bitterlemons.org – אש צולבת ישראלית-פלסטינית ><><><><><><><><><><><><><><><><><><><

הר הבית/חרם א-שריף

5 יוני 2002, גליון 20

================
www.bitterlemons.org
================

כדי להירשם למנוי בגירסת הדואל של bitterlemons.org,
שלח/י בקשה ל-subscribehebrew@bitterlemons.org.
המאמרים הבאים ניתנים לפרסום תוך אזכור הולם של
המחברים ו-bitterlemons.org.

ניתן לראות גליון זה, גליונות קודמים, מסמכים רלבנטיים
ומידע "מי אנחנו" באתר האינטרנט שלנו, www.bitterlemons.org.

בגליון זה
=============================
>< ההר "קדוש" גם לישראלים חילוניים - מאת יוסי אלפר
לא ייכון שלום עד אשר יימצא הסדר אשר יעניק את הכבוד הראוי לנרטיב היהודי הלאומי

>< דרך אחת להחמיר את המצב - מאת ע'סאן חטיב
אם מכבדים את החוק הבינלאומי, אזי האתר הקדוש בירושלים צריך להיות תחת שליטה פלסטינית, עם הבטחת זכויות דתיות מלאות

>< לגעת בליבה: הפוליטיקה של הנרטיב בהר הבית/חרם א-שריף - מאת דניאל זיידמן
שני נרטיבים לאומיים המנוגדים זה לזה מתחרים על אותו חלל מקודש

>< אל-אקצא של אלוהים והנביאים - מאת השיח' ג'מיל עבדאלרחים חמאמי
היותם של ירושלים ואל-אקצא שייכים למוסלמים אינה טענת שווא, אלא זכות אלוהית שהתבטאה בקוראן הקדוש
=============================

השקפה ישראלית
ההר "קדוש" גם לישראלים חילוניים
מאת יוסי אלפר

מכל ההצהרות ביחס לתהליך השלום אשר יצאו מפיהם של יאסר ערפאת ושותפיו בחדשים שבין קמפ דייויד (יולי 2000) וטאבה (ינואר 2001), אף לא אחת העליבה וקוממה כמו הטיעון שלפיו מעולם לא היה בית מקדש על הר הבית. למעשה שלל ערפאת את יסוד האמון היהודי לפיו ארץ ישראל היא המולדת ההיסטורית של העם היהודי. כמו רוב היהודים, דתיים כחילוניים, ראיתי בדברים אלה ניסיון להטיל דופי בזהותנו הלאומית – להציג את ישראל כמדינה קולוניאלית ש"נולדה בחטא".

בית המקדש הוא סמל הריבונות היהודית החזק ביותר הקיים. עפ"י המסורת שלנו, הנרטיב שלנו, הוא היה קיים, שלם או חרב, על הר הבית במהלך 1000 שנים לערך לפני הספירה. חשיבותו דתית ולאומית כאחת. לפי המסורת היהודית, כאן נערך עקדת יצחק; יש המאמינים שכאן ניצב סולם יעקב. המלך דוד מיקם בירושלים את בירתו בסביבות השנה 1000 לפני הספירה. בנו שלמה הקים את בית המקדש הראשון, ומאז הייתה ירושלים למוקד לעלייה לרגל של היהודים. הוטלו הגבלות חמורות על הגישה לבית המקדש עצמו, אבל ההר שימש כמרכז החיים היהודיים.

מאז חורבן הבית השני אוסרת ההלכה על היהודים את הגישה לרוב חלקי הר הבית, מיקומו של קודש הקודשים ומקום המפגש בין ירושלים של מעלה וירושלים של מטה. יהודים דתיים מכבדים איסור זה. הכותל המערבי, קיר תומך של ההר אשר שרד אלפיים שנה, הוא מוקד של חיי דת יהודיים ומקום תפילה מרכזי.

כיהודי חילוני איני חש כל צורך להתפלל – לא בכותל ולא בהר הבית. ואולם אני כן נזקק לביקור בהר עצמו. מקובל עלי שלעולם לא תהיה לנו הזדמנות לחפור ולחשוף את שרידי הבית. אני, כמו רוב היהודים, איני מבקש להקים מחדש את בית המקדש. יהודים דתיים נוקטים עמדה זו עקב הפסיקה שרק עם בואו של המשיח מותר לבנות שוב את הבית. כיהודי חילוני אינני רואה צורך להרים מחדש מבנה שהיה בעיקרו של דבר מרכז לשחיטת בהמות כקורבנות, ואשר הוחלף מזמן ע"י המושג של בית כנסת או בית תפילה קהילתי – רעיון שאומץ בהמשך הדורות ע"י הנוצרים והמוסלמים. וזאת גם, מסגדים קיימים על הר הבית מזה כ-1400 שנה, והרי זהו סטטוס קוו נכבד אשר מן הראוי שנכבדו.

האם בשנת 2000 נאמרו דברי השלילה הפלסטינים ביחס לשורשים היהודיים בהר בזדון, או מתוך בורות? בוודאי היה בהם כדי לאותת לישראלים שלמרות 33 שנות שלטוננו על ההר, מעולם לא התאמצנו לוודא שהפלסטינים ומוסלמים אחרים יבינו את מרכזיותו של המקום ליהודים, דתיים כחילוניים. הרי בקמפ דייויד אפילו הוצע ע"י אהוד ברק למקם בית כנסת אי-שם בשוליים הצפון-מזרחיים של ההר – הצעה שנבעה מבורות שלנו באשר נתפסה בעיני מוסלמים כחילול הקודש.

ואולם במובן העמוק יותר, ההכחשה הפלסטינית את הנרטיב הקושר את העם היהודי להר הבית – כמוה כדרישה שישראל תסכים "בעיקרון" לזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים – משקפת ככל הנראה מידה של שלילה ערבית מן היסוד את זכות קיומה של ישראל ואת היותה מדינה יהודית לגיטימית.

פקדתי את הר הבית בפעם האחרונה ב-25 בספטמבר 2000 – שלושה ימים בלבד לפני ביקורו הגורלי של אריאל שרון. הסתובבתי ברחבה המפרידה בין מסגד אל-אקצה למסגד כיפת הסלע, והרהרתי בנוכחותם, אי-שם בעמקי האדמה שמתחת לרגלי, של שרידי בית המקדש. חלצתי נעלים ונכנסתי לכיפת הסלע המפוארת. קבוצה של יהודים ישראלים הקשיבה להסבריו המלומדים של מדריכם ביחס לאומנות ולאדריכלות האסלאמיות שסבבו אותם. אחרי הכול לפי הנרטיב שלנו, המסגדים היפים של חרם א-שריף נבנו בכוונה על שרידי בית המקדש. עלינו לראות בכך מחמאה.

אינני מבקש שלטון ישראלי על הר הבית. הוא מקום קדוש למוסלמים, המסגדים הם עובדות חיים, ומוסלמים צריכים לנהל את המקום. אינני מתקשה לכבד את הנרטיב המוסלמי ביחס להר/חרם. ואולם לא ייכון שלום ולא יהיה הסכם קבע בירושלים עד אשר יימצא הסדר אשר יעניק את הכבוד הראוי לנרטיב היהודי הלאומי לצד זה של המוסלמים. – יצא לאור 4 יוני 2002 © bitterlemons.org.

יוסי אלפר הוא פרשן מדיני. בעבר כיהן כמנהל מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב.

=============================

השקפה פלסטינית
דרך אחת להחמיר את המצב
מאת ע'סאן חטיב

הסכם אוסלו והצהרת העקרונות מציבים את בעיית ירושלים כאחת הבעיות שיעמדו על סדר היום במשא ומתן על הסדר הקבע בין הישראלים והפלסטינים, שיש להסכים עליהן תוך חמש שנים מחתימת ההסכם. זה היה ב-1993. מאז, נושא ירושלים התבלט כאחד מהנושאים הקשים והתובעניים ביותר במשא ומתן. זאת בשל החשיבות הדתית וההיסטורית של אל-חרם אל-שריף/הר הבית, ובנוסף לכך, מעמדה המרכזי וחשיבותה של העיר בתיירות ובכלכלה.

על כן, לא היה זה מקרי שנקודת המפנה ביחסים בין הפלסטינים והישראלים ממצב של ניהול משא ומתן שלו לשלום ועד לעימותים עקובים מדם נסבה על נושא אל-חרם אל-שריף. ביקורו של אריאל שרון הימני-קיצוני הישראלי באל-חרם אל-שריף/הר הבית ב-29 בספטמבר 2000 עורר התפרצות חסרת תקדים של זעם בקרב הציבור בירושלים, בשאר שטחי הגדה המערבית ועזה ובקרב הפלסטינים בישראל ובתפוצות. גל ההפגנות התפשט לכל המדינות הערביות והאסלאמיות באופן חסר תקדים ב-30 השנים האחרונות.

למרות חשיבות האתר לפלסטינים, לערבים ולמוסלמים, העמדה המדינית הפלסטינית בעניין ירושלים ואל-חרם אל-שריף אינה מתבססת על דת או על היסטוריה, אלא על מדיניות ומשפט. העולם כולו הצליח לשכנע את העם הפלסטיני שבעת החדשה הטיפול בסכסוכים צריך להתבסס על החוק הבינלאומי והלגיטימיות הבינלאומית. זו הסיבה שהפלסטינים מאמינים שהבסיס האמיתי לפתרון הבעיה הזו הוא החלטת מועצת הביטחון של האו"מ 242, המחשיבה את השטחים הפלסטינים ממזרח לגבולות 1967 כשטחים שנכבשו באופן בלתי חוקי. מכיוון שאל-חרם אל-שריף ומזרח ירושלים נמצאים ממזרח לגבולות 1967, האתר הזה ושאר שטחי מזרח ירושלים צריכים להיות תחת ריבונות חוקית פלסטינית. כל אתר דתי או היסטורי ממזרח לגבולות החוקיים האלה צריך להיות תחת שלטון פלסטיני וכל אתר דתי או היסטורי שנמצא בצד המערבי של הגבולות הללו צריך להיות תחת שלטון ישראלי. הבסיס לתפיסה הזו היא הגישה המשפטית והמודרנית ביחס לריבונות, גישה המפרידה בין זכויות לריבונות מדינית ובין זכויות דתיות.

אי לכך, אם אתרים דתיים יהודים, נוצריים ומוסלמים נמצאים בשטחים הריבוניים הפלסטיניים, הרי שבהתאם לחוק הבינלאומי הם צריכים להיות מטבע הדברים תחת שליטה ריבונית פלסטינית, עם הבטחת זכויות דתיות מלאות. לא ניתן להרחיב זכויות דתיות לזכויות ריבוניות מדיניות ומשפטיות. התפיסה הזו ישימה לשני הצדדים - אתרים אסלאמיים ונוצריים שנמצאים ממערב לגבולות 1967 יהיו תחת ריבונות מדינית של ישראל עם הבטחת זכויות דתיות מלאות.

הדרישה הישראלית לריבונות מדינית ומשפטית על אתרים מסוימים בירושלים בשל חשיבותם הדתית וההיסטורית, סותרת את החוק הבינלאומי. אם הקהילה הבינלאומית תסכים לכך, אזי אפשר רק לדמיין כיצד ייראה העולם כאשר כל אחד שיש לו דרישות דתיות על שטח השייך לאחר, ידרוש את החלת הריבונות המשפטית והמדינית שלו על השטחים הללו. הדרך ההגיונית היחידה לפתרון הבעיה היא זו המפרידה בין זכויות דתיות, שיש להבטיחן ולכבדן, ובין זכויות ריבוניות משפטיות ומדיניות המתבססות על החוק הבינלאומי. כל דבר אחר יוסיף להפוך את המאבק הפוליטי במזרח התיכון למחלוקת דתית. זהו המתכון להבערת הסכסוך ולא להרגעתו, ולהעמקת חילוקי דעות שאין להן פתרון. – יצא לאור 4 יוני 2002 © bitterlemons.org .

ע'סאן חטיב הוא פרשן מדיני פלסטיני, מנהל מרכז ירושלים למדיה ותקשורת

=============================

השקפה ישראלית
לגעת בליבה: הפוליטיקה של הנרטיב בהר הבית/חרם א-שריף
מאת דניאל זיידמן

בקיץ 2000, כחודש לפני פיסגת קמפ דייויד, התכנסה באירופה קבוצה של ישראלים ופלסטינים, ובהם מספר מנהיגי דת, לדיון על הסוגיות הנוגעות למקומות הקדושים בירושלים. בשלב מסוים של הדיון, השתלח איש דת מוסלמי, וזאת באמירות רוויות בדימויים אנטי-שמיים, לאמור: "אתם היהודים צריכים לחפש את מקדשכם במקום אחר. אין לכם זיקה לחרם א-שריף".

דממה של מבוכה שררה בחדר. לאחר סיום הדיון, ניגש אלי אחד הפלסטינים הבכירים והעיר בנימת התנצלות: "אתה רואה עם אילו דעות קדומות נאלץ היו"ר ערפאת להתמודד בקרב הציבור שלו?"

שבועיים אחרי פיסגת קמפ דייויד, פנה אלי טלפונית דיפלומט אמריקני בכיר שהשתתף במו"מ. "זה עתה באתי מערפאת," אמר. "הוא באמת אינו מאמין שהמקדש נמצא שם. איך אפשר להסביר לו את זה?" התברר שהמכשולים ליישוב סוגיית הר הבית/חרם א-שריף היו לא בקרב "הציבור" העממי בלבד, אלא גם בלבם ובתודעתם של מקבלי ההחלטות הבכירים ביותר. כן התברר שהנושאים והנותנים נמצאו בלתי מוכנים, בלשון המעטה, לטפל בסוגיות כה סבוכות ושנויות במחלוקת.

כל ניסיון להתקדם לקראת ישוב פוליטי של סוגיות ההר/חרם מחייב ניתוח של אותם גורמי יסוד שהובילו לכישלון השיחות המדיניות בגלגולן הקודם. בהקשר זה אבקש להציג מספר אבחנות טנטטיביות:

ההר/חרם איננו בגדר "נדל"ן": המקום והסמליות הגלומה בו עשויים מחומרי היסוד שבאמצעותם מעצבים "תודעה לאומית". שני נרטיבים לאומיים המנוגדים זה לזה מתחרים על אותו חלל מקודש, ובמקום החשוב ביותר לכל צד.

בעבר, אלה שעסקו במו"מ שהתנהל בערוצים אחוריים נטו שלא להיות קשובים לעוצמתו הסמלית של ההר/חרם, בעוד אלה משני הצדדים שחוו בחוזקה סמליות זו, כלל לא נטו להידברות.

בשנים שקדמו לקמפ דייוויד, התביעות היהודיות לגבי ההר נבלעו בתוך התביעה הישראלית המונוליתית ל"ירושלים המאוחדת", והדבר תרם לחוסר ההבנה מצד הפלסטינים ביחס לעומק הזיקה היהודית להר הבית, ועוצמתה.

ה"רעיונות היצירתיים" שהועלו ביחס להר/חרם התבררו לעתים קרובות כ"גימיקים" שלא שיקפו הבנה מעמיקה של האופן בו הסמליות של המקום מהדהדת בקרב כל אחת מהקהילות. רעיונות קלינטון לחלוקת ריבונות "אנכית" בהר/חרם הרעו את המצב, וחיזקו פחדים בלתי-רציונאליים במקום לשכך אותם. קיימת ספרות פלסטינית ענפה המבטאת חשש, בלתי-מבוסס כשלעצמו, לפיו יגיחו הציונים ממחילות תת-קרקעיות ויבלעו את המסגדים. הצעות הנשיא קלינטון השתלבו, מבלי משים, עם פחדים א-רציונאליים אלה. סירובו של ראש הממשלה ברק "להעביר" את הריבונות על ההר לידי הפלסטינים (ובמשתמע, הסכמתו להעבירה לגורם שלישי אשר יעבירה לפלסטינים, כאילו מדובר ב- "אסיסט" מעולם הכדורסל) לא זכה לאמון רב בקרב הציבור הישראלי.

דעת הקהל הישראלי מתייחסת להתכחשות הפלסטינית ללגיטימיות של הזיקה היהודית להר כמעין מבחן לקמוס, המלמד שהפלסטינים טרם השלימו עם עצם הלגיטימיות של מדינת ישראל.

ההר/חרם הינו הזירה האולטימטיבית, בה הקיצוניים משני הצדדים מבקשים לחתור תחת כל הסדר מדיני, יהא תכנו אשר יהא. יישומו של כל הסדר עתידי ילווה במתקפה ממושכת, רטורית ואחרת, מצד גורמים קיצוניים אלה, והדבר מחייב הקמת מנגנונים יעילים ותקיפים שמטרתם ניהול משברים ושמירת היציבות.

הן ביהדות והן באסלאם קיימות מסורות מבוססות, המאפשרות לשני הצדדים לנהוג גמישות בכל הקשור למקומות המקודשים להם. אסכולות יהודיות דתיות/תרבותיות מבוססות היטב אינן עומדות על מימוש דווקני של ריבונות ארצית בהר הבית, כל עוד יש הכרה בלגיטימיות של הנרטיב היהודי והזיקה היהודית, וכל עוד השרידים של הנוכחות היהודית בהר מוגנים בפני חילול ופגיעה. כמו כן, קיימת מסורת אסלאמית עתיקת יומין המכירה בזיקה היהודית לחרם, וזאת באופן שאינו גורע מעוצמת הנרטיב האסלאמי.

יש להצטער על כך שהשיח סביב ההר/חרם "התקרש" סביב סוגיית הריבונות - מונח שהוא בלתי מתאים בעליל ליישוב "מלחמת הנרטיבים". אולם, בעקבות רעיונות קלינטון, אין זה סביר שניתן יהיה להגיע להסכם ביחס להר/חרם מבלי שתהיה ריבונות פלסטינית, במתכונת זו או אחרת, על ההר/חרם. בהקשר זה, ככל שיינתן ביטוי, סמלי ומוחשי כאחד, ללגיטימיות של הזיקה היהודית להר, וככל שיחוזקו המנגנונים שנועדו לשמור על האינטרס היהודי - כן תגדל הנכונות של הציבור הישראלי לוותר על הריבונות לטובת הפלסטינים.

לא ניתן ליישב סוגיות מורכבות אלו באמצעות פעלולים או ערפול מושגים. בסופו של דבר ההסדר יושתת על אומץ ליבם של שני מנהיגים לאומיים פוליטיים, הקשובים למסורותיהם הלאומיות והדתיות. הם יידרשו ללוש, מתוך חומרים גמישים אלה, הסדרים מדיניים שיאפשרו לכל צד לדבוק בזיקתו לקודשי אומתו, וזאת באופן שלא יהווה משום איום על האמונות והאינטרסים של הצד היריב. החומרים, כאמור, קיימים. כל מה שחסר הוא אומץ הלב הפוליטי הדרוש לגבשם להסדר מדיני. – יצא לאור 4 יוני 2002 © bitterlemons.org..

דניאל זיידמן הוא משפטן המתמחה בענייני מזרח ירושלים.

=============================

השקפה פלסטינית
אל-אקצא של אלוהים והנביאים
מאת השיח' ג'מיל עבדאלרחים חמאמי

בשם אללה הרחמן והרחום.

מקומות הפולחן בכל הדתות לא זכו מעולם לכבוד ולהערכה כפי שזכו בדת האסלאם. אללה יתברך אומר: "…ולולא עצר אלוהים באנשים באיש על ידי רעהו, נהרסו בתי נזירים ובתי תפילה לנוצרים ובתי כנסת ומסגדים, יזכירו בהם את שם אלוהים הרבה, ואמנם עזור יעזור אלוהים את אשר יעזרנו הוא, כי אלוהים חזק וגיבור." - קוראן פרשת אל-חג', פס' 40.

כאשר שלח אבו בכר [הח'ליפה השני באסלאם] את הצבאות האסלאמיים לקרב, בין ההוראות החשובות ביותר שנתן היו: "אל תהרסו בית תפילה ואל תהרגו זקן, אישה או יילוד ואל תגדעו עץ…"

על כן לא נרשמה בהיסטוריה כל תקרית של פגיעה במקומות הפולחן של מאמיני הדתות האחרות דהיינו הנוצרים והיהודים, וזאת מתוך חופש האמונה והפולחן שהבטיחה דת האסלאם למאמיני הדתות האחרות תחת החברה המוסלמית.

להלן ההוכחות לכך שלמוסלמים יש זכות מלאה ובלעדית על מסגד אל-אקצא:

ראשית, נוכחנו בהתאם למקורות ההיסטוריים המהימנים שמסגד אל-אקצא המבורך נבנה בתקופה שנבנתה הכעבה בהפרש של 40 שנה. האמאם אל-בח'ארי בספר ההלכה שלו מצטט מסורת מפי אבי ד'ר אל-ע'פארי שאמר: "אמרתי, הוי הנביא, איזה מסגד נבנה ראשון על פני האדמה? אמר: המסגד הקדוש [במכה]. שאלתי: ואיזה נבנה לאחר מכן? השיב: מסגד אל-אקצא. שאלתי: מהם הפרשי הזמנים ביניהם? השיב: 40 שנה, והיכן שתוכל להתפלל עשה כך, שכן יש בו [במסגד] חסד".

הדבר מוכיח שמסגד אל-אקצא נבנה לפני שהיו קיימים מסגד, כנסיה, או בית כנסת כלשהם ולפני הימצאותו של שבט כלשהו משבטי בני ישראל, ומפריך את טענת השווא של היהודים שמסגד אל-אקצא נבנה על הריסות בית המקדש כביכול.

שנית: איננו מכחישים כי שלמה עליו השלום אכן בנה מקדש, אבל אין הוכחה חותכת לכך שהמקדש שבנה שלמה היה במקום בו נמצא מסגד אל-אקצא, שכן אין בהיסטוריה האסלאמית דבר הקובע שמה שבנה שלמה הוא מסגד אל-אקצא או במקום של מסגד אל-אקצא. אפילו היהודים השומרונים, שהם כת מקרב היהודים, מאמינים שהמקדש נבנה על הריסות הר גריזים בשכם.

בנוסף לכך, המקור היחיד לידיעות על המקדש הוא בכתבי הקודש של בני ישראל, ואלה מתבססים על חלומות וזיכרונות שאינם שקולים כנגד הוכחות מדעיות והיסטוריות מתועדות.

שלישית: אללה יתברך אמר [בקוראן] : "ישתבח אלוהים אשר הסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש אל המסגד האחרון [אל-אקצא] אשר ברכנו את מעגלו כדי למען נראהו מאותותינו, כי הוא השומע והרואה".

בין הנושאים עליהם יש הסכמה היא העובדה שמסגד אל-אקצא נמצא בעיר ירושלים בפלסטין. משה עליו השלום אמר לעמו: "הוי עמי, היכנסו לארץ הקודש". בכך יש הוכחה שירושלים ופלסטין מקודשות מקדמת דנא, לפני שעמו של משה בא אליהם משום שמסגד אל-אקצא היה קיים בירושלים ופלסטין לפני הגעת בני ישראל לפלסטין ולפני נביאי בני ישראל אשר היהודים טוענים לשווא שהם יורשיהם.

רביעית: הטקסטים הנבואיים מאשרים את החסד שיש במסגד אל-אקצא והמקומות הקדושים. האמאם אחמד מצטט מפי ד'י אל-אצאבע: "אמרתי, הוי הנביא אם לאחר לכתך נאלץ לדבוק במקום אחד היכן אתה מצווה עלינו להישאר? השיב: עליך להישאר במקומות הקדושים משום שהוא יקים לך זרע אשר ילך למסגד הזה יומם וליל".

כמו כן אמר הנביא עליו התפילה והשלום: "מי שיכול לעלות לרגל ממסגד אל-אקצא אל המסגד הקדוש [במכה] ילך לבטח לגן העדן".

חמישית: מסגד אל-אקצא הוא כוון התפילה הראשון של המוסלמים. הנביא מחמד עליו התפילה והשלום ותומכיו התפללו 16 חודשים לכוון העיר ירושלים, עד אשר ירד משמיים הציווי להעביר את כוון התפילה אל הכעבה. דת האסלאם קבעה שיש חסד בתפילה במסגד אל-אקצא המבורך ואת מעמדו הרם וזאת בהתבסס על דברי הנביא עליו התפילה והשלום: "התפילה במסגד הקדוש במכה שווה מאה אלף תפילות והתפילה במסגדי [בעיר מדינה] שווה אלף תפילות והתפילה במקומות הקדושים שווה חמש מאות תפילות".

שישית: מקומו של מסגד אל-אקצא באמונה המוסלמית נפרש בקרב ציבור המאמינים מאז הכיבוש של עומר. הדבר התבטא בחשיבות הגדולה שהעניקו חכמי האומה ומנהיגיה לבניית אתרים בתוך מסגד אל-אקצא ובסביבתו. בתי המדרש הפזורים מסביב למסגד אל-אקצא אינם אלא הוכחה חותכת לחשיבותו הגדולה בלבבות המוסלמים עד יום הדין.

מעשי התוקפנות שמבצעת ישראל במקומות הקדושים ובמיוחד במסגד אל-אקצא המבורך, הם הוכחה חותכת לכך שהיהודים אינם מכבדים את בני הדתות האחרות, ואי ההסכמה של הזרמים ביהדות על מעמדו של מסגד אל-אקצא הוא הוכחה להפרכת טענת השווא שלהם על זכותם במסגד אל-אקצא.

היותם של ירושלים ואל-אקצא שייכים למוסלמים אינה טענת שווא כפי שיש הטוענים, אלא היא זכות אלוהית שהתבטאה בקוראן ובספרי הקודש האחרים, שהרי האדם הראשון כאשר בנה את מסגד אל-אקצא, בנה אותו כדי שיהיה מקום למאמינים באל אחד. אירוע עליית הנביא מחמד השמיימה הוא הוכחה חותכת לגבי חשיבות מקומו של אל-אקצא בלבבות המוסלמים. מסע העלייה השמיימה קושר בין שלוש הדתות המונותיאיסטיות, בין אברהם וישמעאל עד מחמד חותם הנביאים עליו התפילה והשלום כפי שציין סיד קוטב בפירושו "בצל הקוראן". – יצא לאור 4 יוני 2002 © bitterlemons.org .

השיח' ג'מיל עבדאלרחים חמאמי הוא מרצה באוניברסיטת אל-קודס.

=============================

לביטול מנוי ב-bitterlemons.org, יש לכתוב ל-
unsubscribehebrew@bitterlemons.org ולכתוב
unsubscribehebrew בשורת הנושא. ניתן לכתוב
לעורכים ע'סאן חטיב ויוסי אלפר ב-ghassan@bitterlemons.org
ו-yossi@bitterlemons.org, בהתאמה.

bitterlemons.org הינה איגרת אנטרנט המציגה דעות ישראליות
ופלסטיניות ביחס לסוגיות בעלי עניין משותף. כל גליון מנתח
סוגיה מוגדרת המעוררת מחלוקת. bitterlemons.org
מקיים סימטריה ארגונית ומוסדית מוחלטת בין מרכיביו
הישראלים והפלסטינים.
><><><><><><><><><><><><><><><><