967 המוכר בינלאומית, הם חייבים להיות תחת שליטה חוקית ופוליטית פלסטינית. יהיו אשר יהיו האתרים ההיסטוריים או הדתיים הנמצאים בצד המערבי של גבול 1967, הרי שהם חייבים להיות תחת שליטה פוליטית וחוקית ישראלית. חיוני אמנם, שכל צד יכבד את השליטה הדתית והחוקית של זולתו. במילים אחרות, זכויות ושליטה דתיות אינן צריכות להוות עילה לקביעת שליטה פוליטית (שטח דתי מסוים יכול להיות תחת שליטה של מדינה, בעוד שהוא נשאר תחת הסמכות הדתית של מאמיניו).

מן הראוי שתהיה הפרדה ברורה בין ממשל דתי ושליטה פוליטית. קיימות קביעות בחוק הבינלאומי המסדירות את כל סוגי הזכויות, בכלל זה זכויות דתיות, ועל שני הצדדים גם יחד לכבדן. - יצא לאור 20 נובמבר 2002 ©bitterlemons.org .

ע'סאן חטיב הוא שר העבודה בקבינט הרשות הפלסטינית. שנים רבות היה פרשן פוליטי וניהל משרד לקישור עיתונאי.

=============================

השקפה ישראלית
שתי הצעות
מאת מנחם פרומן

I.

בשם אללה הרחמן והרחום שאחד מתאריו הוא "השלום".

ברצוני להעלות רעיון והוא שההגעה לשלום בין האיסלאם והיהדות תהא בעלת משמעות דתית גדולה.

אנו היהודים, יכולים למצוא בכתבי תורתנו ובדברי נביאינו וחכמינו שתי הוראות. הראשונה שעלינו להיות נאמנים עד מוות לתורה שהוריד אלינו אללה ישתבח ויתעלה ולמשפחת בני ישראל, וכפי שידוע איננו פועלים להנחיל את דתנו לעמים האחרים. אם בא אדם כלשהו בן עם אחר ומבקש להצטרף לדת היהודית הרי שחוקי הדת מורים לנו ראשית ולפני הכל לפנות אליו שלא יעשה כן ולהקשות עליו את המעבר לדת היהודית.

השניה, יש לנו חלום גדול והוא שעל כל בני האדם לאחד את אללה האחד הנצחי לעבוד אותו ולהתמסר לו, יתברך ויתעלה בלבם ובמצפונם. כיצד נגיע להגשמת חלום עולמי זה?

באופן מעשי, בעולמנו היום, ניתן לחשוב על פתרון בו האיסלאם הוא זה אשר יפיץ את מסר האמונה באל אחד בעולם כולו. לפי תפיסת חכמי הדת שלנו, לאורך השנים, הרי שהמוסלמים מאמינים באל אחד באופן אמיתי. לכן ניתן לחשוב על פעולה בה יתמכו היהודים, בכל רחבי העולם, בהפצת בשורת האמונה באל אחד, על ידי המוסלמים.

מנקודת מוצא זו עד כמה נראה מפחיד הסכסוך האסלאמי-יהודי! הוא נראה כאחד ממעשי השטן הרוצה לעצור את הפצת בשורת האמונה באל אחד ולמנוע ממנה להגיע אל בני האדם בעולם כולו, שהרי המשך הסכסוך הזה בין שתי הדתות, ובפרט פעולות הטרור נגד היהודים שבוצעו בארצנו הקדושה, בשם האיסלאם, מחזקים את הדעות הקדומות העוינות לאיסלאם בעולם, ונראה כאילו המראות המועברים לכל העולם באמצעות הטלוויזיה המציגה את קורבנות הנשים והילדים ואת דמיהם של חפים מפשע נשפכים, הם אלה המייצגים את האיסלאם.

עלינו "לרגום", באמצעים מודרניים מותרים מבחינה דתית ומוסרית, את השטן המקולל המאיים על כולנו, כאן באזור הקדוש.

בנוסף לכך, מבחינה מדינית טהורה, לא ניתן להימנע ממראות השנאה בין האנשים ולהשיג שלום בר-קיימא בין היהודים והמוסלמים מבלי שנבטיח השתתפות אנשי דת מוסלמים ויהודים בפעולה להשגת הדבר, במיוחד לאור העובדה שאנשי הדת היהודים והמוסלמים מצווים לעשות כן לא מסיבות פוליטיות בלבד, אלא מסיבות דתיות, ועליהם לעשות כל מאמץ אפשרי לחזק את מסר האמונה באל אחד ולבצר את מעמדו של מסר מקודש ועליון זה בלבבות בני האדם, בעולם כולו.

עלינו לעשות עבודה רבה בתחום זה ובראש וראשונה לחשוב מה יכולים מושגי הדת המקודשים לעשות בעולמנו היום, מה המשמעות המודרנית של מסר האמונה באל אחד? כיצד ניתן להפיץ את מסר האמונה באל אחד בעולם התרבות הרוחנית ובטכנולוגיה של היום? כיצד ניתן לתרגם את המושגים שכוללות הדתות לשפה מודרנית, למשל מושג "אהל אלד'ימה – בני החסות" באיסלאם ו"ירושלים העיר ממנה יוצא מסר האמונה באל אחד" בדת היהודית.

II.

בשם הא-ל הרחמן והרחום שאחד משמותיו היפים הוא "השלום"

אנו שקיבלנו מן הא-ל יתברך אחריות על הקהילה הדתית המוסלמית ועל הקהילה הדתית היהודית החיות פה בארץ הקדושה מצהירים פה בירושלים עיר הקודש שהדתיים בני העם הישראלי והדתיים בני העם הפלסטיני צריכים להיות הראשונים לפעול למען השלום בארץ הזאת, ארץ השלום.

המלחמה העקובה מדם בין הישראלים לפלסטינים היא מעשה-השטן שבא להשפיל את כבוד המאמינים בכל העולם. לכן עלינו לרגום את השטן ולהפר את עצתו ולפעול בכל כוח השפעתנו להפסקה גמורה של שפיכות הדמים שהיא חרפה לנו ולארץ הקדושה.

לכן אנו מצהירים בזאת על כוונתנו להקים ועדה משותפת של שיח'ים ורבנים שמקום מושבה הקבוע בירושלים עיר הקודש – בירת השלום. הוועדה תפעל בכל עוז למען פתרון צודק לכל הבעיות בין הישראלים לפלסטינים ולמען יצירת אווירה של שלום בין כל המאמינים. אנו קוראים למנהיגים הדתיים של ירדן ושל הארצות השכנות ושל כל העולם להצטרף אלינו במאמץ להביא שלום לארץ הקודש, ארץ השלום.

ואנו מתפללים בכל לבנו שהא-ל יתברך ויתעלה יקיים במהרה את דבריו להביא ברכה לעיר הזאת. - יצא לאור 20 נובמבר 2002 © bitterlemons.org.

מנחם פרומן הוא הרב של תקוע, ביהודה. מזה שנים הוא מנהל דו-שיח פעיל עם יאסר ערפאת, שיח' יאסין ועמיתים פלסטינים מוסלמים נוספים.

=============================

השקפה פלסטינית
כמיהה לארץ המובטחת
מאת מוניב א. יונאן

הסכסוך הפלסטיני-ישראלי במזרח התיכון הוא פוליטי טהור. למרבה הצער, אין סכסוך פוליטי בעולם שבו כה סולפו התורה, התנ"ך והקוראן כדי להצדיק מעשי עוול.

יש הטוענים שעלינו להוציא את האל מהסכסוך במזרח התיכון, אולם אני מאמין שהאל הוא זה שיביא לפתרון הסכסוך. האל שאני מכיר הוא מקור האהבה. כנוצרי, אני מאמין שהאל דרך ישו הנוצרי הקריב את עצמו כדי למות על הצלב ולקום לתחייה, כדי להביא פיוס ושלמות לעולם. האל שאני מכיר לבטח אינו גורם לטרגדיות, לדיכוי ולאי-צדק אלא בוכה עם בני האדם בכאבם וקורא להם לפעול בצדק, בחמלה ובאהבה.

בסכסוך הישראלי-פלסטיני, אנשים דתיים נחלקים לשני מחנות:

קבוצה אחת מבינה את כתבי הקודש ככתבם, ומנצלת אותם כדי להצדיק בעלות על כל האדמה, ואת הכיבוש הצבאי הישראלי ובניית התנחלויות ישראליות בגדה המערבית ורצועת עזה. לבטח קיימים פרקים בברית הישנה ובכתבי קודש אחרים המצדיקים זוועות פוליטיות, אם יוצאו מהקשרם ויפורשו שלא כהלכה. הסכנה בדרך חשיבה זו היא שבני האדם הופכים את האל ללוחם למען מטרות אנושיות פרטניות, ואף הופכים את האל למתווך קרקעות. כך האל הופך להיות חלק מהבעיה. מה שנשכח הוא מהות האל, שהיא אהבה ודאגה במידה שווה לכל גזע ומין ולבני אדם בשני צדי המתרס.

הקבוצה השנייה רואה את המציאות הפוליטית אולם מחפשת בכתבי הקודש את הדרכים בהן ניתן להשיג צדק, שלום ופיוס, וכיצד הדת יכולה לתרום באופן חיובי לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אני מאמין שהאל קורא לנו למצוא את הערכים החיוביים ביהדות, בנצרות ובאסלאם, בהם קיימים די והותר כללים לבניית תרבות של שלום ולא תרבות מלחמה, אלימות, אלימות שכנגד, ושנאה.

צר לי לראות אידיאולוגיות ותפיסות קיצוניות בשלוש הדתות גם יחד שרק מוסיפות שמן למדורת הסכסוך. עבורנו, כנוצרים פלסטינים, האידיאולוגיות של הימין הקיצוני הנוצרי יובאו מבחוץ, ואינן מכאן. הן זרות לנו ופוגעות בנו. חובתם של אנשי דת ופוליטיקה להלחם בכל סוג של קיצוניות דתית, ולדחות את הרעיון של האל כגנרל חסר רחמים. האל של היהודים, הנוצרים והמוסלמים הוא האל השואף לצדק, ואך ורק צדק לכל בני האדם.

כדי ליישב את הסכסוך אני סבור שאנו חייבים לפעול בשני כיוונים:

ראשית, יש ליישם הפתרון של שתי מדינות לישראל ולפלסטין. על הכיבוש הישראלי של העם והאדמה הפלסטינים להסתיים. הכיבוש הוא חטא נגד האל והאנושות מכיוון שהוא הרסני הן לכובש והן לנכבש. האל רוצה שבני האדם יחיו בכבוד, עם מלוא זכויותיהם האנושיות, הפוליטיות והדתיות שלהם.

שנית, אלוהים קורא לבני האדם בכל שלוש הדתות להיות בעלי חזון ולא להסתפק בגינוי חוסר צדק, אלא לדאוג לצלם האנוש של כל בני האדם. הוא קורא לנו לא רק לראות בעצמנו את צלמו, אלא גם באלה הנחשבים האויב. רק כאשר יוכר השוני של האחר ולבני האדם יוענקו זכויותיהם שהן מתת האלוהים, רק אז תהפוך ארץ הקודש לארץ חלב ודבש המובטחת הן לישראלים והן לפלסטינים. - יצא לאור 20 נובמבר 2002 ©bitterlemons.org.

ד"ר מוניב א. יונאן הוא הבישוף הלותרני בירושלים.

=============================

לביטול מנוי ב-bitterlemons.org, יש לכתוב ל-
unsubscribehebrew@bitterlemons.org ולכתוב
unsubscribehebrew בשורת הנושא. ניתן לכתוב
לעורכים ע'סאן חטיב ויוסי אלפר ב-ghassan@bitterlemons.org
ו-yossi@bitterlemons.org, בהתאמה.

bitterlemons.org הינה איגרת אנטרנט המציגה דעות ישראליות
ופלסטיניות ביחס לסוגיות בעלי עניין משותף. כל גליון מנתח
סוגיה מוגדרת המעוררת מחלוקת. bitterlemons.org
מקיים סימטריה ארגונית ומוסדית מוחלטת בין מרכיביו
הישראלים והפלסטינים.
><><><><><><><><><><><><><><><><