bitterlemons.org – אש צולבת ישראלית-פלסטינית
><><><><><><><><><><><><><><><><><><><

"מפת הדרכים" של הרביעייה

30 אוקטובר 2002, גליון 39

================
www.bitterlemons.org
================

כדי להירשם למנוי בגירסת הדואל של bitterlemons.org,
שלח/י בקשה ל-subscribehebrew@bitterlemons.org.
המאמרים הבאים ניתנים לפרסום תוך אזכור הולם של
המחברים ו-bitterlemons.org.

ניתן לראות גליון זה, גליונות קודמים, מסמכים רלבנטיים
ומידע "מי אנחנו" באתר האינטרנט שלנו, www.bitterlemons.org.

בגליון זה
=============================
>< מחסומי דרכים - מאת ע'סאן חטיב
זהו ניסיון שקוף להכתיב את המנהיגות הפלסטינית ולא תכנית שלום רצינית.

>< חסר תועלת – אבל חשוב - מאת יוסי אלפר
התכנים משקפים מספר התפתחויות חיוביות בחשיבה הכוללת אודות תהליך שלום ישראלי-פלסטיני עתידי.

>< בטחון תמורת חירות - ראיון עם דיאנה בוטו
ארצות הברית טרם הכירה בעובדה שקיימת זיקה ישירה בין היעדר הביטחון של ישראל לבין החירות הפלסטינית.

>< מפת דרכים לדלת השכנים - מאת יוסי ביילין
אפשר היה לצפות שהצירוף של ארה"ב, אירופה, רוסיה והאו"מ יוציא מתחת ידיו נייר אינטליגנטי יותר.

=============================

השקפה פלסטינית
מחסומי דרכים
מאת ע'סאן חטיב

מפת דרכים אמריקנית חדשה-ישנה זו נפתחת במחסום מהסוג המוכר היטב לפלסטינים מזה זמן. כבר לאחר שתי שורות במסמך, נעשה ניסיון להכפיף את קיומו של תהליך מדיני בעל משמעות לביצוע שינויים במבנה ההנהגה הפלסטינית. השלב הראשון בחלק הראשון של מפת הדרכים עושה כל שביכולתו להכתיב את הפוליטיקה הפנימית הפלסטינית, תוך כדי עיסוק שטחי בשינויים בחוקה, במינוי ראש ממשלה ובהיבטים אחרים של "רפורמה" פוליטית. המסמך אף קורא לקיום בחירות למועצה המחוקקת ללא בחירות לנשיאות – ניסיון להגביל את זכויותינו הדמוקרטיות והפרה של החוקה הפלסטינית הקיימת או מה שאנו מכנים חוק היסוד.

לאור הרגישות הפלסטינית ההיסטורית כלפי כל התערבות במבנה הפוליטי הפנימי הפלסטיני (ובמשתמע, התערבות בעמדות פוליטיות) אין זה סביר שנצליח להתקדם רבות מעבר למחסום ראשון זה אל ההיבטים החשובים של התכנית. רגישות פלסטינית זו נובעת מההכרה שישראל אינה שבעת רצון מעמדות המשא ומתן של הנשיא הפלסטיני יאסר ערפאת ועל כן מנסה להשתמש ברפורמות בחוקה כדי לדחוק אותו לשוליים. (בהתעלם מכך שעמדות המשא ומתן של הנשיא ערפאת נהנות מתמיכה נרחבת של העם הפלסטיני).

חסרונות נוספים בתכנית כוללים, לדוגמא, העדר מוחלט של התייחסות לארגון לשחרור פלסטין, חרף העובדה שאש"ף הוא החתום על כל ההסכמים הרשמיים בין הפלסטינים והישראלים, ולמרות שאש"ף הוא הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני. מותר לפלסטינים לחשוד שהשמטת אש"ף, וציון הרשות הפלסטינית במקומו, מטרתם לנצל את ההבדל בין השניים: העובדה שהרשות הפלסטינית מנהלת את חייהם של מחצית מהעם הפלסטיני בלבד, לאמור אלה החיים בתוך השטחים הפלסטיניים, ומוגבלת לתפקיד שהוטל עליה בהסכמי אוסלו. (שוב, אפילו ציון דרך חשוב זה בין הפלסטינים לישראלים אינו מוזכר במפת הדרכים האמריקנית).

אם בוחנים את שלושת השלבים במסמך, הרי שהם כוללים מספר עקרונות רבי חשיבות, דוגמת הצורך לשים קץ לכיבוש, הפסקת הרחבת ההתנחלויות והקמת מדינה פלסטינית. מאידך, נכללות מספר רב של נקודות אחרות שיפגעו ביישום עקרונות אלה.

בשלב הראשון, כל התקדמות מדינית וכל התקדמות לעבר סיום הכיבוש הישראלי מותנות בהפסקת ה"אלימות" הפלסטינית ובביצוע "רפורמות" בקרב הפלסטינים, ובכלל זה "שינוי חוקתי". בכך חוזרת הטעות האמריקנית עתיקת היומין שבאה לידי ביטוי בניסיונותיהם של טנט וזיני גם יחד, טעות המנסה לערב בין סיבה ומסובב על ידי אימוץ התפיסה הישראלית לפיה הכיבוש הישראלי ומעשי הזוועה שלו הם תגובה לאלימות הפלסטינית, בעוד הפלסטינים תופסים את ההתנגדות שלהם כתוצאה של הכיבוש והכיבוש מחדש מצד ישראל, הרג אזרחים פלסטינים, עונש קולקטיבי והפרות נוספות של זכויות האדם.

לכל הפחות, המסמך יכול היה להיות מאוזן יותר אילו היה דורש ויתורים הדדיים בשלב הראשון, דוגמת שיתוף פעולה בטחוני פלסטיני, יחד עם הפסקת האלימות הישראלית, הרחבת ההתנחלויות והכיבוש מחדש המתמשך.

קשה לשכוח שההצהרה האחרונה של הרביעייה תבעה מישראל להפסיק הרחבת התנחלויות במהלך השלב הראשון, בעוד שב"מפת הדרכים", חלק חשוב זה הועבר לשלב מאוחר יותר. דומה כאילו ארצות הברית אומרת לראש הממשלה הישראלי אריאל שרון להאיץ ולסיים את הרחבת ההתנחלויות חסרת התקדים שהוא מבצע ואת בניית "גדר האפרטהייד" בין ישראל לגדה המערבית, לפני שיהיה מאוחר מדי.

השלב השני מתמקד ברעיון ההכרזה על מדינה פלסטינית בגבולות זמניים. ראשית, השטחים הנתונים לשליטת הרשות הפלסטינית לפי ההסכמים הקודמים אינם מאפשרים הקמת מדינה פלסטינית. שנית, וחשוב יותר, היות וגבולות הקבע יהיו נתונים בהמשך למשא ומתן והיות וניסינו ונכשלנו בניסיון להגיע להסכם על הגבולות עם ממשלות פחות קיצוניות מהנוכחית, אזי אין זה קשה להעריך שגבולות זמניים אלה עלולים לבסוף להיהפך לגבולות הקבע.

אשר לשלב השלישי, מפת הדרכים מתייחסת נכונה לצורך להקים מדינה פלסטינית לאחר סיום הכיבוש הישראלי בן 35 השנים. למרבה הצער הסעיף המסיים מטיל על קביעה זו הגבלה, המתייחסת לנסיגה ישראלית לגבולות בטוחים ו"מוסכמים". מכאן שהמסמך מכיל זכות ווטו של ישראל על ביצוע החלטת מועצת הביטחון של האו"מ 242 , הקובעת אי קבילותה של תפיסת אדמה באמצעות כוח וקוראת לסיום הכיבוש הבלתי חוקי בתמורה לשלום. סיכומו של דבר, מפת דרכים זו מציירת מסלול המלא מחסומי דרכים ומכשולים בכמויות המתקרבות למספר המחסומים המוצבים בשטחים הפלסטינים הכבושים עצמם. - יצא לאור 30 אוקטובר 2002 © bitterlemons.org.

ע'סאן חטיב הוא שר העבודה בקבינט החדש של הרשות הפלסטינית. שנים רבות היה פרשן פוליטי וניהל משרד לקישור עיתונאי.

=============================

השקפה ישראלית
חסר תועלת – אבל חשוב
מאת יוסי אלפר

מפת הדרכים שהוגשה לישראל ולפלסטינים ע"י ממשל בוש והרביעייה היא חסרת תועלת - ועם זאת, חשובה.

היא חסרת תועלת כיוון שהיא מוגשת בחסותו של נשיא אמריקני שאינו מעוניין לפי שעה בקידומו של תהליך השלום הישראלי-פלסטיני. היא הוגשה לשליחיו של מנהיג פלסטיני שאין לו אסטרטגיה מציאותית לשלום (או למלחמה), שמפת הדרכים מעניקה לו תפקיד טכסי בלבד, ושאף על פי כן אינו מתכוון לזוז הצידה. והיא הוגשה למנהיג ישראל שגם לו אין אסטרטגיה מציאותית לשלום או למלחמה, וכמו עמיתו הפלסטיני, אף אין בכוונתו לנווט לפי מפת דרכים זו או אחרת שזכתה לחותם הקהילה הבינלאומית.

יש צדק בטיעוניה של ממשלת ישראל, לפיהן אין מפת דרכים זו מחייבת את הפלסטינים לנקוט מאמץ רציני מספיק לדכא את הטרור. גם דאגותיה ביחס להשלכות של הקמת מנגנון בקרה בינלאומי הן מובנות. מאידך, המסמך מכיל אמצעים - כמו מינויו והסמכתו של ראש ממשלה פלסטיני וקביעת אמות מידה למעבר משלב לשלב המבוססות על ביצועים בשטח ולא על תאריכי יעד נוקשים - המשקפים את קווי מדיניותו של ראש הממשלה אריאל שרון בעצמו.

אלא שכל זה אינו במיוחד רלבנטי. היות והנשיא בוש אינו מתכוון לספק את הסמכות הדרושה לאכיפת התכנית הזאת מול שרון וערפאת המהוססים, הרי שהדיונים רמי הדרג סביב נקודות החוזק והתורפה של התכנית הם בעלי חשיבות שולית, פרט אולי להיותם חלק מהפולחן הדיפלומטי הדרוש כנראה לממשל במהלך הספירה לאחור לקראת פלישה אמריקנית לעיראק. בד ובד, אין זה סביר שאחרי עיראק יתמסר ממשל בוש למעורבות העמוקה המתחייבת כדי לטפל בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני. ואולם אם כן יתמסר, הרי שהנסיבות ישתנו עד כדי כך שיידרשו הן חשיבה חדשה והן מסמך חדש.

ועם זאת, מפת הדרכים של ה-15 באוקטובר 2002 היא מסמך חשוב, משום שתכניו משקפים בבירור מספר התפתחויות חיוביות בחשיבה הכוללת אודות תהליך שלום ישראלי-פלסטיני עתידי, שהצטברו במהלך שנתיים של אלימות ובעקבות קריסתו של תהליך אוסלו. ראשית כל, מפת הדרכים מכירה בכך שהחלטת מועצת הביטחון 242 מ-1967 אינה מהווה יסוד איתן מספיק לשלום בין ישראל לפלסטינים. כזכור, השיחות על הסדר הקבע לפי מתכונת אוסלו התבססו אך ורק על 242, שאינה מספקת קווי יסוד ליישוב סוגיות מפתח כגון מדינה פלסטינית, ירושלים ושאלת הפליטים. החלטה 242 נועדה ע"י מנסחיה לאפשר עשיית שלום בין ישראל למדינות השכנות נגדן נלחמה ב-1967; היא אינה מספקת קווי מיתר לפתרון סוגיות "1948" כמו זכות השיבה. זהו אחד ההסברים מדוע כשל לבסוף תהליך אוסלו. מפת הדרכים צועדת צעד בכיוון מילוי החסר הזה ע"י ביסוס הסדר הקבע לא רק על 338/242, אלא גם על החלטת מועצת הביטחון 1397(המאשר את היעד של הקמת מדינה פלסטינית) ועל ה "יוזמה הסעודית" , תוך ציון מיוחד של קביעתה המהפכנית של יוזמה זו שסופו של התהליך יתאפיין ב"הסכמה של מדינות ערב ליחסים נורמאליים עם ישראל וביטחון לכל מדינות המרחב". אלה הם מרכיבים חיוביים בתהליך שלום עתידי.

מפת הדרכים קובעת גם שיהיה צעד ביניים אחד: "מדינה [פלסטינית] עם גבולות ארעיים" עד סוף 2003, היינו תוך שנה בערך. שלביות וצעדי ביניים היוו את אחד הכישלונות הגדולים של תהליך אוסלו. הם נועדו במקור לשמש אמצעי לבניית אמון וביטחון הדדי בין הצדדים; במקום זאת, הם סיפקו הזדמנויות לקיצוניים משני המחנות לחבל בתהליך כולו. ברם, אם לאור המפולת הנוכחית נחשב תהליך מודרג כלשהו לבלתי-נמנע, אזי אפשר שהמושג של מדינה ארעית, שהוצע במקור ע"י אריאל שרון בעצמו, הוא הפחות בעייתי – אך בתנאי שהפלסטינים יזכו להבטחות סבירות שהקמת ישות קטועה וזמנית זו לא תהפוך למבוי סתום.

לבסוף, ועל אף הסתייגויותיה של ישראל, "מכשיר הבקרה הקבוע" של הרביעייה עשוי להיות רעיון מועיל, מהטעם הפשוט שישראלים ופלסטינים נכשלו לחלוטין בניסיון לבקר בכוחות עצמם את הסכמיהם. היעדרם של מכשירים כאלה בהסכמי אוסלו היווה כשל נוסף בתהליך השלום שהסתיים לפני שנתיים. אדרבא, מן הדין שהסכם קבע ישראלי-פלסטיני, לכשיושג, יכיל מעין הסכם בוררות חובה (כמו בהסכם השלום הישראלי-מצרי) שיאפשר לו לשרוד את חילוקי הדעות הבלתי-נמנעים לגבי פרשנותו.

מכשיר הבקרה שיועד ע"י מפת הדרכים לתהליך ייצוב היחסים בין ישראל לפלסטינים - אם אכן יעוצב כך שיספק פתרונות לדאגותיה המבוססות של ישראל לגבי הפרות אלימות פלסטיניות (יחד עם דאגות הפלסטינים לגבי הרחבת ההתנחלויות) - יהווה תרומה חיובית נוספת של יוזמה חדשה זו, הגם שבטווח הקרוב זוהי יוזמה מתסכלת וחסרת תועלת. - יצא לאור 30 אוקטובר 2002 © bitterlemons.org.

יוסי אלפר היה מנהל מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב. הוא מחבר הספר "וגר זאב עם זאב: המתנחלים והפלסטינים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום).

=============================

השקפה פלסטינית
בטחון תמורת חרות
ראיון עם דיאנה בוטו

bitterlemons: כיצד הציג השליח של ארצות הברית ויליאם ברנס את מפת הדרכים לצד הפלסטיני?

בוטו: הדבר נעשה בפגישה בה הוצגו אלמנטים שארצות הברית סבורה שהם חשובים על מנת לעלות על מסלול של משא ומתן. הדבר לא נעשה בדרכי התייעצות כלשהן. למעשה, הדבר נעשה באמצעות אמירה לפלסטינים שזהו החזון שיש לאמריקנים. אף על פי כן נאמר לי ש[הפגישה] הייתה מאד חיובית, אבל קיימות מספר דאגות לגבי מפת הדרכים עצמה.

:bitterlemons האם תוכלי לספר על דאגות אלו?

בוטו: הדאגות מתבטאות בכך שאנו הולכים באותו מסלול בו הלכנו בשנתיים האחרונות. ארצות הברית טרם הכירה בכך שקיימת זיקה ישירה בין העדר הביטחון של ישראל ובין החרות הפלסטינית. במקום זאת, מה שארצות הברית מנסה לעשות הוא לא להתעמת עם ישראל על מדיניות ההתנחלויות שלה, ולא להתעמת עם ישראל על הכיבוש שלה בן 35 השנים, אלא לעודד את ישראל באמצעות הבטחה שהיא תוכל להשיג בטחון מבלי לוותר אי פעם על אדמה ועל ההתנחלויות.

כעת קיימת גם שאלת ה"רפורמות", במילים אחרות, על הפלסטינים "להפוך עצמם לבני אנוש" כדי שישראל תשים לבסוף קץ לכיבוש הבלתי חוקי של השטחים הפלסטינים.

:bitterlemons אלו התייעצויות קיימתם עם ארצות הברית שהובילו להצגת המסמך?

בוטו: מה שנאמר שוב ושוב במסמכים שהגשנו היה שחשוב מאד שארצות הברית תתמקד בקשר בין בטחון וחרות ולא תאחד בפשטות את שתי הסוגיות, כאילו הפלסטינים בצורה כלשהי נוטים מבחינה גנטית לאלימות וכאילו ההתנחלויות הן בצורה כלשהי אורגניות מטבען. למרבה הצער, ארצות הברית לא הכירה בקשר הזה ובמקום זאת דוחה את הקפאת ההתנחלויות – הסיבה המרכזית להתקוממות ולהפסקת המשא ומתן – לשלב מאוחר יותר.

דבר נוסף שלחצנו להשיגו היה סוג כלשהו של מנגנון פיקוח. מה שראינו במהלך ביצוע הסכם אוסלו הוא שלא היה בנמצא צד שלישי שיפקח בשטח. שוב, ארצות הברית מהססת לקחת על עצמה את התפקיד.

:bitterlemons כיצד לדעתך תגיב ההנהגה הפלסטינית לדרישה למנות ראש ממשלה בעל סמכויות?

בוטו: אינני בטוחה כיצד הם יגיבו לכך באופן ספציפי, אבל לדעתי האישית הדבר מוטעה במידת מה. כאשר הפלסטינים אמרו שהם רוצים לבצע רפורמות, שתי האומות האלה עצמן [ישראל וארצות הברית] היו אלה שטענו שאין רצונן ברפורמות.

למעשה משמעות הדבר היא שאין הם רוצים להתעסק עם מנהיג נבחר [לאמור, הנשיא יאסר ערפאת]. ברם, אם אין הם רוצים להתעסק עם המנהיג הנבחר, אזי מדוע הם חוסמים קיומן של בחירות, במגמה ליצור מחדש מעין משטר דיקטטורי בו נכפה מינוי ראש ממשלה, במקום לאפשר לפלסטינים לממש את זכות ההגדרה העצמית ולבחור את מנהיגם?

:bitterlemons האם זהו ההסבר שלך לשאלה מדוע המסמך קורא לבחירות למועצה מחוקקת ולא לבחירות לנשיאות?

בוטו: בדיוק כך. הקריאה העיקרית לביצוע רפורמות ולקיום בחירות עלתה בקיץ האחרון, כאשר לחצנו על ארצות הברית לקיים בחירות. נאמר לנו שהעיתוי אינו מתאים. הדבר מעורר את השאלה, "האם אתם אכן רציניים לגבי הרפורמות או שמא אתם מעוניינים במשטר בובות שיפעל למען האינטרסים של ארצות הברית וישראל?"

:bitterlemons דומה שהנשיא ערפאת עושה מאמצים מסוימים להתקדם בדרך זו, אך האם יש ניסיונות לשנות את מפת הדרכים?

בוטו: הגשנו את ההערות שלנו למפת הדרכים בפגישה האחרונה ואנו מתכוונים להמשיך לנסות להדגיש בפני הממשל האמריקני שיש לשנות אלמנטים מסוימים במפת הדרכים, שכן אחרת היא תהפוך לתכנית בלתי ישימה ובלתי ניתנת לביצוע. היום שמעתי ש[ראש הממשלה הישראלי אריאל] שרון קיבל את מפת הדרכים אך דחה את הקפאת ההתנחלויות – שהוא אלמנט חיוני.

שוב, אנו מתכוונים להמשיך ללחוץ להקפאת ההתנחלויות, בטענה שאם לא יראו הפלסטינים שיש שינוי כלשהו בשטח, הרי שלספר להם שאולי תקום מדינה ארעית חסרת גבולות, בגודל של שמורה אינדיאנית, לא יביא לכלום.

:bitterlemons לאור המצב בשטח כעת, ולאור מפת הדרכים המציעה לפלסטינים מדינה ב-2004 או ב-2005 , האם תוכלי להעריך למה נהיה עדים בעתיד הקרוב והרחוק?

בוטו: אם הקהילה הבינלאומית אכן סבורה שהיא באמת רוצה לסיים את הסכסוך, אזי היא תנקוט את האמצעים הדרושים לשים לו קץ – דהיינו היא תאכוף את החוק על ישראל ועל הקולוניזציה שלה ותתחיל להפעיל סנקציות.

אם ארצות הברית, הקהילה העולמית וישראל עצמה לא יעשו כך, אזי נהייה עדים לאותה רמה של קולוניזציה. אנו עלולים לראות מספרים גדולים של אנשים העוזבים את השטחים הפלסטינים הכבושים או אנו עלולים להיות עדים לתנועה המתנגדת לאפרטהייד, במסגרתה מיליוני פלסטינים יודיעו שהם מבקשים לקבל אזרחות במדינת ישראל. אני סבורה שהדבר יהווה איום גדול יותר על ישראל – במיוחד אם ישראל רוצה להישאר מה שהיא מכנה "מדינה יהודית" – כש-3.5 מליון פלסטינים מבקשים אזרחות ישראלית.

:bitterlemons שמענו שמשרדך הגיש לארצות הברית מזכר הקובע שהארגון לשחרור פלסטין עשוי להיאלץ לשנות את אסטרטגיית שתי המדינות שלו.

בוטו: באופן עקרוני הגענו למסקנה שאם תימשך הקולוניזציה בקצב הזה, ניאלץ להתחיל להטיל ספק האם פתרון של שתי מדינות מתקבל על הדעת. אין משמעות הדבר שאיננו מחויבים לפתרון של שתי מדינות; אש"ף מחויב לכך מאז 1988.

אבל לאור העובדות בשטח, לאור הצורה בה השתנו הדברים, לא ניתן להשיב המצב לקדמותו. על ההנהגה להתחיל להעריך מחדש האם היא אכן צריכה לדחוף לפתרון של שתי מדינות או האם עלינו להתחיל ללחוץ לקבלת אזרחות שווה ולפתיחה במסע אנטי-אפרטהייד לפי אותם קווים כמו בדרום אפריקה. - יצא לאור 30 אוקטובר 2002 ©bitterlemons.org .

דיאנה בוטו היא עורכת דין ומשמשת יועצת לארגון לשחרור פלסטין במסגרת יחידת התמיכה למשא ומתן.

=============================

השקפה ישראלית
מפת דרכים לדלת השכנים
מאת יוסי ביילין

תמיכתי במפת הדרכים החדשה שהציגה ארה"ב לאריאל שרון בשם הקוורטט היא תמיכה באחד הניירות הפחות יצירתיים, היותר מסורבלים והיותר בעייתיים שידע הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אני אעדיף כל הצעה המחזירה את הצדדים לשולחן הדיונים לקראת הסכם הקבע, ואשר תשים קץ לסיוט בן 25 החודשים שבו חיים שני העמים, אבל אפשר היה לצפות שהצירוף של ארה"ב, אירופה, רוסיה והאו"ם יוציא מתחת ידיו נייר אינטליגנטי יותר מאשר צירוף של כמה טלאים תחת כותרת יומרנית.

טלו, למשל, דוגמא אחת: שני הצדדים מתבקשים לקיים 13 פעולות חשובות למדי בין אוקטובר לדצמבר 2002, אבל השליח האמריקני ביל ברנס מבקש מהם להגיש את הערותיהם למסמך רק בדצמבר 2002... מי שאינו מכבד את הנייר שהוא מגיש לא יוכל לצפות לכך שיכבדו את מגיש הנייר. התהליך יצטרך, אם כן, להידחות בחודשיים, ומי שזוכר מה קרה לדו"ח מיטשל ולמסמך טנט יכול לצפות שסיכויי מפת הדרכים של בוש לזכות בטיפול דומה, גבוהים ביותר.

מפת הדרכים מציעה שלושה שלבים, המתחלקים, בחלקם, לתת-שלבים, כדי להגיע ב-2005 לפתרון קבע הכולל מדינה פלסטינית. בדרך, מבצעים הצדדים צעדים בוני אימון, מפסיקים את האלימות, משתפים פעולה ביניהם, הפלסטינים עורכים רפורמות, מקיימים בחירות, וממנים ראש ממשלה ואף זוכים ביצור המוצע להם כאן בפעם הראשונה באופן רשמי – מדינה בגבולות זמניים שתתקיים שנתיים. במהלך התקופה יתקיימו שתי ועידות בין-לאומיות כדי לעודד את הצדדים במאמציהם הקשים.

מי שקורא את התכנית שואל את עצמו, בצדק רב, מדוע צריך מפת דרכים כדי להגיע לדלת השכנים. כל מה שצריך לעשות הוא לחזור לשולחן המו"מ, להמשיך את המאמץ שנעשה בשיחות טאבה שהופסקו בינואר 2001, להגיע להסדר קבע על בסיס תכנית קלינטון (או חזון בוש), ולממש אותו.

אין בתכנית שום הצעה מקורית אשר בעזרתה ניתן יהיה להתגבר ביתר קלות על מעגל הדמים טרור-תגמול. הרעיון להמשיך את תקופת הביניים עד 2005 עומד בסתירה לתחושות רבים בימין ובשמאל כי תקופה זו הייתה בבחינת הזדמנות שניתנה לקיצוניים שביקשו לטרפד את המהלך, וכי עדיף היה לוותר עליה כליל, ולהגיע למו"מ על הסכם השלום. הארכה נוספת תאפשר למתנגדי השלום להיערך מחדש. ההצעה באשר לגבולות זמניים למדינה הפלסטינית בעייתית במיוחד: מדובר במו"מ כפול – פעם אחת בהסדר הביניים ופעם שנייה מיד אחר כך, והערכתי היא שהמו"מ הראשון לא יהיה קל מן השני וגם לא יקל על השגת הסכם במו"מ השני. עלול להיות מצב שלאחר שייקבעו הגבולות הזמניים יהיו מי שיחושו בישראל כי בכך נפתרה הבעיה הדמוגרפית, לא יהיה להם כל תמריץ לנהל את המו"מ על גבולות הקבע, ואילו בצד הפלסטיני יוחרפו התסכול ואי השקט שיובילו לחידוש האלימות, כתוצאה מאובדן האמון בשני הצדדים. הגבולות הזמניים הם המוקש החמור ביותר האורב במפת הדרכים לחפצי השלום בשני הצדדים.

ועידה בין-לאומית עשויה להיות אירוע חגיגי המחייב את הצדדים והמאפשר להם להצדיק את הפסקת מעגל האלימות שנקלעו אליו. אלא שוועידה שכזו עלולה להיות גם מכשול בשל המחלוקות שיתגלעו באשר להרכבה, לסמכויותיה ולהחלטה על תוכנה. שתי ועידות כאלו במהלך שלוש שנים נראות יפה על הנייר אך עלולות להיות גורם מעכב בביצוע המהלך המדיני במקום לסייע לו.

והגרוע מכל – שני הצדדים קיבלו את הנייר והתבקשו להעיר הערות. הם בוודאי עוסקים בזה ברגע זה ממש. בתוך חודשיים יקבלו האמריקנים תיקים של הסתייגויות, עבים בהרבה מן התכנית עצמה, כל צד יאהב בתכנית מה שהשני ידחה, ובסוף דצמבר אנו עלולים לעמוד במצב דומה לזה שעמדנו בדצמבר 2000: שני הצדדים קיבלו את תכנית קלינטון, אך בהסתייגויותיהם הפכו את תמיכתם לשלילה.

תמיכתי במפת הדרכים נובעת רק משום שהיא עדיפה – אם תתקבל – על המצב הקיים. אבל מי שרוצה להגיע לדלת הסמוכה, ומאמין במטרתו, יכול להשאיר אותה בבית. - יצא לאור 30 אוקטובר 2002 © bitterlemons.org.

יוסי ביילין היה שר המשפטים בממשלת ברק, 2001-1999, והיה מאדריכלי תהליך אוסלו.

=============================

לביטול מנוי ב-bitterlemons.org, יש לכתוב ל-
unsubscribehebrew@bitterlemons.org ולכתוב
unsubscribehebrew בשורת הנושא. ניתן לכתוב
לעורכים ע'סאן חטיב ויוסי אלפר ב-ghassan@bitterlemons.org
ו-yossi@bitterlemons.org, בהתאמה.

bitterlemons.org הינה איגרת אנטרנט המציגה דעות ישראליות
ופלסטיניות ביחס לסוגיות בעלי עניין משותף. כל גליון מנתח
סוגיה מוגדרת המעוררת מחלוקת. bitterlemons.org
מקיים סימטריה ארגונית ומוסדית מוחלטת בין מרכיביו
הישראלים והפלסטינים.
><><><><><><><><><><><><><><><><