bitterlemons.org – אש צולבת ישראלית-פלסטינית
><><><><><><><><><><><><><><><><><><><

הכיבוש מחדש: ממשל צבאי או חלוקה פונקציונאלית?

16 אוקטובר 2002, גליון 37

================
www.bitterlemons.org
================

כדי להירשם למנוי בגירסת הדואל של bitterlemons.org,
שלח/י בקשה ל-subscribehebrew@bitterlemons.org.
המאמרים הבאים ניתנים לפרסום תוך אזכור הולם של
המחברים ו-bitterlemons.org.

ניתן לראות גליון זה, גליונות קודמים, מסמכים רלבנטיים
ומידע "מי אנחנו" באתר האינטרנט שלנו, www.bitterlemons.org.

בגליון זה
=============================
>< התפתחות טבעית - מאת ע'סאן חטיב
כיבושם מחדש של רוב השטחים הפלסטינים העלה מספר שאלות בעלות חשיבות אודות הבאות.

>< אי אפשר להחזיר את מחוגי השעון - מאת יוסי אלפר
אם ישראל חייבת לבחור בין הרחבת הכיבוש לכדי ממשל צבאי לבין חלופה אחרת – אזי, עליה לבחור בחלופה האחרת.

>< להגן על הלגיטימיות שלנו - מאת סמיר עבדאללה
איש אינו רוצה להאמין שחזרנו לנקודת ההתחלה לאחר שהשקענו עשר שנים בתהליך השלום.

>< לכבד את חוכמת ההישרדות שלהם - מאת צבי אל-פלג
דיין החליט לפרק את מערכת החוקים שהתקיימו עד 1967. מדובר במדיניות שגויה.

=============================

השקפה פלסטינית
התפתחות טבעית
מאת ע'סאן חטיב

כיבושם מחדש של רוב השטחים הפלסטינים בידי ישראל, שטחים שהיו תחת שליטת הרשות הפלסטינית לפי הסכמי אוסלו, העלה מספר שאלות בעלות חשיבות אודות הבאות.

לפני הקמת הרשות הפלסטינית וקודם לתהליך השלום, ישראל שלטה בפועל ובאמצעות כוח כמעט בכל הבט של החיים הפלסטינים, ובכלל זה שליטה על שטח, גבולות, תחיקה, מינהל ושירותים כגון חינוך, בריאות וכד'. בנקודה מסוימת, ישראל אפילו מינתה קצינים ישראלים במקומם של ראשי ערים פלסטיניים. כאשר נחתמו הסכמי אוסלו בין ישראל והארגון לשחרור פלסטין, השטחים שבשליטה ישראלית הצטמצמו. הסכמי השלום נתנו אות לתהליך של פשרה טריטוריאלית, לפיו הרשות הפלסטינית תשלוט ב"שטחי A", בעוד שחלקים אחרים של השטחים נותרו תחת שליטה ישראלית. משא ומתן נוסף היה אמור לעסוק בהמשך העברת שטח זה משליטה ישראלית לפלסטינית.

לעומת זאת, לממשלה הישראלית בראשות הליכוד, ובראשה האידיאולוג אריאל שרון, יש רעיונות שונים לחלוטין לגבי עתיד השטחים הפלסטינים. מאז תחילת הכיבוש הישראלי ב-1967 קידם הליכוד מה שנודע כ"חלוקה פונקציונאלית" המבוססת על האידיאולוגיה שלעם היהודי זכויות היסטוריות על פלסטין כולה, ובכלל זה הגדה המערבית ורצועת עזה (אותן החוק הבינלאומי והפלסטינים מחשיבים כשטחים תחת כיבוש כתוצאה מפעולה מלחמתית). מכאן שהליכוד מתנגד לכל פשרה טריטוריאלית. כעת כשהוא בשלטון, הליכוד תפס מחדש שליטה צבאית ישירה על כל השטחים, ומותיר לרשות הפלסטינית התפקיד הבלתי אפשרי של הניהול היומיומי. המטרה הסופית של ממשלת שרון בהקשר זה היא לכפות על הפלסטינים לנהל משא ומתן מחדש על הסדרים חלופיים המבוססים על פשרה פונקציונאלית במקום על פשרה טריטוריאלית – או פשוט לכפות חלוקה זו באמצעות הכוח, מצב אותו אנו חווים כעת.

הנה כי כן, המנהיגות הפלסטינית ניצבת מול אחת משתי ברירות קשות: או להסכין עם מצב זה שנכפה ע"י ישראל, ולנסות לטפל בצרכי היומיום של הפלסטינים בעוד שהיא מקריבה את תפקידה הפוליטי והביטחוני (אותו אינה יכולה למלא ממילא בשל חוסר איזון הכוחות), או לדחות לחלוטין את כל ההסדרים הללו – ובכך להכריח את ישראל לבחור בין שתי אופציות: או לקחת את האחריות הן על הביטחון והן על המינהל, או לנטוש את שניהם, לאמור, לאפשר למצב לחזור למה ששרר בשטח לפני 29 בספטמבר 2000, מצב שנבע מיישום הסכמי אוסלו.

ניתן לצפות שהמאמץ המתמשך של העם הפלסטיני והנהגתו לדחות את הכיבוש הישראלי ולהתנגד לו, לא יותיר לרשות הפלסטינית כל אפשרות לשמור על תפקידה המנהלי ולהסכים לחלוקה הפונקציונאלית אותה כופה ישראל. דבר זה יצריך השלמה עם הכיבוש או עשיית שלום עמו, ואף לא אחת משתי אפשרויות אלו מתאימה לכוונות ההנהגה הפלסטינית והעם הפלסטיני.

אדרבא, ניהול שירותים תחת הכיבוש הוא מתכון לכישלון. בסופו של דבר, המשך ניסיונות אלה יגרום לרשות לאבד את כבוד הציבור ותמיכתו, ומשמעות הדבר התאבדות פוליטית. זו כנראה הסיבה שההנהגה הפלסטינית נותנת כעת הזדמנות לדיפלומטיה הערבית והבינלאומית להביא קץ לטירוף ולקיצוניות האלה, וזאת לפני שהיא ממקמת את עצמה ישירות במחנה המתנגד לכיבוש ושוללת אותו, ולא במחנם של אלה המוכנים להסכין עם ממשל צבאי. - יצא לאור 16 אוקטובר 2002 ©bitterlemons.org .

ע'סאן חטיב הוא שר העבודה בקבינט החדש של הרשות הפלסטינית. שנים רבות היה פרשן פוליטי וניהל משרד לקישור עיתונאי.

=============================

השקפה ישראלית
אי אפשר להחזיר את מחוגי השעון
מאת יוסי אלפר

הכיבוש מחדש של הגדה המערבית והרצועה נעשה בתנאיי "לוקסוס": ישראל חידשה את השליטה הצבאית אך מתחמקת משליטה אזרחית. כפועל יוצא, נפלו על האוכלוסייה הפלסטינית ביומיום סבל ועוני קשים. לכאורה קבעה ישראל חלוקת עבודה פונקציונאלית: משרדי הרשות והעיריות הפלסטיניים מורשים לנהל את מערכות החינוך והתברואה, לספק בטחון, להחזיר מובטלים לעבודה ולנהל מערכות רווחה. אך במקביל כופה ישראל מגבלות צבאיות המונעות שינוע של סחורות ושל אנשים ויוצרות מצב שבו אי אפשר לקיים חלוקת תפקידים כזו.

אם כיבוש מחדש בשילוב חלוקה פונקציונאלית אינו יכול להצליח עקב דאגות הביטחון שלנו, אזי אולי הדאגה ההומניטארית מחייבת אותנו לחדש את הממשל הצבאי (ששמו הוסב, בשנים שקדמו לביטולו בתוקף הסכמי אוסלו, ל"מינהל אזרחי"). כאשר ישראל תהיה אחראית על כל השירותים, אפשר שייפתחו בתי הספר ויוסרו, ולו חלקית, מחסומי הדרכים; או אז יחודש חופש התנועה הפלסטינית לפחות בחלקו ומצב הכלכלה הפלסטינית ישתפר. כזה, מכל מקום, הוא ההיגיון של מספר פלסטינים וישראלים הטוענים שאין לנו כעת כל אלטרנטיבה אלא לחדש את הממשל הצבאי.

חלק מהפלסטינים המצדדים בעמדה זו מקווים בכנות שממשל צבאי מחודש יהווה צעד ארעי לקראת חידוש המו"מ להסדר שלום. אבל חלק אחר, ההולך וגדל, התייאש לחלוטין מהסדר מוסכם של שתי מדינות לשני העמים. פלסטינים אלה מעדיפים למשוך זמן תחת שלטון ישראלי, בעוד ההתנחלויות בגדה המערבית מתרבות והאוכלוסייה הפלסטינית צומחת מהר יותר מהיהודית – עד אשר יפתחו במסע נגד ה"אפרטהייד" הישראלית וידרשו בפשטות "one man, one vote".

חלק מהמצדדים הישראלים בחידוש הממשל הצבאי גורסים, בתמיכת הנצים בפנטגון, שבפני ישראל ההזדמנות להעמיד מעין "מקארתור" משלה שיטפח תרבות פוליטית דמוקרטית פלסטינית אמיתית בחסות ישראל, כפי שעשתה ארה"ב ביפן ובגרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה, וכפי שאולי תעשה בקרוב שוב בעיראק.

מי שמעלה על דעתו אפשרות של חידוש הממשל הצבאי חייב להתמודד עם כמה סוגיות לוגיסטיות. ראשית, הכיבוש הנוכחי אינו חל על כל ערי הגדה המערבית: איך יתייחס ממשל צבאי ישראלי ליריחו, לבית לחם ולערי הרצועה – כולן לפי שעה מנוהלות, לפחות חלקית, ע"י הרשות הפלסטינית? זאת ועוד, חידוש הממשל הצבאי יעלה, לפי האומדן, כמיליארד ש"ח לחודש – כסף החסר מאד לישראל, הסובלת מהמיתון הכלכלי הקשה מזה 54 שנה.

במישור המדיני, חידוש הממשל הצבאי ימיט נזק קשה על תדמיתה הבינלאומית של ישראל. האו"מ, האיחוד האירופי, ומדינות ערב המתונות, שגילו איפוק מסוים עד כה במתיחת ביקורת על צעדיה של ישראל נגד הטרור, עשויים לראות בצעד זה, בצדק או שלא בצדק, חריגה מוחלטת מתחום המלחמה בטרור, כיבוש צבאי לשמו וחיסול מכוון של תהליך ה"רפורמות" שנוסד וקודם על ידם. הממשל האמריקני, המודע לכך שרוב הרפורמות ממילא לא יצאו לפועל, עשוי בכל זאת ליישר קו עם שותפיו ב"רביעייה" בהיענות למחאות ערביות.

ואולי החשוב מכל – במישור הדו-צדדי הישראלי-פלסטיני ייווכחו המושלים הצבאיים הישראלים הוותיקים/חדשים במהרה שאי אפשר להחזיר את מחוגי השעון. מה שפעל יחסית חלק במשך כ-20 שנה, מכיבוש הגדה ב-1967 ועד לפרוץ האינתיפאדה הראשונה ב-1987, לא יפעל עכשיו. כעבור שתי אינתיפאדות, הפכה הזכות הפלסטינית להגדרה עצמית לחלק אינטגראלי מתודעת הקהילה הבינלאומית והעולם הערבי ואף מהתודעה של רוב הישראלים. מכאן שהפלסטינים יתמידו, בתמיכה בינלאומית גורפת, בהתנגדותם לשלטון ישראל. זאת ועוד, רוב המשקיפים הרציניים, המגלים ספקנות רבה כלפי היכולת האמריקנית להפוך את עיראק לדמוקרטיה מערבית אך שותקים לנוכח המעמד האמריקני של "מגה-מעצמה", לא יהססו להפעיל את כל משקלה של הקהילה הבינלאומית כנגד ניסיון ישראלי דומה ומקומם – אם אכן ינקוט ממשל צבאי ישראלי יוזמה כזו – לטפח "דמוקרטיה" פלסטינית ידידותית בתוך מדינונת שגבולותיה ישורטטו ע"י שרון והמתנחלים.

אם אכן המצב הנוכחי של כיבוש מחדש אינו בר קיימה; אם חידוש תהליך השלום אינו אפשרי; ואם ישראל חייבת לבחור בין הרחבת הכיבוש לכדי ממשל צבאי לבין חלופה אחרת כלשהי – אזי, עליה לבחור בחלופה האחרת: פינוי חד-צדדי, בליווי פירוקן של ההתנחלויות הבודדות והקמתן (שכבר החלה) של גדרות בטחון בקרבת הקו הירוק בין ישראל לגדה המערבית. יוזמה כזו תהווה אסטרטגיה הרבה יותר בריאה לחידושו של תהליך השלום ולהתחמקות מנפילה למלכודת "one man, one vote" . – יצא לאור 16 אוקטובר 2002 © bitterlemons.org.

הדמוקרטיה היחידה שאנחנו יכולים ואף חייבים לטפח - היא זו שלנו.

=============================

השקפה פלסטינית
להגן על הלגיטימיות שלנו
מאת סמיר עבדאללה

הכיבוש מחדש הישראלי הכמעט מלא של הגדה המערבית וחלקים מרצועת עזה שיבש את חיי הפלסטינים בכל היבטיהם, והסב נזק פסיכולוגי וחומרי עצום לחברה הפלסטינית. איש אינו רוצה להאמין שחזרנו לנקודת ההתחלה לאחר שהשקענו עשר השנים בתהליך השלום. רוב הפלסטינים פסימיים מאד וחשים שתהליך השלום הגיע למעשה לקצו, שעה שיכול היה להביא לנסיגה מלאה של הכוחות הישראלים מהגדה המערבית ומרצועת עזה.

במקום זאת, אנו מתמודדים עם שליטה ישראלית, נזק צבאי מתמיד ועוצר שלא היה כמוהו אפילו בימים הראשונים של הכיבוש הישראלי. דומה שהמסקנות הן שהרשות הפלסטינית אינה קיימת עוד ואינה יכולה לספק אף לא אחד מהשירותים שעליה לספק, בהתאם להסכמי אוסלו.

הגענו למצב זה מכיוון שמחנות השלום, הן בצד הישראלי והן בצד הפלסטיני, כמעט איבדו עצמם לדעת. ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד ברק הפגין נכונות חיובית לקראת פשרה בקמפ דיוויד, וכך גם הפלסטינים. אולם כשהיינו כפסע מסגירת עסקה שלמה שהייתה שמה קץ לכיבוש ומביאה להקמת מדינה פלסטינית, ברק התיר את ביקורו הפרובוקטיבי של אריאל שרון למסגד אל-אקצא, פתח במסע "הנקמה" שלו נגד הפלסטינים, ונתן יד חופשית לכוחות הצבא שלו להרוג מפגינים פלסטינים בכל מקום ולעורר מחאות ותגובות נוספות מהצד הפלסטיני.

כאשר הפלסטינים פנו לאמצעים צבאיים, במיוחד נגד אזרחים ישראלים, הם שלחו את המסר הלא נכון לציבור הישראלי. בכך סייעו לתעמולת הליכוד הטוענת שהפלסטינים אינם רוצים בשלום. ברק והתגובות הצבאיות הפלסטיניות כאחד, סייעו בפועל לליכוד ולאריאל שרון לעלות לשלטון. עם בחירת שרון, מצאנו עצמנו מתמודדים עם אדם שתמיד ראה את תהליך השלום כסיוט האישי שלו. ביוזמתו, העימותים רק התלהטו והוחמרו.

אולם הפתרון הצבאי של שרון לא יביא לציבור הישראלי את הביטחון שהוא מבקש. אף לפלסטינים אין דרך אחרת להשיג את זכויותיהם אלא באמצעות משא ומתן לשלום. כל עוד שמספקים לו אמתלה, שרון לא יתיר קיומו של משא ומתן רציני עם הפלסטינים. הוא ימשיך להציב מכשולים בפני חידוש השיחות, מכשולים שיתמידו אפילו לאחר שיסתלק מהזירה.

אני סבור שאנו עדים להתמשכות המצב הנורא הזה של עימות: אוירה זו תסייע לליכוד להסיח את דעת הקהל מלראות את ההתנחלויות, הפקעות הקרקע, הרס הכלכלה הפלסטינית ושלילת יכולתם של הפלסטינים לנהל דבר כלשהו – עד לפרטים הקטנים של חיי היומיום שלהם. כעת כשאנו עשויים להיות עדים למלחמה נגד עיראק, שרון יהיה חופשי תחת מסך העשן הזה לבצע את כל הפשעים עליהם חלם. אני חושש שהפנטזיות שלו גדולות הרבה יותר מהפשעים אותם ביצע עד כה.

עלינו לשים לב שהפונדמנטליסטים בצד הפלסטיני הם מקבילה של הפונדמנטליסטים בצד הישראלי. כל פעולות הליכוד מהוות למעשה עידוד והזנה למדיניות התנועות הפונדמנטליסטיות הפלסטיניות והערביות, ולהפך. עלינו לפרוץ מעגל אימה זה, בו הרוב הדומם תקוע באמצע. חייב להיות מאבק משותף של מחנה השלום בצד הישראלי לסיום עידן שרון מחד, ושל מחנה השלום הפלסטיני לצבירת כוח בבחירות הבאות מאידך. קץ ממשלתו של שרון, קץ הבלבול בפוליטיקה הפלסטינית ושילוב משמעות במאבק הפלסטיני הם צעדי מפתח לקראת חידוש תהליך השלום.

אין אלה משימות קלות למחנה השלום הישראלי, ואף לא למקבילו הפלסטיני. היות שלשרון יש שליטה מכרעת על האירועים, הוא יכול להמשיך להזין את המעגל האכזרי של אלימות ודמים. אפשר שמצב זה יגרום לארגון לשחרור פלסטין לפזר את הרשות הלאומית הפלסטינית כדי לפרוץ את המעגל.

במצב שבו הרשות הלאומית הפלסטינית מנועה זמן כה רב מלהגן על אזרחיה, והממשלה הישראלית נמנעת מלכבד הסכמים כלשהם שנחתמו עם אש"ף, עדיף לבקש מהקהילה הבינלאומית ליטול את אחריותה להגן על העם הפלסטיני. משחק הפוליטיקה הכוחנית שמשחק שרון שואף לשתק את הרשות הלאומית הפלסטינית, ולהטיל עליה את האחריות למעשיו של כל פלסטיני. למרבה הצער, הממשל בארצות הברית קונה את הטענות של שרון (אף שהוא יודע שהרשות משותקת) ודורש מהרשות למנוע תגובות צבאיות פלסטיניות ו"להשקיע מאה אחוזים מאמץ".

דרך אחת לנצח במשחק זה תהא לפזר את הרשות הפלסטינית, ולדרוש התערבות בינלאומית כדי למלא את החלל הריק. אמנם אם אש"ף יבחר ללכת בדרך זו, עליו לתאם את פעולותיו עם האו"מ, אירופה, מדינות ערב, רוסיה וארצות הברית. יש לבקש מבעלי עניין אלה ליצור ממשלה זמנית מטעם האו"מ כדי למלא את החלל הריק ולספק הגנה לעם הפלסטיני. על ממשלה זו להכין את הקרקע להקמת מדינה פלסטינית בהתאם לחזון האמריקני בהתבסס על החלטות מועצת הביטחון 242 ו-338. ברור שישראל תתנגד להתערבות בינלאומית כלשהי, ותנסה להחיות את "המינהל האזרחי" הישראלי כדי למלא את החלל. מצב זה יעמיד את ישראל שוב בעמדה בה אינה יכולה להשתמש במטוסי 16F-, מסוקי אפאצ'י וטנקים נגד אוכלוסייה אזרחית – עמדה שבעבר זכתה לגינוי ולדחייה מצד העולם כולו ומידי מרבית הישראלים. - יצא לאור 16 אוקטובר 2002 © .bitterlemons.org

סמיר עבדאללה הוא כלכלן והיה חבר במשלחת השלום הפלסטינית הראשונה במדריד ובוושינגטון, וחבר קואליציית השלום הפלסטינית-ישראלית.

=============================

השקפה ישראלית
לכבד את חוכמת ההישרדות שלהם
מאת צבי אל-פלג

שתי תוצאות חשובות – שהשפיעו על ההיסטוריה של הפלסטינים – היו לניצחון צה"ל במלחמת 1967: האחת, הוא כיבוש אדמותיהם בגדה וברצועה – דבר שבלעדיו ספק אם אדמות אלה היו אי-פעם מוחזרות להם – וכניסה לתהליך של הקמת מדינה פלסטינית; והשנייה, היא הרס דפוסי השלטון – במשמעות של מערכת יחסי-גומלין בין השלטון לאוכלוסייה. מערכת יחסים זו מתקיימת מאז ומתמיד במדינות ערב ומהווה את ההסבר לדו-קיום בין משטרים שנואים לאוכלוסיות שונאות.

המגמה במאמר זה לעסוק, בעיקר, בתוצאה השנייה: ברפורמות שישראל החליטה לחולל בדפוסי השלטון, בשטחים שכבשה. עצם כיבוש השטחים, פתח את הדרך להקמת מדינה פלסטינית. השינויים באופי השליטה על אוכלוסיית השטחים והקמת ההתנחלויות, לא שברו מגמה זו, אבל הפכו את התהליך לרצף של דם ואש.

מה הם ומה משמעותם של דפוסי שלטון בתרבות הפוליטית של החברה הערבית? הדפוסים הם פונקציה של העדר מסורת דמוקרטית שבה העם הוא הריבון, הוא בוחר את נציגיו לתקופות מוגדרות, ומתקיימים מכניזמים להחלפת השלטון. הואיל והחברה הערבית נעדרת מכניזמים כאלה, נשען המודוס ויוונדי בין השליט לאוכלוסייה על כמה דברים:

א) שלטון המגובה ע"י צבא שעיקר תפקידו: נאמנות לשלטון והגנה עליו;
ב) תלות מרבית בשלטון – בדרך כלל באמצעות מערכת של מוח'תארים ורשויות מקומיות המייצגים את השלטון בפני האוכלוסייה – ולהפך;
ג) קיומו של פער בין הדוגמאטי לפרגמאטי, או במלים אחרות בין העקרונות להתנהגות בפועל;
ד) הגבלה של חופש ביטוי: בחברה חסרת מסורת דמוקרטית, דברים הופכים בקלות לאלימות;
ה) בשל המצב המיוחד בשני השטחים – בגדה וברצועה - מצאה שם ישראל הגבלות נוספות שנקבעו במערכת חוקים וצווים שהוטלו על התושבים.

בטרם יהיה בידי שר הביטחון דאז משה דיין סיפק ללמוד מה שקיים בשטחים – ומה שבעצם מבטיח את שיווי המשקל בין השלטונות שם לבין האוכלוסייה – הוא החליט לפרק את מערכת החוקים והצווים שהתקיימו שם עד 1967: ביטול העוצר בעזה; מחיקת הקו הירוק בין ישראל לשטחים; ביטול האיסור על הופעת עיתונים (סמוך לאחר הכיבוש החלו להופיע כ-30 עיתונים שייצגו את פלגי אש"ף השונים); הוצאת יחידות ממשל אל מחוץ לשטחים מאוכלסים כדי למנוע חיכוך; איוש תפקידי ממשל בשטחים ע"י אנשי צבא שלא הכירו את החברה הערבית ולא את שפתה, זאת, כדי להבטיח את "מדיניות אי-ההתערבות" המפורסמת; ועוד ועוד בכל המדובר במדיניות שגויה.

בנוסף לכך הייתה גישה מבולבלת בכל הנוגע לעתיד השטחים: מחד, להקפיד על המשך זיקת תושבי הגדה לממלכת ירדן, ומאידך להביא לסילוק תומכי ירדן מראשות העיריות – בבחירות מיותרות שדיין כפה על הגדה ב-1972 וב-1976; להביא לאינטגרציה של התושבים עם ישראל ומאידך פתיחת גשרים על הירדן - מה שהקל על אש"ף להשתלט על תושבי השטחים ולגייסם לפעולות אלימות נגד ישראל; ועוד רעיון, של "הסדר פונקציונאלי", משמע: תושבי הגדה יצביעו לפרלמנט בעמאן אבל שטחיהם יישלטו ע"י ישראל. לזה יש להוסיף את התגובה הישראלית הדוחה את רעיון הפדרציה בין שתי הגדות שהמלך חוסיין העלה בנאומו ב-15 במרץ 1972. את הרעיון הזה – שהיה אולי הטוב מכל שהוצע עד אז, ישראל דחתה.

במבט לאחור, מה היו האלטרנטיבות של ישראל לאחר שכבשה את השטחים? היא יכלה להיכנס לנעלי המשטרים שקדמו ל-67, ולנהל את האוכלוסייה לפי הדפוסים שהיו קיימים שם לפני הכיבוש, וכך ליצור דו-קיום בינה לבין שלטוננו במתכונת היחסים הקיימים בין שלטון לאוכלוסייה במדינות ערב; היא יכלה לקבל כל הסדר עם ירדן, שאמנם לא ישאיר בידינו שטחים, אבל ייתן לנו שלום בגבולות 1967; והיא יכלה להעריך מראש את הפוטנציאל של אש"ף שכוחו הלך ורב בתהליך השתחררותו מהאפוטרופסות של מדינות ערב, ולנסות להגיע איתו להסדר.

מה האלטרנטיבות היום?

במשך שנות קיום המדינה מצאנו את עצמנו שולטים על שטחים ערביים חמש פעמים. בתוך אלה קיימנו ממשל צבאי במשך 18 שנה על ערביי ישראל בגליל, במשולש ובנגב - וזה היה השלטון הממושך ביותר והמוצלח מכולם. לא משום שפעם היינו חכמים יותר אלא משום שהנחנו לחכמת ההישרדות שלהם למלא את תפקידה. דבר זה נכון גם לגבי שלוש תקופות נוספות: בעזה לאחר מבצע סיני; בפאיד (מצרים) לאחר מלחמת 73; ובלבנון (בתחילת התקופה) ב-1982. ב-67 לא ידענו להפיק תועלת מחוכמת ההישרדות שלהם ובינתיים עולמנו כאן השתנה כל כך.

היום אין לגלגל את הגלגל אחורנית. צריך לשאוף לכך שלפלסטינים תהיה מדינה – כשלא אנחנו בתוכם ולא הם בתוכנו. תמורת זה כדאי לנו לשלם בויתור על התנחלויות ולהיות נדיבים באשר ל-22 וחצי האחוזים שנותרו להם מפלסטין ההיסטורית. – יצא לאור 16 אוקטובר 2002 © bitterlemons.org.

אל"מ (מיל') ד"ר צבי אל-פלג היה מושל צבאי במשולש באמצע שנות ה-50, בעזה ב-57-56, בגדה וברצועה ב-67, בפאיד ב-73, ובדרום לבנון ב-82. בשנים 1997-1995 שירת כשגריר ישראל בתורכיה. מאז 1972 הוא חוקר בכיר במרכז דיין, אוניברסיטת תל אביב.

=============================

לביטול מנוי ב-bitterlemons.org, יש לכתוב ל-
unsubscribehebrew@bitterlemons.org ולכתוב
unsubscribehebrew בשורת הנושא. ניתן לכתוב
לעורכים ע'סאן חטיב ויוסי אלפר ב-ghassan@bitterlemons.org
ו-yossi@bitterlemons.org, בהתאמה.

bitterlemons.org הינה איגרת אנטרנט המציגה דעות ישראליות
ופלסטיניות ביחס לסוגיות בעלי עניין משותף. כל גליון מנתח
סוגיה מוגדרת המעוררת מחלוקת. bitterlemons.org
מקיים סימטריה ארגונית ומוסדית מוחלטת בין מרכיביו
הישראלים והפלסטינים.
><><><><><><><><><><><><><><><><