bitterlemons.org – אש צולבת ישראלית-פלסטינית
><><><><><><><><><><><><><><><><><><><

הסכסוך והספירה לאחור לקראת עיראק

23 אוקטובר 2002, גליון 38

================
www.bitterlemons.org
================

כדי להירשם למנוי בגירסת הדואל של bitterlemons.org,
שלח/י בקשה ל-subscribehebrew@bitterlemons.org.
המאמרים הבאים ניתנים לפרסום תוך אזכור הולם של
המחברים ו-bitterlemons.org.

ניתן לראות גליון זה, גליונות קודמים, מסמכים רלבנטיים
ומידע "מי אנחנו" באתר האינטרנט שלנו, www.bitterlemons.org.

בגליון זה
=============================
>< מצב מהפכני - מאת יוסי אלפר
ברור שדבר מרעיש עולם עומד להתרחש, אך לפנינו יותר שאלות מאשר תשובות.

>< דאגות רבות - מאת ע'סאן חטיב
בין הדאגה מפני "טרנספר" לדאגה מפני הזנחת עניינם, הפלסטינים חוששים מהמלחמה.

>< קץ הקיצוניות - ראיון עם משה ארנס
הקיצוניים יבינו שזו מלחמה; הם לא יציקו.

>< רוחות המלחמה - מאת עלי ג'רבאווי
שרון אינו רואה את פתרון הסכסוך הפלסטיני-ישראלי בהתאם לחזונו של בוש.

=============================

השקפה ישראלית
מצב מהפכני
מאת יוסי אלפר

אנחנו נכנסים כנראה לעידן מוזר וייחודי. די בטוח שמתישהו בחדשים הקרובים ארצות הברית תתקוף את עיראק. מטרות המלחמה שלה תהיינה סילוק משטרו של צדאם חוסיין, פירוק המדינה מנשקה, וכינון מערכת ממשל דמוקרטית ומודרנית. רוב המשקיפים תמימי דעים שארה"ב תצליח לממש לפחות את המטרות של סילוק המשטר ופירוק הנשק של עיראק, וכי מהלכים אלה יהיו בעלי משמעות רבה למזרח התיכון.

אולם מעבר להסכמה כללית זו ניתן רק להעלות ספקולציות באשר לצפוי להתרחש, היינו באשר לפירוט המשמעות הזו. יש כמה סוגי שאלות. למשל, גורלה של עיראק: האומנם ניתן לכונן בה דמוקרטיה? שמא מרידות אזוריות/שבטיות יגרמו להתפרקותה? או, התנהגותן של המדינות השכנות: האם סוריה ואיראן, כדוגמא, יתרשמו מהפגנת הכוח האמריקני ומהנוכחות האמריקנית החדשה עד כדי כך שימתנו מרצונן את מדיניותן? או, התנהגותה של אמריקה: האם לארה"ב כוח התמדה די הצורך כדי לפקח על המפעל לשיקום החברה הפוליטית העיראקית, אולי במהלך שנים? וכך הלאה והלאה. ברור שדבר מרעיש עולם עומד להתרחש, אך לפנינו יותר שאלות מאשר תשובות. מכאן שאת החודשים הבאים ניתן רק להגדיר כ"מצב מהפכני".

כאשר הספקולציה נוגעת לתחום הישראלי-פלסטיני, הוודאות עולה אך במעט. במטרה לשפר את חופש התמרון שלה בעולם הערבי לקראת המתקפה נגד עיראק ביקשה ארה"ב שישראל תנקוט איפוק לנוכח התגרויות מצד שכניה – בין אם מדובר בעיראק, בחזבאללה או בפלסטינים. אבל איך יגיבו שכנים אלה?

הספירה לאחור לקראת עיראק מוצאת את הרשות הפלסטינית ואש"ף כבר במצב של חשבון נפש ביחס לפעילותם מזה שנתיים; הם נדרשים לבצע רפורמות מרחיקות לכת, בעוד התגובה הצבאית הישראלית והכיבוש מחדש גבו קורבנות רבים. הגיוני שהזרם המרכזי הפלסטיני ישאף בחודשים הקרובים לצמצם את הפיגועים נגד ישראלים, בתקווה "לזכות בנקודות" אצל האמריקנים לקראת העידן שלאחר עיראק. אלא שכפי שנוכחנו באחרונה, מנהיגי הזרם המרכזי של פת"ח מגלים גם יכולת מדהימה לטעות בשיקוליהם, למשל בפרשת הספינה קארין A ובאימוץ טקטיקת פיגועי ההתאבדות. מכאן שאין לבטל את האפשרות שערפאת או מי מחסידיו יגיעו למסקנה שכעת, כאשר ידיה של ישראל כבולות מרצון, יש לבצע פיגועי טרור חדשים ומקוממים.

יש להניח שהארגונים הקיצוניים, בהנהגת החמאס והג'יהאד האסלאמי, לא יהססו להמשיך ולתקוף; במקרה שלהם מדובר בשאלה של יכולות ולא של כוונות. כאן עולה האפשרות שעל אף האזהרות האמריקניות יבחר ראש הממשלה שרון להגיב לפעילות נוספת של חמאס ברצועת עזה ע"י העמקת החדירות הישראליות, כשהיעד הסופי הוא כיבוש מדש של הרצועה כולה. די ברור שזוהי המגמה של שרון; לא ברור אם חמאס יספק את העילה או אם שרון יסתכן ויעורר את חמתו של הממשל ע"י ביצוע פעולה כזו במהלך תקופת הספירה לאחור או בזמן המלחמה בעיראק עצמה. ולעומת זאת, החששות הפלסטינים והירדנים מפני "טרנספר" הם פשוט ללא יסוד.

גורם נוסף המשפיע על ההתנהגות הישראלית והפלסטינית היא תגובתן של חזבאללה ופטרוניה, סוריה ואיראן, במהלך תקופת ההמתנה ובזמן המלחמה בעיראק, וכן התגובה של עיראק עצמה. המטרה של התקפות מתגרות של חזבאללה נגד צפון הארץ ו/או של התקפות טילים של עיראק, תהיה לשבש את מאמצי המלחמה האמריקנים. משום כך יופעל על ישראל לחץ אמריקני כבד לנקוט התאפקות טוטאלית, ואילו ישראל תשתדל להיענות לפנייה האמריקנית, אלא אם כן יגברו אבדותיה ו/או עיראק תפעיל נשק בלתי קונבנציונאלי. גם גורמים פלסטינים רדיקאלים, ובכלל זה גופים בתוך אש"ף, עלולים לראות בהתקפות של חזבאללה או עיראק גם הזדמנות וגם חובה של סולידאריות, ולתקוף בעצמם את ישראל.

ישראל תמשיך לעודד את המאמץ האמריקני, בעוד האוכלוסייה והמוסדות הפלסטינים נוטים לתמוך בצדאם חוסיין ובמשטרו במאבקם נגד ארה"ב. במלחמת המפרץ של 1991 הביא מצב עניינים זה לעוצר ישראלי כבד על השטחים ולדימוי של פלסטינים כ"רוקדים על הגגות" לנוכח נפילת הסקאדים על ישראל. אז התמקדה האינתיפאדה (הראשונה) בעיקר באלימות בעוצמה נמוכה, וכמאה אלף פלסטינים עבדו בישראל לפני ואף אחרי המלחמה. ואילו עכשיו, לנוכח אירועי השנתיים האחרונות, אפשר שחלק מהפלסטינים יחשבו שאין להם יותר מה להפסיד ע"י הזדהות עם עיראק, ואילו פלסטינים אחרים יגיעו למסקנה שאחרי שהפסידו כל כך הרבה, הגיעה השעה לנקוט גישה חדשה.

ממשל בוש מתאמץ להראות לעולם הערבי ובייחוד לפלסטינים שיש לו תכנית, או "מפת דרכים" לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני במהלך החודשים והשנים שלאחר עיראק. באופן תיאורטי יש בגישה זו כדי למתן את ההתנהגות הן של הפלסטינים והן של ישראל. אלא שאף לא אחד מהמנהיגים הרלבנטיים – שרון, ערפאת ובוש עצמו – לא אימץ אסטרטגית שלום מציאותית ונחושה, והדבר ברור וידוע להכאיב בקרב עמי המרחב ומנהיגיהם. - יצא לאור 23 אוקטובר 2002 © bitterlemons.org.

יוסי אלפר הוא פרשן מדיני. הוא כיהן כמנהל מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב.

=============================

השקפה פלסטינית
דאגות רבות
מאת ע'סאן חטיב

האפשרות של התפתחויות דרמטיות בעיראק והשלכותיהן על העם והעניין הפלסטינים מהוות אחת הסיבות החשובות ביותר לדאגה בקרב הפלסטינים בימים אלה.

דאגה זו באה לידי ביטוי בשלושה מישורים. הראשון הוא ההשפעה המיידית של הסטת תשומת הלב של הקהילה הבינלאומית, העלולה לצמצם את המאמצים לפתור את הסכסוך הפלסטיני-ישראלי ולספק את צרכי העם הפלסטיני. בנוסף, הפלסטינים חוששים שראש הממשלה הישראלי אריאל שרון – שעברו הפלילי מוכר – ינצל מצב זה במטרה להגדיל את ההרג המתמשך של פלסטינים (ובכללם מספר רב של אזרחים) שהוא מבצע, בנוסף לעונשים קולקטיביים אחרים. ישנם פלסטינים החוששים ששרון עלול להגיע עד כדי יישום אחת מהתכניות הישראליות לטרנספר, ובראשן אלה שהומצאו בכנס הידוע לשמצה בהרצליה.

תהליך זה עלול ללבוש צורות שונות, דוגמת טרנספר ישיר ובכוח (לאמור, טיהור אתני) של פלסטינים לשטחים מחוץ לגדה המערבית ורצועת עזה, או גירוש מחלק אחד של השטחים לחלק אחר. התהליך אף עלול לכלול גירוש פלסטינים בעלי אזרחות ישראלית אל השטחים הפלסטינים הכבושים.

כמו כן, אנו עלולים להיות עדים ליישומו של טרנספר בלתי ישיר באמצעות הטלת אימה על אוכלוסייה אזרחית עד כדי אילוצה לעזוב (שיטה שיושמה על ידי הכוחות היהודים והקבוצות הטרוריסטיות ב-1948). מאמר שפורסם על ידי סוכנות הידיעות APהשבוע מתאר כיצד פעולותיהם של מתנחלים יהודים בארבע השנים האחרונות הכריחו את שש המשפחות הנותרות בכפר יאנון בגדה המערבית לעזוב את אדמתם ובתיהם ולעקור לכפר אחר. הגירוש אינו כה בלתי אפשרי כפי שניתן לחשוב.

המישור השני המעורר דאגה ממלחמה בעיראק הוא האיום של דחיית התערבות בינלאומית בסכסוך. דאגה זו משתקפת כיום בויכוח בין אירופים ודיפלומטים ערביים – הרוצים לראות יישום מידי של השלב הראשון של מפת הדרכים של ה"רביעייה" – לבין האמריקנים הרוצים להכין מפת דרכים זו ליישום לאחר המלחמה.

המישור השלישי המעורר דאגה בקרב הפלסטינים הוא ההשפעה האסטרטגית של מלחמה בעיראק. בסופו של דבר הערבים ייחלשו מבחינה אסטרטגית, בעוד ישראל, שתומכת בקול רם ומסייעת לאמריקנים, תצא מחוזקת.

לעת עתה, האסטרטגיה הפלסטינית לטיפול באיומים אלה היא להתרכז באזהרת העולם מפני האפשרות שישראל תנצל לרעה כל מלחמה. בד בבד, מבקשת האסטרטגיה הפלסטינית להשיג ערבויות באמצעות האירופים ומהאמריקנים כדי למנוע בעד ישראל מלהגביר את מעשי הזוועה שלה נגד הפלסטינים. כיוון אחר הוא לנסות לשכנע את האירופים לפרוס נוכחות אירופית כלשהי בשטחים הפלסטינים כדי למנוע פעולות ישראליות. כמו כן נעשים מאמצים להגביר המודעות בקרב דעת הקהל הפלסטינית למען לא יבצעו פעולות מהסוג שישראל עלולה לנצל כתירוץ למימוש תוכניותיה הצבאיות.

נתקבלו רמזים והערות של פקידים אמריקנים מדרג נמוך שאחרי המלחמה על הישראלים והפלסטינים לצפות שארצות הברית תגביר את תפקידה ותשיב לחיים את תהליך השלום, כולל עריכת כינוס נוסח ועידת מדריד בה החלה מעורבות אמריקנית ובינלאומית לאחר מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991. הפלסטינים מגלים ספקנות רבה כלפי האפשרות הזו ורואים הבדלים רבי משמעות בין שתי התקופות.

אז, לפני עשור, תוצאות המלחמה הותירו את הנשיא בוש האב חזק וחופשי מלחץ של גורמים פוליטיים פנימיים, כולל לחץ למען ישראל מצד קבוצות הלובי היהודי והימני. כיום, לא ניתן לצפות לחוסן כזה, כאשר דומה שקבוצות לחץ אלה יושבות בממשל עצמו. השוני האחר לעומת התקופה שלפני עשור הוא ההרכב הנוכחי של הממשלה הישראלית וראש ממשלתה, המשתייכים לאידיאולוגיה ולאסטרטגיה פוליטיות שכלל אינן מתיישבות עם העיקרון עליו מתבסס תהליך השלום, לאמור שטחים תמורת שלום.

על כן, על המאמצים הבינלאומיים להתרכז כעת באזהרת ישראל מביצוע התקפות נגד הפלסטינים במהלך המלחמה, ובמעבר מהיר לפיתוח וליישום לפחות של השלבים המקדימים בכל תכנית שה"רביעייה" תקדם לאחר שתיוועץ בשני הצדדים. - יצא לאור 23 אוקטובר 2002 ©bitterlemons.org .

ע'סאן חטיב הוא שר העבודה בקבינט החדש של הרשות הפלסטינית. שנים רבות היה פרשן פוליטי וניהל משרד לקישור עיתונאי.

=============================

השקפה ישראלית
קץ הקיצוניות
ראיון עם משה ארנס

bitterlemons: איך אתה רואה את ההגבלות שארצות הברית מבקשת להטיל על חופש הפעולה של ישראל בתקופת ההמתנה עד הפלישה לעיראק ובזמן המלחמה שם? איך יגיבו הגורמים הרדיקאליים באזור?

ארנס: לפני הפעולה, האמריקנים רוצים שיאפשרו להם לבנות קונסנזוס בינלאומי, להעביר החלטות בקונגרס ובמועצת הביטחון. הם זקוקים לשקט תעשייתי. מכאן קל להבין כיצד כל אירוע שמערער את השקט מפריע להם. אם וכאשר יתחילו בפעולה, הרי שהפור נפל והמצב ישתנה. קשה יהיה למישהו מהצד להפריע להם. מאחר והפעם, שלא כמו ב-91', אין קואליציה עם הערבים, גורמים קיצוניים לא יוכלו לשבש אותה. לכן, נגיד, פעולה של חיזבאללה בצפון בזמן המלחמה לא תעבור בלי תגובה.

bitterlemons: עובדה שישראל התאפקה ולא הגיבה על שאיבת המים של לבנון ממקורות הירדן.

ארנס: בנושא המים נראה שישראל התאפקה בלי דרישה אמריקנית מתוך שיקולים משלה. אבל ברור שלא נעבור לסדר היום, ואם נפעל בזמן הפעולה האמריקנית בעיראק או לאחר מכן זה עניין טקטי. מכל מקום ב-91' היה שקט מוחלט באזורנו בזמן המלחמה בעיראק, ואני נוטה לחשוב שהפעם נראה דבר דומה. הקיצוניים יבינו שזו מלחמה, ו"במלחמה כמו במלחמה", ולא יציקו.

bitterlemons: להערכתך ארצות הברית תצליח במלחמה נגד עיראק? ואם כן, איך היא תפעל באזור לאחר הניצחון?

ארנס: קשה לי לחזות כשלון אמריקני. במקרה של ניצחון, תחזית סבירה היא שהממשל לא ינסה לכפות עלינו פתרון כלשהו. הוא רואה בישראל בעלת ברית לאורך זמן. כולם יתיישרו עם האמריקנים חוץ מגידולי הפרא כמו חיזבאללה וחמאס; יבינו שהגענו לקץ הקיצוניות. התחזיות של איבוד שליטה ואנרכיה באזור אינן סבירות. אנחנו כבר רואים תפנית בעמדה האמריקנית לגבי כשרות המשטרים הערבים. המשטרים וההנהגות ישתנו.

השינוי כבר מתבטא גם כלפי ערפאת. הוא בדרך החוצה. אם האמריקנים יצליחו בעיראק הפלסטינים יבינו את השינוי ויסלקו אותו. יש פלסטינים שדורשים כבר לשנות כיוון; פעולה אמריקנית מוצלחת בעיראק תגביר קולות אלה. אחרי המלחמה נראה התמתנות פלסטינית הדרגתית לקראת הסדר במובן של מיסוד היחסים ודו-קיום.

bitterlemons: האם סילוקו של צדאם חוסיין יסיים את האינתיפאדה?

ארנס: אתפלא אם זה יביא לקץ התסכול הפלסטיני והאינתיפאדה כאן. אם האמריקנים יצליחו ובעיראק יקום משטר ליברלי ודמוקרטי, זה ישפיע על ההנהגה הפלסטינית וימתן את הסכסוך. אבל אינני רואה קו ישיר בין הצלחה אמריקנית בעיראק לבין הבעיות שעומדות במקור המלחמה שמתנהלת זה שנתיים.

bitterlemons: האמריקנים הציגו לראש הממשלה שרון בוושינגטון "מפת דרכים" להסדר ישראלי-פלסטיני תוך שלוש שנים. הם עובדים גם בתוך ה"רביעייה" כדי לתאם פתרון. יש ספקולציות שהם יבקשו לכפות פתרון אחרי עיראק.

ארנס: יכול להיות שהאמריקנים יתפנו יותר לטיפול בסכסוך שלנו. אבל יש פה אשליה לגבי מה שצפוי ביחסים בין ישראל לארה"ב לאחר הפעולה בעיראק. אני לא צופה לחץ ברוטאלי. אשר לרביעייה, היחס האמריקני כלפינו אינו דומה לזה של המרכיבים האחרים, למשל האיחוד האירופי, שהוא די עוין כלפינו. בתוך הממשל יש הסכמה רחבה לגבי הטיפול בעיראק, כולל שר החוץ פאואל; לא כך לגבי הטיפול בסכסוך הישראלי-פלסטיני לאחר הפעולה בעיראק, כיוון שהוא עדיין מעבר לאופק.

bitterlemons: האם להערכתך לארצות הברית מודל, לפיו יבקשו האמריקנים לעצב פתרון אצלנו לאחר המלחמה בעיראק?

ארנס: כעת אנו שומעים מהנשיא בוש על הדברים שנראה לו שיש לגביהם מכנה משותף, למשל מדינה פלסטינית והפסקת ההתנחלויות. אבל יש הבדל בין הדברים שהוא אומר היום, שהם מובנים מאליהם, לבין מה שיגיש לאחר שראש ממשלת ישראל יסביר לו את הסיכונים. לפחות לגבי הממשל הזה זו אשליה לחשוב שאחרי הפעולה בעיראק הוא יופיע כבורר ניטרלי בין ישראל לפלסטינים. – יצא לאור 23 אוקטובר 2002 © bitterlemons.org.

ח"כ (ליכוד) משה ארנס היה בעבר שר הביטחון, שר החוץ ושגריר בארה"ב. הוא היה המהנדס הראשי של התעשייה האווירית.

=============================

השקפה פלסטינית
רוחות המלחמה
מאת עלי ג'רבאוי

הממשל של ארצות הברית נחוש בדעתו לתקוף את עיראק, והמאמצים הדיפלומטיים הנוכחיים להעביר החלטה חדשה במועצת הביטחון אינם אלא חלק מניסיון מתמשך לגייס את בסיס התמיכה האפשרי הרחב ביותר. וושינגטון פרסמה הצהרות נוקשות המאשרות את נכונותה של ארצות הברית לפעול לבד נגד עיראק, אולם קולות אחרים בוושינגטון מזהירים מההשלכות העלולות להיווצר בעקבות נקיטת צעדים פזיזים וחד צדדיים. קולות אלה קוראים לממשל האמריקני לעשות כל מאמץ אפשרי להקים ברית.

מדינות ערביות רבות בעלות יחסים קרובים עם ארצות הברית קרועות כעת בין לחצים אמריקנים הדורשים שתצטרפנה לברית ובין התנגדות הציבור במדינות אלה לכך שארצות הברית תפתח במלחמה נגד עיראק. מדינות אלה מוצאות בהחלטת או"מ מוצא מהדילמה מכיוון שהיא נותנת להם תירוץ לא להתנגד בפומבי למתקפה אמריקנית, ואף מספקת צידוק מסוים להשתתף במתקפה. ארצות הברית שואפת בבירור להבטיח עמדה ערבית רשמית כזו, שכן היא תסלק רבים מן המכשולים בפניהם עומדת ארצות הברית כעת.

על מנת להתגבר על המכשולים העומדים בפני שכנוע הערבים בעניין עיראק, אמריקה עוסקת כעת בהרגעת המצב בפלסטין. המשך ההסלמה הישראלית נגד העם הפלסטיני במהלך מתקפה על עיראק יעורר חלקים בהמון הערבי, יסכן את המנהיגים הערביים ויסבך את עמדת ארצות הברית. לכן, הממשל של ארצות הברית נקט לאחרונה שני צעדים מכינים.

הצעד הראשון היה להזמין את ראש הממשלה הישראלי אריאל שרון לוושינגטון ולבקש ממנו להרגיע את המצב באמצעות הקלת טבעת החנק מעל הפלסטינים עד כמה שהדבר אינו פוגע בשיקולי הביטחון של ישראל. ברם, בשל ההרמוניה המלאה בחזון האסטרטגי השוררת בין נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש לשרון בהתייחס למנהיגות הפלסטינית, הבקשה של ארצות הברית היא טקטית לחלוטין ואינה כוללת את הנשיא הפלסטיני.

הצעד השני היה למסור את "מפת הדרכים" לסיום הסכסוך הפלסטיני-ישראלי בהתאם לחזונו של בוש להקים, במהלך שלוש השנים הבאות, מדינה פלסטינית המסוגלת להתקיים לצידה של ישראל. בצעד כה אופייני לארצות הברית כאשר היא זקוקה למשהו, נשלח תת שר החוץ ויליאם ברנס לאזור לזרות חול בעיני הערבים. זהו ניסיון להוכיח שהסוגיה הפלסטינית לא נשכחה וכי תוכניות קונסטרוקטיביות יופעלו בהזדמנות הראשונה.

שרון אינו רואה את פתרון הסכסוך הפלסטיני-ישראלי בהתאם לחזונו של בוש, כיוון שהוא מתנגד לחלוטין להקמת מדינה פלסטינית עצמאית ממערב לנהר הירדן. לפי החזון האידיאולוגי של שרון, השטח ממערב לנהר הוא "ארץ ישראל" ואין לחלקו ואין לחלוק אותו עם כל צד אחר. על כן חזונו של בוש להקמת מדינה פלסטינית עצמאית לא יזכה להצלחה אצל שרון.

אבל ה"בולדוזר" הישראלי הזה למד לקח בעל ערך רב מהעימות בין ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר ובין בוש האב כאשר השניים עמדו בראש מדינותיהם. שרון אינו רוצה לחזור על העימות הפומבי הזה שגבה מחיר רב. אמנם, אין הדבר משמעו ששרון יסכים לחזון של בוש הבן. להפך, הוא יסכל את יישומו של החזון בשיטות בלתי ישירות.

שרון יבטיח לנשיא בוש להרגיע את המצב בחזית הפלסטינית (מכיוון שהוא רוצה לזכות ביתרונות המתקפה על עיראק) וינקוט צעדים שטחיים כגון שחרור חלק מהפיקדונות המוקפאים השייכים לרשות, סילוק מספר קרוונים מפוזרים בהתנחלויות בלתי מאוישות ופריסה מחדש של הצבא בערים שנכבשו מחדש.

למרות זאת, בתקופה הקרובה הוא גם יעשה כל שביכולתו בדרך עקיפה לגרור את הפלסטינים לתגובה אלימה – כגון סדרה של פעולות התאבדות בתחומי הקו הירוק – בה הוא יכול להשתמש כתירוץ לחסל ללא תקנה את המפעל הלאומי הפלסטיני. קיצורו של דבר, הוא ינסה לנצל כל הזדמנות שתספק לו המלחמה הצפויה נגד עיראק כדי לסכל את חזונו של בוש לשים קץ לסכסוך הפלסטיני-ישראלי.

אמנם בעשותו כן, יימנע שרון מעימות גלוי ופומבי עם הממשל האמריקני. הוא אינו מסוגל, לכאורה, לבצע את מה שהוא ומספר הולך וגדל של ישראלים רוצים: מסע גירוש המוני להגליית מספרים גדולים של פלסטינים מהארץ. אם הרגעת המצב בפלסטין נמצאת בראש סדר העדיפויות של ארצות הברית במהלך מלחמתה נגד עיראק, מסע ישראלי רחב היקף לגרש פלסטינים עלול להכשיל מטרה אמריקנית זו, להדליק את הפתיל באזור הערבי כולו ולגרום לאסונות בעלי השלכות קשות בזירה הבינלאומית כולה.

יחד עם זאת ראוי לציין, שהיעדר אפשרות ליישם גירוש המוני של פלסטינים אין משמעו ששרון לא ינסה לנצל את הנסיבות כדי ליישם גירוש פנימי של פלסטינים. מטרת הדבר תהייה להדק את המצור סביבם בקנטונים נפרדים. אחרי ככלות הכל, המאבק בין הפלסטינים והישראלים נסב על תפיסת שליטה על השטח הגדול ביותר של פלסטין תוך הקטנת הנוכחות של הצד השני.

לפלסטינים אין ברירות רבות בחודשים הקרובים אלא להפעיל את הדרגה הגבוהה ביותר האפשרית של שליטה עצמית, בפרט במושגים של הפסקת פעולות ההתאבדות בתחומי הקו הירוק וחיזוק יכולתם להחזיק מעמד עד יעבור זעם. אלה אינם דברים פשוטים; להפך, הם קשים מאד. המצב הפנימי הפלסטיני ממשיך לסבול מריסוק פנימי מקיף מחד, ומהיחלשות הרשות הפלסטינית מאידך. הדבר סולל את הדרך לויכוחים פנימיים בדבר פעולות ההתאבדות בתחומי הקו הירוק. על מנת לחזק את יכולתם של הפלסטינים לעמוד בפני תוקפנות ישראלית, מן הראוי שיהיו הן מקורות חומריים והן אמון של הציבור ברשות. שני מרכיבים חיוניים אלה נעדרים כיום, והמצב מחריף עוד יותר בשל העובדה שסילוקו של ערפאת נותר בגדר דרישה אסטרטגית של ישראל וארצות הברית.

ביקורו של ברנס לא יביא לתוצאות מעשיות כלשהן, ובחודשים הקרובים המצב הפלסטיני יהא שוב נידון לשכחה ויאבד מחשיבותו עד שיתבהר המצב לאחר המלחמה בעיראק. לא יינקטו צעדים מדיניים רבי משמעות לפני הקיץ הבא, וזאת לפי ההערכות השמרניות ביותר. כאשר הדבר יקרה, אין כל ערובה לכך שצעדים אלה יהיו לטובתם של הפלסטינים. - יצא לאור 23 אוקטובר © 2002 bitterlemons.org.

עלי ג'רבאוי הוא פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת ביר זית.

=============================

לביטול מנוי ב-bitterlemons.org, יש לכתוב ל-
unsubscribehebrew@bitterlemons.org ולכתוב
unsubscribehebrew בשורת הנושא. ניתן לכתוב
לעורכים ע'סאן חטיב ויוסי אלפר ב-ghassan@bitterlemons.org
ו-yossi@bitterlemons.org, בהתאמה.

bitterlemons.org הינה איגרת אנטרנט המציגה דעות ישראליות
ופלסטיניות ביחס לסוגיות בעלי עניין משותף. כל גליון מנתח
סוגיה מוגדרת המעוררת מחלוקת. bitterlemons.org
מקיים סימטריה ארגונית ומוסדית מוחלטת בין מרכיביו
הישראלים והפלסטינים.
><><><><><><><><><><><><><><><><